ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ואולי אנחנו בעצם חילוניים שומרי תורה ומצוות?

ע"י: נטעאל בנדל

עד כמה אנחנו באמת חושבים על אלוהים בחיינו? האם אנו באמת חשים את נוכחות ה´ בקיום מצוות ובלימוד תורה? מאמר הקורא לצאת מקוצר הרוח אל עבר חיים רוחניים, חיים השואלים באופן מתמיד "היכן אלוהים בקרבנו?". מאמר ביקורתי.

בספר שמות פרק ג מצווה ה' את משה ללכת אל בני ישראל אשר נמצאים בעבדות הפרך במצרים, ולבשר להם שאלוהי אבותם עתיד לגאול אותם מהעבדות. משה, שאינו מרוצה כלל מן השליחות, שואל את ה': "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלוהי אבותיכם שלחני אליכם; ואמרו לי מה שמו, מה אֹמר אלהם" (שמות ג, יג). כלומר, שואל משה, מה אענה להם אם ישאלו אותי מהו שמך? עונה לו ה': "אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם" (שם יד). כלומר, אמור להם כי שמי הוא "אהיה אשר אהיה", ו"אהיה" - הוא זה ששלח אותך.

שאלת משה את ה' מעלה תמיהה, וכי הם אינם יודעים את שמו של ה'? יותר מכך, לאחר שמשה יגלה להם את שמו של ה', האם מרגע זה ימסרו אליו ויצאו חיש ממצרים לעבוד אותו? האם כל החסר להם זה שם? את התמיהה הזו מעלה גם הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' והוא מציע פרשנות אחרת לשאלה. הרמב"ם מסביר כי שאלת "מה שמו" אינה בקשת ידיעת שמו של ה' במובן של "name", אלא במובן הפילוסופי - בקשת ידיעת תפיסת האלוהות החדשה שמציג בפניהם משה. לראשונה נחשפים בני ישראל ל"איש שיתפאר בנבואה לאמר שהשם דבר אליו ושלחו, לא נשמע זה כלל קודם משה [...] אמר לי השם - עשו כך, או לא תעשו, או שלחני אליכם, זה לא היה כלל, אבל היה הדבור להם במה שהיה מיוחד להם לא דבר אחר" (מורה הנבוכים, ח"א, פרק סג). עד כה היו רגילים ישראל לתפיסת אלוהות בה אלוהים נגלה, ומנבא את דבריו המיוחדים, אך ורק למיוחדים שבעם. לעומת הנורמה שהיו רגילים לה, אדם שבא וטען כי ה' שלח אותו למען גאולת עם שלם ועוד מצווה אותם לפעול, זה דבר שבנ"י לא הכירו ולכן היו צריכים הסבר פילוסופי כיצד הדבר יתכן - הסבר מהו שמו של האל. מכאן יש להבין כיצד תשובת ה' לשמו "אהיה אשר אהיה" עונה על ההסבר הפילוסופי לתפיסת האלוהות החדשה שמציג משה, אולם לא נרחיב את היריעה בעניין זה.

אם-כן, לפי הרמב"ם, משה, שהצטייד על ידי ה' בנימוקים פילוסופיים לתפיסת האלוהות החדשה ומוכן להגיע עם בני ישראל לשיח פילוסופי מעמיק בדבר פעולות ה', מופתע לגלות כי הנימוק לכך שבנ"י סירבו לשתף עימו פעולה רחוק שנות אור מסירוב פילוסופי מנומק. "וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבדה קשה" (שם ו, ט). משה מספר להם את דברי ה' ובנ"י אינם שומעים לו בגלל "קוצר רוח ועבודה קשה", לא קושיות פילוסופיות, לא קושי בהבנת תפיסת האלוהות אלא בסך הכול "קוצר רוח ועבודה קשה". ר' אלימלך מליז'נסק, בספרו 'נעם אלימלך', מחלק את "קוצר רוח ועבודה קשה" לשני נימוקים (בניגוד לפירוש רש"י) מדוע לא שמעו למשה. האחד, כיוון שלא היה להם פנאי להקשיב מפאת עבודת הפרך; והשני הוא, מפאת הסיבה הרוחנית "קוצר רוח", בחינה אחרת לחלוטין בה נעסוק במאמר זה. משה גילה כי הסיבה שבני ישראל אינם שומעים בקולו ובקול ה' אינה בגלל קושי פילוסופי אלא בגלל קושי רוחני, קושי קיומי-אקזיסטנציאלי, קושי של חיים. חיים קצרי רוח.

החיים השוטפים מזמנים לנו מעין רצינות ריאלית שמונעת מאתנו את הרחבת הלב, אורך הרוח ופתיחות לרוחניות. שיח של רוחניות מתויג בנקל כשיח של חסידים הזויים או בוגרי הטראקים בהודו. שיח של רוחניות מתויג כשיח אופטימי עד כדי טיפשות, שיח של אנשים המנותקים מן העולם הזה, שיח של אנשים שמעולם לא טעמו טעמה של עבודה קשה ולא התמסרו מעולם להישרדות היומיומית של החיים. נראה כי כך תייגו גם בני ישראל, קצרי הרוח, את משה, איש האלוהים-ארך הרוח. בנ"י הכירו את אלוהים, אולם חיו בלעדיו ומבלעדי הרוח המרעננת שהוא מביא עמו לחיים, הם היו קצרי רוח וקצרי אלוהים.

פרשיות עבדות מצרים הינן בעלות אמירה משמעותית לחיינו: אמנם איננו קורסים תחת עבדות פיזית, אך אי אפשר להגיד שאיננו קצרי רוח. הפחד הגדול שלי מעצמי ומשאר האנשים כמותי הוא שאנו, למרות האבסורד שבדבר, חילוניים שומרי תורה ומצוות, או אם תרצו - דתיים ללא אלוהים. אנשי הכיפות מקיימים מצווה קלה כבחמורה, מתפללים, לומדים תורה ומקפידים על דרך ארץ ודרך אדם לחברו אולם בין כל המעשים הללו, עד כמה הם באמת שואלים את עצמם איפה אלוהים? עד כמה אלוהים נוכח בחיים שלהם והם מקיימים עמו שיח ומערכת יחסים. קיום מערכת יחסים ושיח עם אלוהים אין משמעה חיים של ריחוף באורות אלא שיח עם אלוהים גם בשגרה ואף במחשכי החיים. עד כמה באמת אנחנו מחפשים אותו?

דוגמא בולטת לכך היא תפיסת "חינוך ללימוד תורה" שכה דוגלים בישיבות התיכוניות וההסדר. "חינוך ללימוד תורה" הוא ביטוי לפספוס האלוהי, שכן לימוד תורה הוא בסך הכול כלי להגיע ולהתקרב לקב"ה, ולא מטרה בפני עצמה. חינוך לאמצעי הוא חינוך כושל שאינו מכוון לעיקר, לאלוהים. עזיבת לימוד התורה לאחר ימי הישיבה מאששים זאת. משל לאדם עם משבר בחיי הזוגיות שהחליט ללכת לייעוץ זוגי. יועצת הזוגיות ייעצה לו לשקם את מערכת היחסים ולעורר אותה בעזרת מחווה יומית של זר פרחים. שמח וטוב לב היה חוזר אותו אדם מדי יום מעבודתו כשזר פרחים בידיו. לאחר תקופה גילה כי ישנן נשים נוספות שיותר יפות ומושכות מן האישה שלו. חזר אותו האיש הביתה על מנת לשוחח על כך עם אשתו, אולם כשחזר הביתה וחיפש אותה בביתו בין כל זרי הפרחים שקנה גילה להפתעתו כי מעולם לא הייתה לו אישה. מאז ומעולם הוא קנה פרחים והלך לטיפול זוגי אולם מאז ומעולם בת זוג כלל לא הייתה לו. אנו לומדים תורה, מתפללים ומקיימים מצוות אך האם יש לנו בת זוג? דתיים שעוזבים את הקן הדתי החם אל הצבא, האוניברסיטה, העבודה ועוד, יותר משהם מגלים כי ישנם דברים מושכים יותר וממלאים יותר מהיהדות, הם מגלים כי בעצם ובאמת מעולם לא היה להם אלוהים. כמו שהעצים כיסו את היער, כך התפילות, המצוות, ולימוד התורה כיסו את אלוהים.

הנושא של נוכחות אלוהים בחיינו ומערכת היחסים עמו עולה פעמיים מספר בתנ"ך, פעמים לגנאי ופעמים לשבח. יעקב בדרכו לחרן נרדם וחולם על סולם המוצב ארצה אשר ראשו מגיע השמיימה ומלאכי אלוהים עולים ויורדים בו. כשמתעורר אומר יעקב משפט מפתיע "אכן יש יקוק במקום הזה ואנכי לא ידעתי" (בראשית כח, טז). הנתון שיעקב גילה לראשונה אינו שיש אלוהים, אלא שיש אלוהים שהוא תלוי מקום, ותפיסת אלוהים זאת חודשה לו לראשונה, ועל כן מכנה את המקום "שער השמים". מה שכנראה היה ברור לו, 'המוחזק', שאלוהים תלוי אדם. למי שלא היה ברור שאלוהים הוא תלוי אדם - הם בני ישראל. בספר שמות מסופר כי ישראל מוצאים עצמם במדבר ללא מים ומתלוננים למשה ואומרים כי הם מעוניינים לחזור למצרים. ה' מצווה את משה להכות את הצור בעזרת מטהו כך שיצאו מים. לאחר מכן כתוב "ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל ועל נסתם את יקוק לאמר היש יקוק בקרבנו אם אין" (שמות יז, ז) - ניתן להסביר את חטא בני ישראל בשני אופנים: האחד, חטאם היה עצם זה שניסו את ה', ואילו השני הוא השאלה היש אלוהים בקרבנו. חשוב להדגיש כי בני ישראל לא שאלו "היש אלוהים?" התשובה לכך הייתה ברור להם - וודאי שיש. אלא שאלתם הייתה "היש אלוהים בקרבנו?" כלומר, שאלו האם אלוהים נוכח בחייהם ועל שאלה זו הם נענשים במלחמה עם עמלק, נענשים על קוצר הרוח ועל הספק. האם החיפוש אחר נוכחות ה' בקרבנו, כפי שעשו בני ישראל, היא פעולה של חטא?

שאלת החיים הנכונה אינה "היש" נוכחות אלוקים בקרבנו, אלא "היכן" הנוכחות הזאת, או כפי שנוהגים לשאול - "איפה אלוהים". השאלה היכן אלוקים בקרבנו אינה שאלה פילוסופית, אלא שאלה המבקשת ארך רוח, היא שאלת חיים שמבקשת את ה' כשותף נוכח בחיים. בחסידות מדגישים את החיפוש המתמיד אחר הקשר הקיומי עם אלוהים, ר' נחמן מברסלב מכנה זאת געגוע, והרב קוק מדגיש את הערך של חיפוש "החיים שבחיים", כלומר החיפוש אחר הערך הנשגב והנעלה בתוך ציר הזמן קצר הרוח. יותר ויותר נראה כי מה שכיום מרחיק את האדם מאלוהים אינה השאלה הפילוסופית אלא קוצר הרוח, חוסר רגישות ופתיחות הלב וחיי היובש הריטואלים חסרי הפשר והמשמעות. ההבנה הבסיסית בחיי האדם הדתי ועבודת ה' היא שכל מעשינו מכוונים למקום אחד - לשמים, כאשר מה שברור הוא ש"שער השמים" נמצא בנו ובחיינו. שער השמים רק מחכה שנפתח אותו, שנעבור בו ונצא מעבדות קוצר הרוח אל עבר חיי אלוהים רחבים יותר. חיים כאלה הם חיים של חיפוש, הם חיים שמשמעותם לחיות בשאלה. 

 

 

בית המדרש