ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משמעותה של תחיית המתים

ע"י: רון הופמן

האם אנחנו מחויבים להאמין בתחיית המתים ובכלל, מה המשמעות של תחיה זו?

המשנה בתחילת פרק חלק (סנהדרין צ, א) אומרת- "ואלו שאין להם חלק לעולם הבא: האומר אין תחיית המתים מן התורה...". הגמרא שם מביאה מדרשים רבים המסבירים כיצד ניתן ללמוד שתחיית המתים רמוזה בתורה. מדוע תחיית המתים היא דבר כל כך חשוב עד שמי לא מאמין בתחיית המתים, אין לו חלק לעוה"ב? וכן גם אומר הרמב"ם בפירושו על המשנה הנ"ל-

ותחיית המתים יסוד מיסודות תורת משה רבינו, אין דת ואין קשר עם האומה היהודית למי שאינו מאמין בכך... 

הרמב"ם סבור שמי שלא מאמין בתחית המתים אין לו קשר ליהדות! מדוע? מהי החשיבות של תחיית המתים? נתחיל בהסבר הרב סולבוצ'יק (איש ההלכה עמ' 253) מדוע ברכת "גבורות" (הברכה השניה של תפילת העמידה) היא "מחיה המתים"-

מענייינת היא התפיסה היהודית, כי הגדול שבכל החסדים והטובות, האקט המוסרי הייחודי, היא תחיית המתים. הזדקקות הקב"ה למת, שאינו יכול לפעול ולהשיג דבר, שקיומו כבר פס... גם המת זקוק לישועה. חסד שעושה הקב"ה עם המתים הוא הפעולה המוסרית הנהדרת ביותר.

תחית המתים מראה את חסדו הגדול של הקב"ה, המחיה אפילו את המתים. מוסיף ספר העיקרים (מאמר רביעי פרק לה)-

אבל לפי זה הדבר (תחית המתים) רחוק מאוד מדרך הטבע, ייחסו אנשי כנסת הגדולה במטבע ברכות, זה הדבר אל גבורת ה' יתברך "אתה גבור לעולם ה', מחיה מתים אתה"... ואין גבורתך כגבורת בשר ודם, כי גבורת בשר ודם היא להמית את החיים וגבורת ה' יתברך היא בהיפך שהיא להחיות את המתים. גבורת בשר ודם היא להשפיל אנשים ולהכניעם ואילו גבורת ה' היא לסמוך נופלים.

בעוד שהגבורה אצל בני אדם היא להשפיל, להכות ולהמית, גבורת ה' היא להחיות מתים ולסמוך נופלים. אך עדיין יש לשאול מדוע ה' עושה את החסד הזה ומחיה את המתים? מהי התועלת שלהם מכך? מסביר הר"י אלבו בספר העיקרים (מאמר רביעי פרק ל')-

ויאמין עם זה שעם היות עיקר השכר הזה לנפש בלבד, עוד יש שכר אחר גשמי בעולם הזה לימות המשיח, וזה בתחית המתים שיחיו אז הצדיקים הגמורים, אם כדי לפרסם נסי השם ואמונתו בעולם...

או כדי שיקנו שלמות יותר מאשר קנו בתחלה כאשר לא יכלו להשיג בחייהם המדרגה שהיתה ראויה אליהם לפי יושר לבם מפני המעיקים מחוץ ועול הגלות, אבל מכל מקום ימותו אחר שיחיו וישובו לעפרן, ויזכו אז הנשמות ההן במה שהשיגו בחייהן השניים ההן להתענג במדרגה יותר גדולה בעולם הבא ממה שהיו בה קודם התחיה, זהו דעת הרמב"ם ז"ל וגדולי החכמים האחרונים שנמשכו אחר דעתו ז"ל. והדעת הזה כשיעויין היטב נמצאהו ראוי ומחוייב מצד השכל ומסכים אל מה שנמצא בתורה.

שתי סיבות מביא הר"י אלבו לתחית המתים. הסיבה הראשונה היא פרסום נסי ה' בעולם. פרסום הניסים יגרום לאמונה גדולה בהקב"ה. (דבר זה מסביר מדוע הגמרא בסנהדרין היתה צריכה להביא כל כך הרבה פסוקים כדי להוכיח שאכן יש תחית המתים. הסיבה היא שקשה לאנשים להבין כיצד יכולים להיות שהטבע ישתנה, והמתים יקומו לתחיה ולכן תחית המתים היא חלק מהאמונה בכך שה' יכול לשנות את הטבע כרצונו). הסיבה השניה לתחית המתים היא כדי שהצדיקים יקנו את השלמות. אם אכן ניתן שכר בעולם הבא לפי השלמות שהאדם השיג בעולם הזה, האם זה הוגן שצדיק שהיה בגלות, והיו לו צרות רבות אשר הסיחו אותו מללמוד תורה, יזכה לפחות שלמות מאשר צדיק שהיה ללא צרות? לכן, תחית המתים גורמת לכך שהצדיקים יוכלו לעבוד את ה' בלי מפריע וכך ישיגו את השלמות[1]. עדיין נשאל מדוע מי שלא מאמין בתחית המתים נחשב ככופר ואין לו חלק ביהדות?

עונה על כך בעל החיבור על המשנה "תפארת ישראל"[2] בדרוש "אור החיים". שם הוא מסביר שהקב"ה חפץ בתחית המתים כדי שלעתיד לבוא, כל הברואים יכירו את הבורא (ולא רק מי שיחיה באותו זמן בעולם), תתגלה מלכותו, ויהיה קל לברואים להתקרב לה'. לכן, מיד לאחר הקבורה אומרים האבלים בקדיש- יתגדל ויתקדש[3] שמיה רבא בעלמא דהוא עתיד לאתחדתא (יתגדל ויתקדש שמו של ה' בעולם שהוא עתיד לחדש)... ולאחיה מתיא בגווה (ויחיו המתים בו). כלומר, מיד לאחר הקבורה מנחמים את האבלים שהמתים עתידים לקום ולחיות, והמיתה אינה בהכרח הסוף. כאשר המתים יחיו, כל העולם עתיד להתחדש ושמו של הקב"ה יתגדל בעולם. (כך גם בכל קדיש אנו מבקשים שלעתיד לבוא יתגדל שמו של הקב"ה במהרה).

נמצא שתכלית כל הבריאה היא שכבוד ה' יתגלה בעולם, ולכן מי שכופר בתחית המתים, כופר בכל שהעולם יגיע לתכילתו. היהדות דוגלת בכך ש"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכל העולם יכיר במלכות ה', ולכן כפירה בתחית המתים היא כה חמורה.  

לסיכום, הסברנו שתחית המתים היא חסד עצום של הקב"ה עם המתים. תחית המתים היא מעשה מוסרי אשר מראה על גבורת ה'. על פי ספר העיקרים הסברנו שמטרת תחית המתים היא לפרסם את נסי ה' בעולם, ולתת לצדיקים הזדמנות להגיע לשלמות. הוספנו לבאר שמי שאינו מאמין בתחית המתים, נחשב ככופר מכיון שתחית המתים מסמלת את העולם החדש שיהיה לעתיד לבוא, אשר בו תתגלה מלכות ה', והעולם יגיע לתכליתו. יהי רצון שאכן יתגדל ויתקדש שם ה' בעולם במהרה.

 





[1] לגבי תחיית המתים ישנם כמה מחלוקות. לפי הרמב"ם (במאמר תחית המתים) לאחר תחית המתים, הצדיקים עוזבים את גופם לאחר שהגיעו לשלמות ומגיעים לעולם הבא. הרמב"ן כותב בשער הגמול שרבים בדורו של הרמב"ם חלקו על כך (וכן הרמב"ן עצמו) וסברו שלאחר תחית המתים ישארו לנצח הגוף והנשמה ויגיעו לשלמות.

מח' נוספת היא מי יקום בתחית המתים. בעוד שהרמב"ם והרמב"ן מסכימים שתחית המתים היא לצדיקים בלבד, רס"ג (באמונות ודעות ז, ז) סבור שתחית המתים היא לצדיקים ולרשעים. זאת מכיון שעולם הבא הוא זמן של שכר ועונש.


[2] הרב ישראל ליפשיץ בן הרב גדליה ליפשיץ (1782- 1861) היה מגדולי חכמי אשכנז. רב בגרמניה ומחבר הפירוש "תפארת ישראל" על המשנה. בסדר נזיקין הוסיף הקדמה לפרק חלק ממסכת סנהדרין, העוסקת בהשארות הנפש ותחיית המתים בשם "דרוש אור החיים".


[3] התפארת ישראל שואל, והרי 'יתגדל' פירושו ששם ה' יתפשט ויתרחב בעולם, ואילו 'יתקדש' פירושו שה' הוא מובדל מהעולם? תשובתו היא שעל אף שה' הוא רם, קדוש ומובדל מאיתנו, הוא משגיח על כל ענייני העולם "כי רם ה' ושפל יראה". 


 

 

 

בית המדרש