ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לחשוב פעמיים לפני הdownload - הורדות לא חוקיות, צריכה ומוסר

ע"י: יצחק שיזגל

אנו ניצבים בפני בעיה חמורה כאשר מחד עומדים היצרנים והאומנים אשר לא מתוגמלים על עמלם ומאידך עומדים הצרכנים אשר התרגלו להוריד. יצחק שיזגל מציף את הבעיה ומבקש להציע פתרונות

הקדמה

זמן רב התלבטתי אם לכתוב מאמר זה. כבר לפני מספר שבועות, ואולי אף חודשים, כתבתי לעצמי מספר נקודות בנושא לקראת מאמר. התחום קרוב לליבי – ולראייה כתבתי את עבודת הבגרות שלי באנגלית בנושא. מן העבר השני היה לי חשש מסוים- ביציאה כנגד תופעה פופולארית יש תחושה לא נעימה. בסופו של דבר החלטתי בכל זאת לממש את הרצון המקורי שלי. 

הערה: במהלך המאמר אני משתמש בביטוי "הורדות לא חוקיות" כפי שמקובל להשתמש בו, ללא קשר לפלפולים המשפטיים לגבי השאלה האם אכן מדובר בעבירה על החוק.

א. פתיחה

אנחנו דור פרוץ. איני מתכוון מבחינת הצניעות, אמירה שלא נדיר למצוא בימים אלו. ייתכן אמנם שגם בכך אנו פרוצים, אך כוונתי היא לתחום שונה לגמרי. מדובר על  תחום ההורדות הלא-חוקיות למיניהן, ובכללן הורדות של שירים, סדרות וסרטים, וכן אתרי 'סטרימינג' (Streaming) שבהם ניתן לצפות בסדרות ובסרטים שונים.

אני מוכרח לומר שלפני בואי לישיבה, חשבתי שאולי אמצא בה הקפדה על העניין, לפחות מעבר למה שמקובל בציבור בכלל, ובציבור הציוני-דתי בפרט. אך להפתעתי, המציאות טפחה על פני – גם בישיבת פתח תקווה ההורדות חוגגות וזורמות כמים.

מדוע עלה אצלי הרעיון שאולי אצלנו בישיבה המצב טוב יותר מאשר מחוצה לה? ובכן, התשובה פשוטה: הרב שרלו ידוע כאחד המובילים בקריאה כנגד תופעת ההורדות הבלתי-חוקיות. אמנם, כפי שענה הרב שרלו פעם באתר כיפה, אין חובה לקבל עליך את מנהגי ראש הישיבה עם כניסתך לתוכה; אך יחד עם זאת, ניתן היה לצפות לכך שהתופעה לא תהיה עד כדי כך נפוצה בקרב תלמידיו. ההיגיון הזה אינו מחויב המציאות, אולם יש לו יסוד.

ב. ההורדות באינטרנט והציבור הדתי לאומי

כפי שנכתב לעיל, נראה כי בתחום האמור המצב בקרב בני הציונות הדתית לא שונה באופן מהותי מהציבור הכללי. מה פשר העניין? יכולות להיות סיבות מגוונות בהסבר התופעה. נראה שאפשר להשתמש בכלל שאמר פעם אחד הרבנים בנוגע לקיום הטלוויזיה בקרב הציבור הדתי לאומי: על אף שמדובר בכלי שרק חמישה אחוזים מן הרבנים מתירים להשתמש בו, בכל זאת הוא קיים אצל תשעים וחמישה אחוזים מהציבור הציוני דתי (גם אם הנתונים אינם מדויקים, העיקר הוא בעיקרון העולה מדברים אלו). אני סובר שמצב דומה קיים, לצערי, גם בתחום ההורדות הלא-חוקיות. מרבית הרבנים אוסרים את התופעה, אך רובו המוחלט של הציבור אינו נוהג כמותם. לדעתי, מדובר בתופעה שנושאת אופי שלילי. דווקא הציבור שלנו- הציבור הדתי לאומי, שמצטיין במוסר חברתי גבוה, אינו בולט לטובה בתחום פרוץ זה של שימוש לא הגון במולטימדיה לסוגיה השונים.

איני רוצה לעסוק במיוחד בהיבט ההלכתי של התופעה, אע"פ שהזכרתי את כמות הרבנים הגדולה אשר מתנגדים לתופעה. המעוניינים לעסוק בכך, יכולים לעיין בתשובותיו של הרב דב ליאור באתר האינטרנט של ישיבת בית אל, במאמרים שונים אשר התפרסמו ב'תחומין' ובעלוני צהר, ובכלל באתרי השו"תים השונים ברחבי האינטרנט. יש טענות שונות בעניין, וביניהן הדמיון ל"אבידה ששטפה נהר" וההתנהגות בצורה מוסרית, הליכה לאור הציווי "ועשית הישר והטוב". לא זכורה לי התייחסות לצד ההלכתי מצד החובה לשמוע לחוק המדינה בנושא. ייתכן וקיים עיסוק שכזה, אך הוא איננו מוכר לי, ולפחות במבט ראשון נראה לומר שוודאי שהוא איננו זוכה לעיסוק מספק. במבט שני, לא ברור לחלוטין שישנו בארץ חוק מפורש לגבי הורדות, ולכן אולי מובן מדוע לא התייחסו לעניין מבחינת החוק הישראלי. איני חושב שזאת הסיבה לחוסר ההתייחסות ההלכתי בהקשר זה, ובכלל קשה לומר שהתפיסה המקובלת היא שאין איסור חוקי בסוג ההורדות בו אנו עוסקים. בכל מקרה, נידוננו איננו הפן ההלכתי.

ברצוני להדגיש כי איני מסתכל על המצב בצבעי שחור- לבן בלבד. עם זאת, התופעה שבה אנשים מורידים שירים, סרטים וסדרות באופן לא חוקי היא בלתי נסבלת בעיניי. ההתנהגות הזו בלתי נתפסת. מטרתי אינה לצאת נגד מקרים בודדים, כגון כאשר קיים מצב בו אדם מאוד מעוניין לראות פרק בודד מסדרה והוא צופה בו באינטרנט. הטענה אינה מכוונת כנגד המעשה הבודד. אני רוצה לצאת חוצץ כנגד התופעה. אפשר לדון בהבחנות השונות הקיימות בין הורדות סרטים שונות, התלויות בהקשר מסוים. החילוק הזה קיים בשיח, והוא בהחלט מובן. בסופו של דבר הטענה שלי עקרונית, ולא קיים רצון מצידי לעסוק בקביעת תקנון בנושא, או בדבר הדומה לכך.

ג. הקשר בין הורדות לצריכה

קיימות טענות שונות בנושא ההורדות הלא חוקיות ברשת האינטרנט, חלקן מופרכות יותר וחלקן פחות, המנסות לצדד בעמדה שאין פסול בעיסוק הפיראטי בשיתוף הקבצים ובפעולות הדומות לו. הטענה הנפוצה היא שההורדות גורמות לאדם לצרוך יותר מוסיקה בצורה חוקית, או ללכת לקולנוע יותר מאשר קודם לכן. נראה כי מתקיים יחס ישר בין כמות ההורדות לבין הצריכה החוקית של אמצעי המדיה השונים.

לדעתי יש בעיה עם טיעון זה. בהחלט ייתכן כי הקשר בין הצריכה החוקית לבין כמות ההורדות הוא קשר סטטיסטי בלבד. ייתכן כי אין קשר בין כמות ההורדות לבין כמות הרכישות.

אף אם נניח שאכן עלייה בתופעת ההורדות גורמת לעלייה ברווחיהם של היוצרים, כלומר מתקיים יחס ישר בין הורדות לצריכה (ולכן יהיה על כולם לתמוך בתופעת ההורדות), השאלה עומדת בעינה. נניח כי מי שמובילים בשימוש החוקי, מובילים מיסוד העניין גם בשימוש הלא חוקי. על פניו, אפשר לומר שהיוצרים נתמכים (אמנם בצורה עקיפה) ע"י מי שאינם נוהגים כשורה. הכל טוב ויפה: גם המשתמשים בבית נהנים וגם היוצרים. אלא שבכל זאת קיימים כשלים במודל זה. ראשית כל, יש לדון האם העובדה שבסופו של דבר היוצרים יוצאים נתמכים, מכשירה את הבעייתיות שבדבר. האם מפני שאדם הולך לקולנוע עשרים פעמים בחודש, יותר לו להוריד סרטים נוספים באופן בלתי חוקי?! בכל אופן, אין הוכחה מובהקת לקשר ישיר בין הנפגע לבין המרוויח, הפתרון אינו יכול להיות בטענה שהסך הכולל עולה על חשבון הסך היורד.

בשורה התחתונה, לא ניתן לקבוע בשלב זה שכל ההורדות מותרות משום שבסופו של דבר 'התעשייה' יוצאת מורווחת.

ד. חוסר המוסריות והרוע שבהורדות לא חוקיות

יש לזכור כי הקביעה שההורדות מסייעות ליוצרים רבים להגדיל את רווחיהם אינה מוכחת. מדובר בסך הכול במחשבה המועלית לאוויר, לעתים עם נתונים התומכים בקביעה, וניתן לדון לגביה (כפי שאכן נעשה במאמר זה). כנגד מחשבה מעין זו, עומדת הטענה הקבועה: ההורדות הבלתי חוקיות באינטרנט, הן של סרטי קולנוע והן של סדרות טלוויזיה למיניהן, לרבות החינמיות ולרבות אלו שבתשלום (שלזה כשלעצמו הוא רעיון דוחה ביותר –  תשלום על פעולה לא חוקית) כולל ההורדות ממש וכולל ה'סטרימינג' – רעות. הן רעות ליוצרים למיניהם: למוזיקאים ולזמרים, לבעלים של אולפני הטלוויזיה והקולנוע, לעובדי התעשייה; והן רעות לעולם – היות ומדובר בצעד לא מוסרי. זהו לבו של העניין.

אפשר להתווכח לגבי החוקיות של ההורדות וצפיות ה'סטרימינג' ביצירות המוגנות בזכויות יוצרים, וכן לגבי מידת חוקיותם של האתרים המאפשרים זאת במדינות שונות (המתעניינים לגבי המצב בארץ יכולים לעיין באתר y-law.co.il). על כל פנים, כדאי לנסות לראות את המצב בצורה פשוטה יותר.

התמונה הברורה מתארת אדם, אחד או יותר, שעמל על יצירתו, והוא רוצה להרוויח כסף ממנה. מישהו אחר שרוצה ליהנות מהיצירה הזו צריך לתת תמורה בעד הנאתו. קיימות דרכים שונות בהן ניתן לנהוג. ניקח כדוגמא סרט קולנוע. אפשר לראות את הסרט בקולנוע; אפשר לרכוש עותק די.וי.די של הסרט; ניתן לשכור את הסרט בצורה חוקית -  בעותק פיזי או עותק וירטואלי; ועוד. אולם, הדבר לא מתרחש בפועל: האדם השני, זה שרוצה ליהנות מהיצירה, מחליט להשתמש בה בלא לתת תמורה ליוצר. האם הדבר זה נראה הגיוני? מדוע שיותר לאדם להשתמש ביצירה (שאינה פרי עמלו!) כפי העולה על רוחו? וכי היא נמצאת בבעלותו?!

ה. ניסיונות נוספים לתרץ שימוש בהורדות לא חוקיות

מעבר לטענות התומכות בהורדות הלא-חוקיות שהעלינו לעיל, קיימים תירוצים נוספים. אחד מהם הוא שהבעלים של היצירה האמורה מרוויח כסף רב, והמעט שהוא מפסיד בגלל השימוש הסורר בטל לגבי שאר רווחיו. לדעתי, זה לא טיעון. גם אם מדובר ברווח קטן ליוצר בלבד – תמונת המצב אינה משתנה. המעשה עדיין הוא מעשה לא מוסרי.

תירוץ שני שאפשר להציע הוא שאין יכולת לאדם לקנות את כל מה שהוא מוריד. הדבר יעלה לו כסף רב, והוא לא יכול להרשות לעצמו הוצאה כזו. גם זו טענה שאין בה ממש. באותו המישור ניתן לטעון שאפשר לגנוב כל דבר, כי האפשרות היחידה לשימוש באותו החפץ הוא ע"י גניבה. כאן כבר די ברור שרוב האנשים מסכימים לגבי הפסול שבדבר. 

נימוק נוסף הקיים להצדקת ההורדות, המועלה כאשר מישהו רוצה להוריד רק שיר בודד או שניים של זמר הוא שאין הוא רוצה לקנות את כל האלבום אלא רק שיר אחד בלבד. לכן אומר לעצמו המוריד- "אין בעיה בהורדה. אני רוצה רק שירים מסוימים מהאלבום, ואין סיבה שאשלם עבור כולו אם אני רוצה רק חלק ממנו". יש המזכירים טיעון זה גם כאפשרות חילוק הלכתית. נראה שאולי יש דעה המחלקת כך, אם כי איני חושב שהדעה הזו היא הדעה המובילה בהלכה, וזה בלשון עדינה. מבחינה מחשבתית, איך יעלה על הדעת טיעון זה? קודם כל, כיום ניתן במקרים רבים לרכוש שירים בודדים בצורה חוקית, ואין צורך לקנות דיסק שלם. וגם כאשר המצב איננו כמתואר, אי אפשר להורות היתר כזה רק בגלל הרצון לחסוך כסף.

ו. להקליט או להשאלי זה כמו להוריד (?)

עוד ניסיון נפוץ להראות שאין בעיה בהורדות לא חוקיות הוא כדלהלן: אין הבדל בין הורדת סרט שאדם אחר העלה לרשת, לבין השאלת די.וי.די (וכן כיוצא בזה) מחבר. לחלופין, משווים את המקרה של הקלטת פרק של סדרה המשודר בטלוויזיה לבין הורדת פרק מהאינטרנט. מדובר בשתי שאלות שונות, ולכן אעסוק בכל אחת מהן בנפרד.

ראשית אדון בשאלת ההשאלה. כאשר אדם משאיל סרט לחברו, הוא איננו יוצר עותק חדש של הסרט. מדובר בעותק אחד, אלא שבמקום שבעליו ישתמשו בו, מישהו אחר נהנה ממנו. לעומת זאת, כאשר אדם מוריד סרט מהאינטרנט, הוא יוצר עותק חדש של הסרט. ההבדל בין המקרים פשוט זועק לשמיים.

החילוק ברור גם לגבי השאלה השנייה. ראשית כל, ישנה הבחנה עקרונית: פעולה אחת (הקלטה) מותרת, ופעולה אחרת (הורדה), לכל הפחות נתונה במחלוקת משפטית (במדינת ישראל). מעבר לכך, ההבדל גם מובן היטב אינטואיטיבית: כאשר סרט משודר בטלוויזיה, יוצריו מרוויחים כסף (בדרך כלל). בעלי הזכויות מוכרים את זכויות השידור לערוץ המשדר. האחרון יכול להרוויח כסף בעזרת מימון ע"י פרסומות, או ע"י דמי שימוש שמשלמים צופיו ועוד. נובע מהאמור לעיל, שמי שמקליט סרט שמשודר בערוץ בו יש פרסומות, יכול לצפות בפרסומות (מבחינה פוטנציאלית) ;והמקליט סרט בערוץ עליו משולמים דמי שימוש, משלם כסף לטובת מימון הערוץ. להרחבת העניין נסביר, כי ישנו חוק הנקרא "חוק הקלטות הריקות", ולפיו היוצרים מקבלים אחוז מסוים ממכירות של קלטות. ישנו רצון של היוצרים שהחוק יחול גם על אמצעים דיגיטליים. לעומת זאת, במקרה של הורדה לא חוקית היוצרים לא יכולים להרוויח כסף, לא ממימון ע"י פרסומות ואף לא ע"י תשלום דמי שימוש לטובת מימון הערוץ. 

ז. סיכום

בנימה אישית, עליי להודות כי הנושא הנידון מתסכל אותי. תוצאות הדיון מראות על בעייתיות עצומה. מצד אחד, עומדים היוצרים והאמנים השונים. ומהעבר השני ניצבים כל מי שמורידים שירים, סדרות וסרטי קולנוע מהאינטרנט, בדרך שלא מתגמלת את בעלי היצירה. המפגש הזה, בין המצוי לבין הרצוי כפי שמצטייר מדבריי, הוא לא נעים בלשון המעטה. המורידים יכולים לתרץ את פעולותיהם בדרכים שונות: מהיתרים הלכתיים, דרך הטיעון שהם עוזרים ליוצרים, ועד לאמירות המתרצות את ההורדות- לאו דווקא כאלו הקשורות להלכה או לטובת היוצרים. לדעתי, המסקנה היא כנגד המורידים; עם זאת, אין זה מקומי לשפוט אנשים. אני הצבעתי על הבעייה – הקוראים מוזמנים לגלות את התיקון.

 

 

בית המדרש