ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פורים - חג האהבה

ע"י: רון הופמן

מדוע דווקא בפורים חזרו ישראל וקיבלו עליהם את התורה ומה זה אומר לנו היום? פורים מסתמן כחג האהבה, האהבה בין ישראל לקב"ה.

"ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית... אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה (חזרו וקבלוה) בימי אחשורוש" (שבת פח, א).

על גמרא מפורסמת זו יש לשאול מספר שאלות. ראשית, מדוע דווקא בימי אחשורוש ישראל קבלו את התורה מרצון? ושנית, מהי המשמעות של קבלת התורה מרצון בימי הפורים אלינו?

נתחיל אפוא בדברי ה"בני יששכר[1]":

והנה קטן שאין דעתו שלימה, הנה אבותיו מכריחין אותו ומדריכין אותו לתורה ולמצות, ולהיות שאין דעתו שלימה הוא עליו לעול ולמשא, וכשמתגדל ועומד על דעתו הוא מבין למפרע הטובה הגדולה שעשו לו אבותיו...

ועתה תבין, שבהגיע זמן ותור שיעמדו ישראל על שלימות הדעת, הנה כל דבר מתפעל מהניגוד, הנה עמד לנגדם המן הצר הצורר מזרע עמלק... ונתגברו מרדכי ואסתר עם כל ישראל בדעת הקדוש בתשובה ותפלה וטהרה במימי הדעת, ואחר כך ליהודים היתה אורה- זו תורה [מגילה טז ב] שקיבלוה אז בדעת שלם, הבן. (מאמרי חודש אדר מאמר ג - מלחמה לה', דרוש ו).

רבי צבי אלימלך מדמה את יחסי ישראל והקב"ה ליחסי הילד הקטן ואביו. כלומר, לקטן אין דעת ממש ולכן אביו צריך להכריח אותו ללכת בדרך הנכונה גם אם היא לא נראית לקטן נכונה. לאחר שהקטן גדל ומבין שאביו הוליכו בדרך הנכונה, הוא מודה על כך לאביו. כך דעתם של ישראל לא הייתה גדולה במתן תורה ולכן הקב"ה היה צריך לכפות את התורה עליהם. לפי ה"בני יששכר", בימי אחשורוש כשהייתה להם צרה, בני ישראל חזרו בתשובה. כאשר נופלת על האדם צרה הוא מתחיל לצאת מהאדישות של השגרה. הוא חושב למה זה קרה לי, מי אני בכלל, ומגיע בסופו של דבר למסקנה שהוריו הוליכוהו בדרך הנכונה. כך עם ישראל הבין שה' הדריך אותו על ידי התורה בדרך הנכונה, ולכן הוא קבל את התורה והמצוות מרצון.

דברי ה"בני יששכר" דורשים הסבר. אמנם ניתן להבין שעם ישראל התבגר וקיבל דעת בימי אחשורוש, אך עדיין לא ברור מדוע זה קרה דווקא בימי אחשורוש. כדי לפתור שאלה זו נעבור לפירוש רש"י על הגמרא שצוטטה לעיל:

"(הדור קבלוה) בימי אחשורוש - מאהבת הנס שנעשה להם".

מהו הקשר בין אהבת הנס לבין קבלת התורה מרצון? התשובה היא שעם ישראל ראה את נס ההצלה מגזרת השמד של המן, וזה גרם לו לאהוב את הנס שנעשה לו, וממילא גם לאהוב את עושה הנס[2]. הרב שלמה וולבה בספרו "עלי שור" (חלק ב', עמ' תס"ה) מסביר שבמתן תורה מודגשת מאוד יראת ה' שהייתה לעם. היו קולות וברקים, ענן וערפל, עם ישראל פחד שמא הוא ימות וה' אמר "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים". היראה הזו היא בעצם כפיית ההר כגיגית. לעומת זאת, בימי אחשורוש התגלתה אהבת ה' לעמו. הקב"ה עשה נס של הצלה ממיתה. נס זה מראה את אהבתו העצומה לעם ישראל וכך עם ישראל מתאהב בה', וממילא הוא מתאהב בדבר ה' שזו תורתו. לכן, אנו מדגישים בפורים את נס ההצלה שנעשה לנו.

לפי דברים אלו, ניתן לומר שפורים הוא חג האהבה- "מצוות היום מסוגלות לעורר בלב את אהבת הנס, אהבת התורה, אהבת הבורא ואהבת ישראל" (עלי שור, שם עמ' תסז). בימי אחשורוש גילינו שה' אוהב אותנו, וזה גורם לנו לאהוב את התורה שהוא נתן לנו וכך גם את עמו של הקב"ה, את עם ישראל. כביטוי לאהבת כל אדם מישראל אנו נותנים משלוח מנות אחד לשני, ומתנות לעניים. כביטוי לאהבת הנס ואהבת ה' בעקבות הנס, אנו קוראים את המגילה בה מובא סיפור נס ההצלה, ובנוסף אנו שמחים במשתה וביין כביטוי לאהבת הנס ואהבתנו לקב"ה. החידוש בהסבר זה, הוא שבעוד ההסבר המקובל הוא שבפורים אנו רואים את השגחת ה' ומבינים שה' שומר עלינו, כאן אנו מוסיפים רובד נוסף בו ה' אוהב אותנו ולכן הוא משגיח עלינו. יש להעיר, שפורים לא בא להגיד דבר חדש. ה' תמיד אוהב אותנו אבל בכל שנה בפורים אנו נזכרים בכך ע"י הזכרת נס ההצלה מגזרת המן.

פן נוסף של הקבלה מרצון הוא השמחה: 

תניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל מצוה שקיבלו עליהם בשמחה כגון מילה, דכתיב שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב - עדיין עושין אותה בשמחה (שבת קל, א).

מסביר הרב אהרן קוטלר (משנת ר' אהרן חלק ג' עמ' צט):

והוא דענין הקבלה בשמחה נוגעת לדורות בהשתייכות למצוה, ועד כמה היא מקויימת בידנו והננו משתייכים לה. ובענין השמחה והרצון מונח גם כן ענין חשיבות המצוה.

נראה מדבריו כי ככל שהאב עושה את המצוה בשמחה רבה, הדורות הבאים ירגישו יותר שייכים למצוה הזו. כשהבנים רואים מצוה החביבה על אביהם, הם מבינים שמצוה זו באמת חשובה ולכן הם רוצים לעשותה. בדומה לכך, הרב משה פיינשטיין מסביר שמה שכתוב בתורת כהנים (ויקרא כ, כו) שאדם צריך לומר אפשי (רוצה אני) בבשר חזיר אבל מה אעשה והתורה אסרה עלי, זה היה בדורות הראשונים אבל בדורנו צריך להראות כמה שהמצוות הם באמת טובות ומועילות לנו. הוא טען שמה שגרם לדור השני בארצות הברית לעזוב את היהדות היה שהוריהם שמרו שבת דווקא מתוך מסירות נפש ועקידה (היה קשה למצוא עבודה שלא צריך לעבוד בה גם בשבת). תופעה זו גרמה לכך שהילדים לא רצו לחיות מתוך מאבק כל הזמן. הם הצטערו על כך שהם לא יכלו ליהנות מהעולם בגלל קיום המצות. אשר על כן, מה שצריך להראות לילדים זה דווקא התענוג שיש למי ששומר שבת - כמה טוב ואור זה מכניס לחיים שלו.

השמחה בשעת עשיית המצוות היא שגרמה לעם ישראל לקבל את התורה מרצון בימי אחשורוש. לאחר שהיהודים נצלו מגזרת המן והרגו באויביהם, הייתה תחושה של השגחה גלויה של הקב"ה שעזר לנצח והיתה שמחה גדולה באויר. עם ישראל חזר בתשובה ועשה את התורה והמצוות מרצון ומשמחה. כשמקיימים את התורה והמצוות מתוך שמחה, אז זה נקרא קבלת התורה מרצון. כפי שהסברנו, כאשר מקיימים את התורה מרצון, זה משפיע על הדורות הבאים. נס חג הפורים מכניס לתוך הדם שלנו עד כמה התורה והמצוות חשובים וחביבים כפי שחשו אבותינו.

בנוסף, הרב קוטלר מסביר שהשמחה היא זו שגורמת לקבל את הקדושה. דבר זה נלמד מבנית המשכן. שם מובא שישראל התנדבו והראו בכך עד כמה המצוה חביבה בעיניהם. נראה כי כאשר אדם מקיים את המצוה מתוך תחושה של כפייה, אמנם גם זה חשוב, אולם אם הוא יקיים אותה מתוך רצון ושמחה על כך שהוא זכה לקיים את מצוות ה', אז הוא יזכה לקדושה. לאמור, כשם שזכו בני ישראל להשראת השכינה בבית המקדש על ידי הרצון והחשק לבנות את בית המקדש, כך בשמחה שבעבודת ה' ניתן להגיע לקדושה עצומה. ניתן לומר כי השמחה בפורים יכולה לתת לנו כוח לקיים במשך כל השנה כולה את התורה והמצוות בשמחה ובכך להגיע לדרגה יותר גבוהה של השגת קדושה.

לסיכום, בקשנו להראות שמה שעומד בבסיס חג הפורים הוא אהבת ה' אלינו. אהבה זו גורמת לנו לאהוב את ה' ולשמוח באהבתו אותנו. היא מעוררת אותנו לאהוב את מצוות ה', את תורתו וכל אחד מעם ישראל – עמו של הקב"ה. מתוך כך הסברנו את מצוות הפורים כנובעות מאהבת ה' ומהשמחה העצומה. בנוסף, בקשנו להסביר מה ניתן לקחת מפורים לשאר השנה. חג הפורים מראה לנו שה' אוהב אותנו, מה שגורם לנו לאהוב את ה' ולהתחבר למצוותיו. מפורים אנו יכולים ללמוד את החשיבות של קיום המצוות מתוך הזדהות, רצון פנימי ושמחה. מצוות שמגיעות ממקום חיובי שכזה מביאות את הקדושה לעולמנו. יהי רצון שנזכה להתחבר לקדושת פורים באמת ומתוך כך לאהבת ה' ועשיית המצוות בשמחה כל השנה. 





[1] ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב נולד בשנת תקמ"ה (1785). היה מתלמידיהם הקרובים של ר' יעקב יצחק הורוביץ ה'חוזה' מלובלין ושל אחרים מגדולי החסידות. רבו גילה לו שהוא משבט יששכר, ולכן קרא לספרו הגדול 'בני יששכר'. שימש כרב בכמה עיירות בפולין, ולבסוף במונקטש ובדינוב, שעל שמה נקרא.


[2] לא מדובר רק בנס של ההצלה אלא מדובר במהפך ממש "ונהפוך הוא". היהודים היו בגזרת השמדה ופתאום התהפך הגלגל והם יכולים להשמיד את אויביהם. את זה ראו היהודים כי נס גדול המראה על אהבת הקב"ה לעמו. 


 

 

 

בית המדרש