ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פורים - חג הכאוס ופריצת הגבולות?

ע"י: אביאל רוזנברג

פורים הוא החג שמביא לידי ביטוי את אותם תנועות כאוטיות מלאות האנרגיה. רבי צדוק קורא לנו לא להסתפק בכוסית שתייה ולישון מתוך חתירה מהירה לשגרה בטוחה וקפואה. השכרות, השמחה וההומור מזמינות אותנו לחייך למציאות לקרוץ לקב"ה

"חייב אדם לשתות בפורים" קוראת לנו הגמרא, ואף מזעזעת אותנו, עם הסיפור המפתיע של רבה ורבי זירא (מגילה ז, ב). נדמה שהרמב"ם נע בכיסאו בחוסר נוחות רק מהמחשבה על ההשתטות שהבישום מזמין לנו, ופוסק כי יש לשתות יין עד שנשתכר ונרדם( משנה תורה, הלכות מגילה ב, טו). בפסיקה מפתיעה לוקח הרמב"ם את האנרגיה העצומה המבקשת לבוא לידי ביטוי בחג הפורים ומשכיב אותה לישון.

למעשה, הדיון הזה נרחב הרבה מעבר לשאלה המקומית של שתייה בפורים. אנו, כבני אדם, אוהבים לאחוז בחיינו, ולהאמין כי יש בכוחנו לשלוט ולעצב אותם. מבגרותנו אנו עסוקים במיסוד חיינו, בצבירת הון, בהעמדת משפחה, בביצור מעמדנו ובביטוח חיינו. אינסטינקט אנושי זה לא נעלם גם משדה היהדות כאשר אנרגיה רבה נובעת דווקא מתחושה של 'חיסכון' לעולם הבא. אנו מבקשים למסד את העולם הדתי תוך הגדרה מאוד ברורה מה יעלה בגורלו של כל אדם והצבת החברה על סקאלה של צדיקות ורשעות. בעולם שלנו יש מגדר דתי - חובש כיפה הוא העוסק בתורה וממלא אחר דעת תורה כזו או אחרת, בעוד ה'חילוני' מוגדר בעיקר כאדם שאיננו עונה להגדרות הדתיות.

בקשתנו לאחוז בקיים כל כך טבעית מחד, אך מסרסת את חווית החיים המלאה מאידך. דומה הדבר לילד בגן הילדים החושש מהמגלשה שמא הוא יתרסק למטה על החול. צהלות החברים ושידולי ההורים לא יעזרו אל מול החשש הקמאי שלנו מפני השחרור ואיבוד השליטה שבגלישה החופשית. אנו נדרשים להרפות מאחיזות החיים ולהאמין כי מצפה לנו חוויה חיובית ומהנה – פעולה שאיננה פשוטה כלל ועיקר. פורים קורא לנו מבחינה דתית לשחרר מעט מאחיזתנו הדתית הקפוצה ולתת אמון במרחבי חיים מגוונים ושונים.

 

דתיות אחרת

השאלה הגדולה היא האם יש כיוון דתי הפוך? האם יכולה לקום תנועה 'פורימית' אשר תעלה על נס את הכאוס והסרת הגבולות? נדמה לי כי ניתן למצוא מענה מסוים במשנתו של רבי צדוק הכהן מלובלין ממשיכי דרכו של האדמו"ר מאיזביצ'א שמשנתו ידועה כמקורית ונועזת:

"וזהו העצה הגדולה לכל אחד הצריך ישועה, אף דאינו יכול לצאת משיקועו, על ידי ההתחזקות באמונה דהשם יתברך עמו בכל מקום שהוא, אז ממילא גם כשהוא עדיין בחושך אין שטן ואין פגע רע, דה' אור לו. ועל ידי זה הולך ואור עַד נכון היום להיות מאיר לו לגמרי... דעל ידי התגלות האורה ושמחה דפורים שמתוך ההעלם, יזכה אחר כך להתגלות האור בהיר דניסן שבו נגאלו ועתידין להיגאל גאולה שלימה."

רבי צדוק הכהן מלובלין, דברי סופרים, עמוד 46 בהוצאת הר-ברכה

את תורתו של רבי צדוק יש לקרוא בשני מישורים, הראשון מעניק משמעות לפורים רק כתחנה בדרך למקום מתוקן יותר והשני מבקש לראות את פורים כמקום אמיתי ועצמאי. הרובד הראשון בו אינני רוצה להתמקד מציג אמירה של תנועה דינמית בבחינת רצוא ושוב, כאשר פורים מהווה מעין פאסון ומנוחה משגרת החיים האינטנסיבית. דוגמא מצוינת לפרשנות זו ניתן לראות בדיני נידה שם מקובל לומר כי בחיי הזוגיות דווקא ההפסקה והניתוק מהווים נקודת רענון בחיי הזוג. כבר ברובד זה יש תחושה דתית מרעננת המעניקה לגיטימציה ומשמעות גם לתחומים האפורים והחלושים שבעולם הדתי.

רבי צדוק לא עוצר ברובד זה וממשיך להעמיק ולהעצים את התחום האפור 'אף דאינו יכול לצאת משיקועו'. כלומר, החידוש הנפלא בדבריו איננו טמון בנטיעת התקווה למחר יותר מואר אלא בהארת ההווה כהווייתו. הניסיון למצוא את אלוקים 'גם כשהוא עדיין בחושך' הוא האתגר המרתק במשנתו. קל לראות כיצד התפיסה הדתית הזו מוצאת לה עוגן דווקא סביב חג הפורים אשר מתאפיין בשתייה, שמחה ובדיחות הדעת – פעילויות שאינן דתיות קלאסיות. מהי אפוא העבודה הדתית העמוקה אותה מזמן לנו רבי צדוק לקראת חג הפורים?

יש בנו מקומות חלושים וזנוחים אשר בעבודתנו היומיומית אנו נוטים להעלים אותם ולהדחיק אותם. עולם של רגשות, תחושות ותאוות נתפס כשולי בחיינו הדתיים ואף הכלליים. התפיסה העקרונית היא להתגבר, להתחזק ולחיות חיים של כוחניות רציונאלית אידיאולוגית. אולם תחת מעטה השגרה מסתתרות להן אנרגיות 'נפולות' אשר מבקשות לבוא ידי ביטוי גם כן. תכונות של שנאה, קנאה, כעס, רגשנות ובכי מתפרצות להן בשעות הורדות הסכרים והמסכות ונשטפות עם האלכוהול החוצה.

אמירה זו נוגעת קודם כל במובן הפסיכולוגי הכללי. רבי צדוק מציע לנו חווית חיים מורכבת ועשירה המשתפת גם תחומים נפשיים דחויים. הקריאה לגאול את חג הפורים, להעניק משמעות לחוויות הדחויות מעצימה את חווית החיים ופותחת עולמות של שיח וקשר בין-אישי שאנו לא רגילים אליו. אולם בעומק יש כאן קריאה דתית אשר מחד מערערת את חומות הגבולות שבנינו בעמל כה רב, ומאידך פותחת אופקים של חיים דתיים כה רחבים. שיתוף חווית השכרות בעבודת ה' פותחת דלתות לדבקות רגשית עצומה ורחבה. רצף החיים כולם מתנקזים לנקודת המפגש עם האלוקים והנפש כולה נוגעת במרחבים חדשים – לא מוכרים. אנו נקראים לרגע לשחרר את האידיאולוגיות שלנו, את מרוץ החיים שלנו, את הרציונאליות הכופה כל כך ולחוות בפשטות את הרגע, את החשכה, את החיים. לגשת אל הערפל, אל חוסר המודעות ולפגוש שמה את האלוקים.

 

מבחן הגבולות

דווקא בכדי להמחיש את הפוטנציאל העצום שטמון בתנועה הזו עלינו להפנים תחילה את עומק החשכה בה אנו עוסקים. ניטשה היטיב לבטא את התנועה באופן מפחיד ואף מרתיע:

"הרוחות החזקים והמרושעים ביותר, הם שקידמו יותר מכל את האנושות עד כה: הם שחזרו והבעירו מדי פעם מחדש את התשוקות הרדומות – כל חברה מסודרת מרדימה את התשוקות – חזרו ועוררו מדי פעם מחדש את החוש להשוואה, לסתירה, את ההתענגות על הדבר החדש, הנועז אשר טרם נוסה, הם שאילצו את האנשים להציב דעות מול דעות, דמויות מופת מול דמויות מופת, - וזאת בעזרת הנשק, על ידי ניתוץ אבני-גבול, חילולן של קדושות".

פ' ניטשה, המדע העליז, שוקן, ירושלים ות"א תשל"ו, עמ' 181

ניטשה מעלה על נס את התשוקות, הרשעה, ניתוץ הגבולות וחילול הקודש עולמות שזרים לעולם היהדות. אולם באופן מפליא הוא עומד על האנרגיה העצומה הטמונה בכוחות הללו המקדמים את העולם, מגלים תעוזה, חוצפה ופריצה. האם אנו, ה'דתיים' מתייחסים לתחומים הללו? האם יש לנו שיג ושיח איתם? האם אין לנו אלא לדחוק את רגליהם מחוץ לבית המדרש באמת הבניין שבידינו?

פורים הוא החג שמביא לידי ביטוי את אותם תנועות כאוטיות מלאות האנרגיה. רבי צדוק קורא לנו לא להסתפק בכוסית שתייה ולישון מתוך חתירה מהירה לשגרה בטוחה וקפואה. השכרות, השמחה וההומור מזמינות אותנו לחייך למציאות לקרוץ לקב"ה ולהתענג על דברים חדשים ושונים. יש להדגיש, אין כאן קריאה לפריצות חסרת רסן כפי שאולי ניטשה מבטא, אלא תקווה לאמץ את הגבולות הללו ולרומם אותם למקומות של אור. תנועת חילול הקודש וניתוץ אבני הגבול יכולה להביא אותנו למקומות של דבקות ואהבה לא מוכרים. פורים מזמן לנו עמידה חשופה, יציאה מן המוכר ופגישה מחודשת ונועזת עם אלוקים.

לסיום, כפי שפתחתי התנועה הפורימית רחבה בהרבה מהדיון הספציפי סביב מנהגי החג. אנו חיים בעולם מסורס הן מבחינה דתית והן מבחינה חברתית. האחיזה ביש ובקשת ההירדמות כבר מעל לכל פורפורציה, פחד משתק אוחז בנו ואיננו מסוגלים להיפתח למרחבים שונים. במקום לקום ולנסות, לתהות ולטעות אנו מעדיפים לשוב ולשוב על אותם ריטואלים משומרים. הבה ננסה לרגע לגלות ולחקור תחומים חדשים שמחכים לנו כאן מעבר לסיבוב – בחג הפורים...

 

 

בית המדרש