ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

תחפושות, משלוחי מנות, קרנבלים - והיכן עבודת ה´?!

ע"י: יובל לאופר

בדומה למגילה נראה כי גם חג הפורים כפי שנחגג היום נעדר כל קשר אלוקי או רוחני. תחפושות, יין, ´עדלאידע´, משלוח מנות - אבל היכן עבודת ה´? כותב המאמר מזמין אותנו לעבודה רוחנית דווקא באמצעות החומריות של החג

פורים הנהוג בדורנו הוא מאוד עממי. כאשר אומרים לאדם מן השורה את המילה 'פורים', האסוציאציות שעולות לו לראש הן 'תחפושות', 'יין', 'מהומה בקריאת מגילה', 'עדלאידע', 'משלוח מנות', 'נפצים', 'קרנבל' ועוד. בניגוד לחגים אחרים, שהמאפיין המרכזי שלהם הוא הטכס הדתי, היינו תפילות ובעבר קורבנות, פורים הוא חג שהפן הדתי נעדר ממנו.

יותר מכך, אם נתבונן היטב בסיפור המגילה נבחין כי גם הסיפור עצמו משולל גורמים שמימיים וניסיים – הקב"ה לא מוזכר בפרשה אף לא פעם אחת. נוסף לכך, לא רק שהקב"ה לא שותף לכל אורך הסיפור, סיבתו המרכזית של המן להשמדת היהודים לא נבעה מסיבה תיאולוגית זו או אחרת, אלא מסכסוך אישי שהיה לו עם מרדכי. כמו-כן, הצלת היהודים לא נבעה מנס אלוקי שנעשה להם אלא מיוזמה של מרדכי ואסתר להפיל את המן. אלו שהרגו את 75,300 שונאי היהודים – הם היהודים עצמם שהתקוממו.

אין זה פלא אפוא שהטכסים שמאפיינים את פורים הם כה פשוטים וארציים.

אמנם, מעיון במגילה נראה שקורות הסכסוך אינם כה פשוטים. כאשר התך, שליח אסתר, מגיע למרדכי על-מנת לשמוע על מה המהומה מרדכי אומר לו את הדברים הבאים:

"ויגד-לו מרדכי, את כל-אשר קרהו; ואת פרשת הכסף, אשר אמר המן לשקול על-גנזי המלך ביהודיים לאבדם" (אסתר ד, ז).

המדרש אומר על המקום:

"לך אמור לה: בן בנו של קרהו בא עלינו. זהו שכתוב [על עמלק – י.ל]: "אשר קרך בדרך" (דברים כה, יח).

מדרש זה מצריך ביאור. מה הקשר בין המן לעמלק, ולמה השורש ק.ר.ה מוזכר פה פעמים רבות כל כך?

כאשר בני-ישראל יצאו ממצרים כל העמים פחדו מהם עקב הניסים הגדולים שאירעו להם. כל העמים הבינו שיש לבנ"י גורם אלוקי המסייע בעדם ומכווין אותם בדרך מאוד מסודרת לארץ-ישראל - "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום, אילי מואב יאחזמו רעד" (שמות טו, יד-טו). רק על עם אחד סיפור יציאת מצרים לא הותיר חותם – עמלק. על יציאת מצרים אמרו הם: "אשר קרך בדרך". מבחינת עמלק כל יציאת מצרים היא בגדר מקרה. במקרה עם של עבדים הצליח לצאת ממצרים חרף התנגדותם של המצרים; במקרה נחתו על המצרים עשר מכות; במקרה ים סוף נפתח לבנ"י ונסגר על המצרים; הכל מקרה. כמו שזה קרה לישראל כך זה יכל לקרות לכל עם אחר.

מרדכי מודיע לאסתר שיש פה עסק עם אחד שהוא מזרע עמלק – כלומר שהשקפת עולמו היא כשל עמלק. מבחינת המן כל הסיפור של היהודים הוא מקרה אחד גדול. מבחינתו, אין שום גורם אלוקי שמשפיע ומוביל את עם-ישראל בדרך שתוביל לחיי עד.

המן אומר לזרש אשתו:

"ויספר המן לזרש אשתו וכל אוהביו את כל אשר קרהו" (אסתר ו, יג).

זרש יודעת שעם ישראל הוא עם מיוחד ועונה לו:

"אם מזרע היהודים מרדכי אשר החלות לנפול לפניו לא תוכל לו כי נפול תפול לפניו" (שם).

היא יודעת שיש גורם שמימי שמסייע לעם-ישראל בכל מעשיהם, ולכן אומרת להמן שאין לו סיכוי להלחם בהם.

אט אט מתבררת לנו מהי סיבת שנאת המן את היהודים. אין מדובר פה במחלוקת שטחית ופרטית על כך שמרדכי לא השתחווה להמן, אלא יש פה התנגשות טוטאלית בין אידיאולוגיות שונות ומנוגדות.

מרדכי מייצג את הגישה ההפוכה לגישה שמייצג המן:

"ובכל יום ויום מרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לדעת את שלום אסתר ומה ייעשה בה" (אסתר ב, יא).

רש"י על הפסוק מעיר:

"לא קרה לצָדֶקת שתילקח למשכב המלך אלא שעתידה לבוא תשועה לישראל על ידה".

על-פי פרשנים שונים מרדכי הסתובב בבית המלך לא שבוע או שבועיים, אלא בין ארבע לשמונה שנים. הוא הסתובב בבית המלך כל השנים הללו בצפייה לסימן כלשהו. אין זה מקרה שדווקא אסתר מכל הנשים נבחרה על-ידי אחשוורוש. בסופו של דבר ההמתנה השתלמה לו כיוון שהוא הצליח להאזין לשיחתם של בגתן ותרש אודות מזימתם לרצוח את אחשוורוש.

אם כן, רואים אנו אפוא כי המגילה חושפת בפנינו מחלוקת חריפה בין השקפות עולם שונות בין היהדות לבין גישת המן ועמלק. גישתו של המן היא ללכת על-פי הגורל דייקא. בכדי להחליט על מהלך משמעותי כהשמדת כל היהודים יש להביא בחשבון שיקולים כבדי משקל - ביטחוניים, חברתיים, כלכליים וכדו'. ממתי מחליטים דברים רציניים בצורה מקרית של גורל? זוהי דרך חיים שרירותית בה כל דבר הופך לזרימה, החלקה - ברוח של 'יהיה בסדר'. זוהי הדרך של המן, והיהדות חולקת על גישה זו מכל וכל.

הבה נזכור כי הבטחת הקב"ה שלא נושמד מרחפת מעלינו גם אם האויבים שמולנו מתוחכמים ודייקנים. הנאצים, יימח שמם, התכוננו שנים בכדי להשמיד את העם היהודי בתכניות מפורטות ומדויקות - ולא עלה בידם.

אנו מאמינים כי יש בורא לעולם שמוביל אותו ואת עמ"י בפרט, בצורה מאוד מסודרת. מרדכי יודע כי אסתר לא נבחרה במקרה; לא במקרה נדדה שנת המלך; לא במקרה אחשוורוש פתח בספר הזיכרונות בפרק בו דובר שמרדכי הציל את חייו. כל מהלך הוא מדוקדק ומשוקלל.

כמובן, אל נא נשכח כי בסופו של דבר מה שגרם בפועל לניצחון היהודים במגילה זה הפן האנושי - אסתר ומרדכי. לולא השתדלותם ומאמצם הכבירים היהודים לא היו ניצלים. בכדי שהקב"ה יעזור לנו – אנו צריכים תחילה לנסות לעזור לעצמינו. אנו נעשה את המאמץ - והקב"ה ייתן לנו את הברכה להצליח. מאז פסקה ההתגלות הישירה של הקב"ה לישראל היה עלינו לפעול ולעשות בכדי שנשיג את המטרות שלנו. כן ראינו שר' יוחנן בן זכאי לא חיכה שהקב"ה ישקם את החורבן יש מאין, אלא התחיל לתקן תקנות על-מנת לשקם את החיים היהודים ולהכניסם בחזרה למסגרת כלשהי; כך מצאנו שרבי לא סמך שתושב"ע תשמר מאליה בנס אלא פעל בצורה מעשית בכדי לשמר אותה; ועוד מקרים רבים.

ההכנות לחג הפורים מחייבות עיסוק בתוכן. זו המשמעות ששלושים יום קודם החג יש לעסוק בחיפוש אחר התוכן הפנימי המהותי של פורים. אין דבר בחג הזה שהוא סתמי – לא מתחפשים סתם ולא שולחים מנות סתם. יש לבער את סיגי החילוניות הפסולים שנדבקו בחג הזה אשר דוחקים את הקב"ה מסיפור המגילה, ולהיכנס לפורים מתוך הבנה עמוקה ששום דבר בתוכן הפנימי של החיים הרוחניים שלנו לא השתנה, אלא רק שאנחנו מציינים את התוכן הפנימי הקדוש באמצעים ארציים שאנו לא רגילים בהן: משלוח מנות, מתנות לאביונים, משתה ושמחה.

 

 

 

בית המדרש