ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

בין כשרות המגילה לכשרות הקריאה

ע"י: הרב דוד סתיו

בשיעור זה חוקר הרב סתיו האם המגילה צריכה להיות כשרה כחובת החפצא של המגילה או כחובת הגברא של הקורא. בסופו של דבר מגיע הרב סתיו לשפת אמת שמסביר כיצד המגילה היא המחברת בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה

השיעור סוכם בידי תלמיד - לשמיעת השיעור המקורי

במגילה דף יח מבואר שאם הקורא השמיט את הקריאה מתוך המגילה וקרא בעל פה יוצא ידי חובה. היא מוסיפה ואומרת שגם אותיות שכתובות אך רישומן אינן ניכר אין יוצאים ידי חובה. לכאורה יש סתירה בין הצדדים שהרי אם במקום של רישומן פוסלים אז מדוע במקום בו חסר מילים כשר. עונה הגמרא שאם הכל מטושטש אז זה מה שאמרו שפסול ואם חסר אבל רק קצת אז זה באמת בסדר. היכן עובר הגבול? הרמב"ם מעמיד זאת בהגיון פשוט שמדובר ברוב אל מול מיעוט וכן פסק הרא"ש. לסיכום, אם יהודי הולך בערב לקרוא את המגילה ומגלה כי ארבעים ותשעה אחוזים מהמגילה נמחק או טושטש וכדומה הוא עדיין יכול לקרוא את המגילה ולהשלים בעל פה או מהחומש וכך נפסק להלכה כמעט ללא עוררין.

יש להעיר כי הלכה זו מחודשת ביותר דווקא לאור הלכות כתיבת ספר תורה שם אנו רואים שאפילו במקום בו יש רווח טיפה גדול מידי ספר התורה כולו פסול. כיצד אפוא נוצר הפער העצום בין קדושת ספר תורה ובין קדושת המגילה? בנוסף יש לחקור, האם ההלכה הזו שייכת להלכות קריאת מגילה או בכשרות המגילה, האם זו בעיה בחפצא של המגילה או בגברא של הקורא. הנפ"מ תהיה במצב בו יהודי החל לקרוא במגילה אחת בה החצי השני מחוק, והמשיך לקרוא במגילה בה החצי הראשון מחוק. אם ההלכה בה אנו עוסקים שייכת לגברא ולהלכות קריאת מגילה אז הוא לא יצא שהרי הוא עצמו קרא את רוב המילים בעל פה. לחלופין, אם אנו דנים בחפצא של המגילה אז הוא יצא ידי חובה שהרי שני המגילות היו ברובן כתובות.

לשם הקוריוז יש לציין כי המיקום של ההלכה ברמב"ם שונה מהמיקום בשו"ע. הרמב"ם כתב את זה בהלכות מגילה אחרי הלכה ט' שעוסקת קודם לכן בקלף ובדיו של המגילה וכדומה. נראה אפוא כי ברור לרמב"ם שההלכה הזו עוסקת בהלכות כשרות המגילה וכן גם בהלכה יא' הוא עוסק בתפירת הקלף וכדומה. לעומת זאת השו"ע מדבר על החובה לעמוד בשעת הקריאה ובמניין ולאחר מכן הוא מציין שצריך לקרוא את כל המגילה מתוך הכתב ולא על פה וכך הוא מציין את ההלכה המדוברת בתוך דיני הקריאה של המגילה. ברור אפוא כי בסיפור של הנפ"מ בה היהודי החליף בין המגילות השו"ע שהוא לא יצא ידי חובה, בעוד הרמב"ם דווקא יתיר את הסיפור מכיוון ששתי המגילות בעצם כשרות.

מחלוקת ראשונים

הראשונים התקשו בהלכה זו שהרי יוצא שיש אדם שקורא חצי מגילה שלא מתוך מגילה והוא עדיין יוצא ידי חובה על אף העובדה שברור לכולם שחייבים לקרוא את המגילה מתוך קלף כשר. הרשב"א וש"ר מסייגים את ההלכה הזו וכך גם פוסק הרמ"א להלכה שזה נכון דווקא במקום בו לא השמיט עניין שלם. כלומר, חייבים את ההתחלה של המגילה ואת סופה וכן את רוב הסיפור אלא שחסרים פה ושם מעט מילים לא חשובות אז נפסקה ההלכה שמותר. הביאור הלכה מביא מחלוקת בדיוק בנקודה זו כאשר ברור כשמש שמדובר בחקירה שלנו האם מדובר בהלכות הקורא או בהלכות המגילה.


  1.        רמב"ם  - סופרים מילים\אותיות ומבררים האם עברנו חצי או לו – הלכות מגילה

  2.        רמ"א, רשב"א ואו"ח – מעבר למילים צריך התחלה וסוף ואף עניין שלם – הלכות קורא.

הגמרא בדף ז דורשת שאסתר ביקשה שיכתבו אותה לדורות. בירושלמי מתארים את הסיטואציה בצבעוניות כאשר חכמים ונביאים לא הסכימו למשאלתה של אסתר וטענתם איננה רק 'קנאה בין האומות' אלא 'אין נביא רשאי לחדש מצוות' כלומר אין ביכולתם לחייב לקרוא דווקא מהמגילה. נראה כי מדברי הבבלי מדובר בשאלה טכנית כאשר מוצאים רמז ופותרים את הבעיה הטכנוקרטית. הירושלמי לעומת זאת מוצא דרש שמחייב לא רק לכתוב אלא גם לקרוא. מבואר על פי הירושלמי כי הקורא את המגילה לא מקיים מצווה לשמוע לדברי חכמים אלא את מצוות זכור את אשר עשה לך עמלק גופא. יש פוסקים שהכריעו הלכה למעשה שמי שפספס את קריאת זכור בשבת יכול להשלים בקריאת המגילה.

מהותו של ספר תורה היא שכל אות ואות היא דבר אלוקים חיים ולכן כל פגם פוסל. לעומת זאת מגילת אסתר עניינה להעלות זכרון על ספר כלומר, עיקר העניין הוא בגברא שיזכור. לכן, נראה כי לכאורה גם בקריאת פרשת זכור אם השמיט מילה אחת יצא ידי חובת זכירה אלא שמדבנן החמירו מכיון שמדובר בס"ת שהוא דבר אלוקים חיים. יכול להיות שזה פשר החומרה של האו"ח שאם השמיט עניין שלם יש פגם בזכרון ולכן זה פוסל אפילו במגילה.

לכאורה אם כל העניין הוא רק זיכרון היינו משאירים את זה בע"פ בחומשים ותו לא. נראה כי הפתרון הוא די טכני שהרי זיכרון שלא מקובע בתוך קלף עם הלכות נעלם ומתמוסס ולכן חייבים בכל זאת הלכות מגילה.

השפת אמת בתרמ"ו תורה רביעית אומר 'רבי נטע נטיעה של שמחה' היינו שבפורים ניתן לשתול גרעיני שמחה שישמחו אותו במשך השנה כולה. הוא דורש את הגרעינים הללו על פי המצוות שאומרת הגמרא על הפסוק ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. הוא עונה ואומר כי המשמעות של המצוות מגיעה רק עם זה נטוע בלבנו מתוך חיבור עמוק של עושה המצווה עם חפץ המצווה. 'ומגילה זו נקראת אגרת ונקראת ספר והיינו שהוא עניין ממוצע וחיבור בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה'. מגילת אסתר עומדת אפוא בטווח בין תורה שבכתב ובין תורה שבעל פה ולכן אפשר לקורא חצי בכתב וחצי בעל פה. חג שמח!

 

 

בית המדרש