ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פרה על שום מה?

ע"י: רון הופמן

פרשת פרה אדומה היא אחת הפרשות הבלתי מובנות שבתורה. מאמר יוצא דופן מניח את הפרה על שולחן הניתוחים ומסביר מה תפקידה? לשם מה עושים אותה? ולמה אנחנו קוראים אותה לפני פסח? פרה אדומה כסמל לחירות מוסרית

ארבע פעמים בשבוע אנו קוראים בתורה. מטרת הקריאה אינה רק לשמוע את המילים אלא להעביר לנו מסר. תורה היא מלשון הוראה. מה שנכתב בתורה יש לו מסר נצחי, אשר מורה לדורות כיצד לנהוג. אנו קוראים השבת את פרשת "פרה"- מהו הרעיון אותו מבטאת שריפת הפרה האדומה? מהו התהליך המתרחש ומהו המסר שתהליך זה אומר לנו? את התשובה לכך אנו מוצאים בהסברו של המרתק של הרש"ר הירש לפרשה זו. הרש"ר הירש (במדבר יט) מסביר שפרה אדומה היא הכרזה על רעיון הטהרה, שפירושו חירות מוסרית. חירות זאת היא היסוד לכל התורה ולכן פרשת פרה אדומה נקראת "חוקת התורה". הרואה את המת, עלול לחשוב שכפי שיש חוסר חירות גופנית, כפי שהמוות (הטבע) משתלט על האדם, כך לכל אדם יש חוסר חירות נפשית. המת מייצג את האדם הנכנע למוות. כנגד רעיון זה באה בפרשת פרה אדומה ומראה שיש לאדם חירות מוסרית, חופש פעולה לבחור בטוב.

התורה מצווה לקחת "פרה אדומה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה עול" (במדבר יט, ב). הפרה מסמלת את הצורה הפיזית המושלמת של בעל החיים (האדום מסמל את מלוא החיוניות ושפע החיים. הפרה צריכה להיות ללא מום כדי להיות מושלמת פיזית, וכן צריך שהאדם לא ישים עול על הפרה ויגרום לה לעבוד- זה מראה שמדובר בטבע של חיה ללא שליטה של האדם עליה, כאשר בהמשך נראה שניתן לשלוט על החומר). את הבהמה המושלמת הזאת הכהן שורף ונשאר אפרה. בנוסף, שורף הכהן עץ ארז, אזוב ושני תולעת המסמלים את כל הטבע האורגני, וגם את אפרם מוסיפים לאפר הפרה. את האפר שמים במים חיים, כאשר המים החיים נמצאים על האפר "ונתן עליו מים חיים אל כלי" (פסוק יז). מהי משמעות התהליך?    

הפרה והצמחים (עץ ארז, אזוב ותולעת שני) מייצגים את העולם האורגני[1]. אמנם האדם, בעלי החיים והצמחים משותפים בכך שהם הופכים בסופו של דבר לאפר, אך אצל האדם יש גם יסוד נצחי, יש לו נשמה אלוקית. מדובר בערבוב של אפר ומים חיים, של הטבע ושל האלוקים, של הנצחי ושל החולף, כאשר המים החיים מסמלים את העובדה שהדבר האלוקי הוא נצחי. ערבוב האפר והמים החיים, משמעו חיים המכילים חומר ארצי. המים החיים צריכים להיות על האפר מכיוון שהם אלה שצריכים לגבור על החומר. לא מדובר על ניתוק הגוף והנפש אלא בשליטת הנשמה האלוקית על הגוף, בחירות מוסרית. את הערבוב של האפר והמים החיים מזים על מי שנטמא מהמת ובכך מלמדים אותו שיש לו אפשרות להגיע לחירות מוסרית ולהשליט את נשמתו על גופו ובכך לחיות חיים של טהרה וקידוש החומר. לפי זה, ניתן להסביר מדוע לוקחים דווקא פרה. הפרה היא בהמה שנועדה לשרת את האדם. כפי שרואים מהפרשה ("אשר לא עלה עליה עול"), בדרך כלל יש עול על הפרה, וכך היא חורשת את האדמה במקום האדם. התורה רוצה לומר לנו שהחלק הגופני שלנו (הבהמה) צריך לשרת את החלק הנפשי אלוקי שלנו. כך האדם מסוגל לחיות בחירות מוסרית.

יש להעיר שמיד מתעורר קושי עם ההסבר על הטעם של פרה אדומה. במדרש כתוב (במדבר רבה, פרשה יט)  אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי (קהלת ז, כג) אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני. אם שלמה המלך לא ידע מהו הטעם של פרה אדומה כיצד הרש"ר הירש ופרשנים אחרים כן יודעים את טעמה? הרב אורי שרקי עונה שאמנם אנו יכולים להבין את הטעם של פרה אדומה, אך עדיין אין אנו יודעים כיצד קורה הנס של נשמה החיה עם הגוף הגשמי (כפי שאומר הרמ"א המפורסם בהגהתו לשו"ע או"ח ו, א על ברכת "רופא כל בשר ומפליא לעשות", הפלא הוא חיבור גשמי ורוחני). אין אנו מבינים כיצד האפר והמים החיים מצליחים לחיות זה עם זה. את הסוד הזה של הפרה האדומה שלמה המלך לא הצליח להבין וגם אנו לא.  

 

לאחר שהסברנו שמשמעות פרשת פרה אדומה היא החירות המוסרית, יש להוסיף ולשאול, מדוע אנו קוראים את פרשת פרה לפני חג הפסח? התשובה לכך היא שכדי לעלות לרגל יש צורך בטהרה מוסרית. את קורבן הפסח יש להקריב "במועדו" (במדבר ט, ב). כלומר, ה' מצווה עלינו להקריב את הפסח במועד מסויים, ואנו נענים לכך ומקריבים. בכך אנו מראים שה' הוא א-ל חופשי המצווה עלינו בחירותו מתי להקריב את קורבן הפסח. אנו נענים מרצוננו לציווי ע"י הקרבת הקורבן (וכך אנו מתקרבים לה', קורבן מלשון קירבה). לכן, הרעיון של טומאת מת, של חוסר חירות מוסרית, כל כך מנוגד למקדש ה' וקורבן הפסח אשר מסמלים את חירות הא-ל וחירות האדם (ע"פ רש"ר הירש במדבר שם). החשיבות העצומה של החירות המוסרית מודגשת במיוחד בעת הקרבת קורבן פסח, אשר מסמל את כניסתנו מחדש לברית עם הקב"ה. בשעת הכניסה לברית יש צורך למחוק כל רעיון של שעבוד האדם לגופו וליצריו, וישנו צורך להחדיר באדם את ההבנה שהוא בעל יכולת בחירה לבחור בטוב, ולרתום לכך את גופו. החירות המוסרית היא השער לכניסה לעבודת ה' ולגאולת האדם בימי ניסן וחג הפסח הבאים עלינו לטובה.





[1] הרש"ר הירש שם מסביר שארז הוא הגדול והחזק שבצמחים, אזוב הוא הקטן והחלש שבהם, שני תולעת פירושו צמר צבוע בדם תולעת, כלומר הקטן והגדול בעולם החי ביחד. אלה הם הנציגים של העולם האורגני (המורכב מצומח ומבעלי חיים). 


 

 

בית המדרש