ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

משיח של המציאות - תפיסה ומתפס בתלמוד תורה

ע"י: הערת המערכת

בפתח גליון הפתיחתא השלישי מבקש אלישע נוסים לגעת במשיחיות ובמציאות דרך ה´רבי´ מחב"ד, הראי"ה קוק והרב עמיטל.

עם ישראל ידע בשנות גלותו משיחי שקר רבים שהותירו בו כוויות ארוכות שנים. אולם התקווה המשיחית לא התפוגגה באלפיים השנים הללו, ואמירת "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה אחכה לו בכל יום שיבוא" נותרה אחת מעקרי האמונה.

תנועות המשיחיות לא פסקו גם במאה האחרונה, ורבים ראו במנהיג התנועה הציונית, ד"ר הרצל, משיח. במידה רבה חלקים מהציונות הדתית – בעיקר נושאי משנת הרב קוק – מזוהים עם מגמות משיחיות בהתנהלותן הרוחנית והמעשית. יש הרואים אף ב'מחנה השלום' של השמאל הישראלי ומעצבי מתווה אוסלו, כנושאי מגמה משיחית ברורה.

כיום, התנועה הדתית המשיחית המהווה את הסמן הקיצוני ביותר, היא ללא ספק חסידות חב"ד.

בתש"י ירש הרבי האחרון את תפקיד האדמו"ר עם פטירת חותנו, הרב יוסף יצחק שניאורסון (תר"מ-תש"י). חסידות חב"ד היתה באותה התקופה בה עלה הרבי על כס המנהיגות במשבר רעיוני עמוק, כאשר עוד בימי השואה עצמה חינך הרבי הריי"צ את חסידיו להאמין שהגאולה קרובה ויִיעד לה תאריך, בשנת תש"ה. רעיון הגאולה המתרגשת ובאה פורסם בכרוז שכותרתו: 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה'. הביטוי הידוע שלו ש"הכל כבר מוכן, צריך רק לשפשף את הכפתורים", מבטא היטב את השקפתו על מיידיות הגאולה. מיותר לציין שהריי"צ נפטר כשעיניו אינן רואות בגאולה השלמה, וחסידיו הרבים נותרו מיותמים פעמיים: נטושים מרבם ושבורים מהתקווה המשיחית שהתנפצה לה.

הרבי מנחם מנדל שניאורסון שיקם את החסידות באצבעותיו ופיתח אותה לסיפור הצלחה בין-לאומי, שזרועותיו פרושות בכל נקודה בתבל, ומעיינות חב"ד נפוצו חוצה. לא היתה בדורות האחרונים שום תנועה דתית שהצליחה לסחוף אחריה רבים כ"כ, תחת הנהגתה של דמות אחת בלבד.

אין חולק על הכריזמה המטאפיזית שהיתה לרבי, ועל דמותו הצדיקית; אולם בכך לא היה די. הרבי יצר הגות משיחית מחודשת, ברוחה של חב"ד, באמצעות נשיאת הפכים של ריאליזם-דתי-משיחי, ובהענקת פרשנות מחודשת למושג החסידי "לחיות עם הזמן".

            ריאליזם זה בא לידי ביטוי ביחסו לעולם המעשה המודרני ולהתפתחויות הטכנולוגיות, יחסו לציונות, לקרוב רחוקים ועוד. דווקא בריאליות מעשית עידן הרבי, ובעצם הדחיק, את הציפייה המשיחיות המעשית המנטרלת את יכולת הפעולה בעולם, מאחר ובכל רגע עלול לצוץ מלך המשיח והוא זה ש'יעשה את העבודה'. האם ריאליזם זה הוא ריאליזם אמיתי, או שהינו בבחינת 'היכי תמצי' להתכוננות המשיחית ודרך התמודדות עם משבר, או שמא זו תפיסה אמונית עמוקה המיוסדת על חשיבה שהיכולת לפעול בעולם הזה בנויה על חשיבה של 'משיחיות מושעית', המאפשרת להתבונן אל המציאות ההווית ולא להשתקע בחלום ובחזון המנטרל?

אמנם בשנותיו האחרונות של הרבי החלה שוב תסיסה משיחית קשה, ששיאה היה מותו של הרבי לפני עשור, בתשנ"ד, ופילוג החסידות ל'משיחיסטים', המאמינים כי הרבי לא מת והוא הוא מלך המשיח, ולחסידים רגילים.

אחד מקווי המחשבה הקוקניקיים המאפיינים, הוא הלך רוח דטרמינסטי המאמין שבתוכיותה של כנסת ישראל הכל הולך ומתפתח לטובה

הויכוח בשאלת השואה שבין הרצי"ה ובין, להבדיל בין החיים, הרב עמיטל, נעוץ בשאלה זו. שאלת הריאליות של המציאות, ואפשרות הרוע הקיים בה. היחס למקומה של המציאות לחזון ולחלומותיך.

אלישע נוסים

 

 

בית המדרש