ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לכל אשר יקראוהו באמת - התורה והעולם: שתי דרכים לדבקות בה´

ע"י: הערת המערכת

בפתח גליון הפתיחתא השמיני מציג איתי שי בהערת המערכת שתי דרכים לדבקות בה´. דרך חובת הלבבות מבקש איתי את ה´ לא רק דרך העולם והטבע אלא גם דרך התורה.

והלא תראה צורך הירח והכוכבים אל אור השמש,
וצורך הארץ אל השמים ואל המים,
וצורך בעלי חיים קצתם אל קצתם,
כי מקצת מיניהם אוכל מקצתם: כדורס מן העופות והדגים וחיות השדה.
וצורך האדם אל הכל, ותקנת הכל באדם.
וצורך הארצות והפלכים והחכמות והמלאכות קצתם אל קצתם.
והחכמה נראית בקטני היצירות וגדוליהם.
כי כוח החכמה הנראית ביצירת הפיל לפי גודל גופו, איננו יותר נפלא מכוח החכמה הנראית ביצירת הנמלה לפי קטנותה. אך כל אשר תקטן היצירה, יהיה כוח החכמה והיכולת נראה בה יותר, ותיקון הבורא יותר נפלא ונראה ממנה.
וזה יורה כי כולם מחשבות חושב אחד ובורא אחד, מפני שהם מתדמים ושווים ונכונים להשלמת סדר העולם, והעמדתו כולו בכול חלקיו. (חובות הלבבות שער הייחוד פרק ז)

מאז ומעולם חיפש האדם את אלוקיו דרך העולם ויצוריו. הוא ראה את הבורא מציץ מכל פרח ועץ הקיים בעולם, מכל יצור חי קטן וגדול. הקריאה 'מה רבו מה מעשיך ה' נמהלה בקריאה מה קטנו מעשיך ה' ושתיהן ביטאו את הכיסופים של האדם ליוצרו המנסים לפרוץ ולגלות את הבורא בהופעתו המרהיבה בכל פינות היקום. רבונו של עולם הוא ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, ולכן קיימת באדם תדיר השאיפה לגלות את הבורא דרך המציאות.

במקביל, ידע האדם שישנו מקום נוסף בו יכול האדם לפגוש את אלוקיו, מקום בו יורד הבורא בכבודו אל האדם ומתגלה אליו, מאיר את ליבו ומכוון אותו בדרכיו. מקור זה הוא התורה. הקב"ה נתן לישראל את התורה ועל ידה ניתן להכיר את מי שאמר והיה העולם.

האם שני מקורות גילוי אלו שוות לאדם? היש העדפה של האחד על פני חבירו, או שמא אין בין גילוי דרך הטבע והעולם לגילוי דרך התורה כלל?

שאלה זו ארוכת שנים היא בחייו של האדם, ואין המטרה כאן להציע את כל חלקיה עד לפתרונה המלא. ברצוני להציג את התייחסותו של ריה"ל (על פי הסברו של ר"י מוסקטו 'קול יהודה) לכך דרך מקום לא צפוי כל כך בספר הכוזרי.

החבר מנסה להסביר למלך כוזר מדוע הוא בחר להתחיל בהצגתו את אמונתו בבוראו דווקא ביציאת מצרים המבטאת את בחירת עם ישראל ולא בבריאת העולם כולו.

הוא מדגים זאת במשל מלך הודו הידוע. כמה חלקים למשל: החלק הראשון הוא תיאור של המלך, שתיאור זה מגיע למלך כוזר בלי שיראה בעיניו. החלק השני מספר על התשורות שהובאו ממלך הודו למלך כוזר. החלק השלישי הוא התיאור שמתאר מלך כוזר את מלך הודו בפעם השנייה לאחר שראה את כל התשורות.

משל זה קשה ויש לו הסברים רבים (כדאי לעיין במהדורתו של הרב הנזיר) אך נסביר את הרעיון על פי ר' יהודה מוסקטו.

בתחילה מתבקש מלך כוזר להאמין במלך הודו בגלל מעלת אנשי ארצו וצדקתם. הנמשל לנתיני המלך הוא סדר הטבע. העולם כולו הוא צבא שמיו של הקב"ה, כל בריאה מסודרת במקומה ועושה את תפקידה המתאים לה. כאשר אדם נפגש עם עולם זה צריך הוא לתאר את ה'בוס' של העולם, את בוראו, להאמין בו ולשבח אותו על כך.

אבל, שואל מלך כוזר, כיצד אני יכול להאמין במלך שמעולם לא ראיתי? ומי אמר שצדקת אנשי הודו היא באמת ממלכם? כלומר, וכאן אנו חוזרים לנמשל, הרי יתכן מאוד לראות את כל צבא השמים, את הארץ ומלואה, ועדיין להחליט שאין כאן מלך העומד מאחורי הקלעים אלא הכל בריאה במקרה או אפילו נאצלת מהבורא אך לא בכוונה מאיתו ובלי יכולת השפעה על עולם זה (כפי שמתאר ריה"ל את הפילוסוף).

ורק אחר כך, כאשר מגיעות תשורות מהמלך אזי אפשר להאמין שאכן יש מלך כזה בהודו, וצדקתו ומעלתו היא גדולה וראוי לעובדו ולהאמין בו. ובנמשל, התשורות האלו הן התורה 'נובלות חכמה של מעלה תורה מאת ה' מן השמים'. מתן תורה הסיר את הספק בדבר מציאות האל, גילוי אלוקי זה לבני ישראל עד ש'ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן', גרם לקשר ישיר ולהתגלות של ישראל לקב"ה. ה'כתב המפורסם שהוא מאיתו' אותו מסרו למלך כוזר היישר ממלך הודו, הוא התורה שהיא 'מכתב אלקים חרות על הלוחות'. על ידי תורה זו ניתן להכיר את הבורא, ורק על ידה מרגיש האדם שמסכים רבים בקשר שבין האל לעולם הוסרו ועכשיו הוא יכול להכיר, לעבוד ולהאמין במי שאמר והיה העולם. הרי בדרך זו הראה החבר שמעלת עם ישראל גדולה יותר והוא העם הנבחר ולכן ראשית האמונה היא ביציאת עם ישראל ממצרים ולא ב'אנכי בה' אלקיך' ובבריאת העולם, וכך גם בהקבלה בנמשל, בחירת עם ישראל גרמה לנתינת התורה להם ודרך התורה הם נפגשים עם הקב"ה, ומעלה זו גדולה יותר ממעלתו של הנפגש עם הקב"ה דרך העולם שאין כאן התגלות מיוחדת לעם ישראל, אלא משהו אוניברסלי שכל אדם יכול להתחבר אליו.

אנו לומדים מכאן כיוון חשוב בשאלה שהעלנו בתחילת דברינו. גם אחרי שרואה האדם את העולם אין זה מספיק כדי שיכיר את בוראו ואין זה נותן לו את הכלים הטובים ביותר להיפגש איתו, אף על פי שבודאי גם בהסתכלות בבירה אפשר להכיר את בעל הבירה, וזהו כלי ומרכזי בעבודתו של האדם, אך הכלי החשוב ביותר הוא התורה. נתינת התורה פתחה את הערוצים הישרים בין האל לאדם, 'כי ענין נתינת התורה לישראל על האופן שזכר בירר להם מציאות המלך והיותו מנהיג על הנמצאות בחפץ. ונוסף עוד שהשגחתו מיוחדת בם מזולתם להתחברות כבודו אליהם בפרט'. אם נשתמש במושגים מעולם החסידות נאמר, שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה והיא ירדה מהמקור האלקי המוחלט שלה להופיע בעולם הזה בצורת התורה הכתובה והמסורה ולכן המתעסק בתורה מדבק בקב"ה ממש, שהרי על ידי שהוא נפגש עם חכמתו של הקב"ה ועם רצונו הוא נפגש עם הקב"ה ממש. 'וז"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אמת אלא תורה דהיינו שקורא להקב"ה ע"י התורה דוקא לאפוקי מי שקורא אותו שלא על ידי עסק התורה אלא צועק כך אבא אבא' (תניא פרק לז)…

איתי שי

 

 

בית המדרש