ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ציניות - שורש כל רע?

ע"י: הערת המערכת

בפתח גליון הפתיחתא התשיעי מבקש מזור לבנוני בהערת המערכת להתייחס אל הציניות במבט מעט מורכב ולהעלות ממנה ניצוצות של קדושה.

"ציניות הורסת כל חלקה טובה", "ציניות היא שורש כל רע"; אזהרות קשות אלו ועוד רבות וטובות כנגד הציניות אנו מכירים כבר מגיל צעיר. תמהתי לעצמי מה כל רע בציניות שכל כך יוצאים נגדה, וכל המחנכים רואים בה את אם כל התכונות הרעות. בפשטות, אדם ציני הוא אדם שמסתכל על תופעות מבחוץ, מבקר אותם במוחו, לא רואה בהם תוחלת ומזלזל בהם. שורש הרוע בציניות הוא המבט החיצוני והזלזול בכל.

במפגשים רבים של אנשים ובמעשים משותפים של בני אנוש, אנו נתקלים בתופעה מיוחדת. אנשים שנמצאים בחברה מגובשת עושים מעשים שבהסתכלות חיצונית נראים מוזרים וחסרי הגיון. אנשים נכנסים, כביכול, לכללי משחק פנימי, מדברים בקודים פנימיים, צוחקים מבדיחות פנימיות ועוד. האנשים מתקדמים ונהנים מפעולות שכלפי חוץ אין להם שום הסבר שכלי, אך פעולות חברתיות אלו מקדמות אותם הלאה. אדם שמוכן לקפוץ לים, מסיר את המחיצות הראשוניות, ונהנה לשחות שם עם חבריו. אחרי שקופצים לים, האדם לא שם לב למוזרות של מעשיו, והוא מרגיש נורמלי לחלוטין. שירה וריקוד הם דוגמאות טובות לתיאור הנ"ל. האנשים המשתתפים בשירה ובריקוד נהנים מאוד, מתעלים לעיתים, מקבלים אנרגיות לזמן ארוך ועוד. האנשים שנמצאים בפנים, לא רואים כלל את חוסר ההגיון שבמעשיהם, והם ממשיכים ומתקדמים... האדם שמסתכל מבחוץ רואה קבוצת אנשים שעושים מעשים שאין להם שום הסבר הגיוני קר המספק את הדעת. לעיתים, הוא מאוד חפץ להיכנס למשחק, כי הוא רואה שהם נהנים, מתקדמים, ומקבלים תכנים ועוצמות, אך שכלו ומחסום ההגיון לא נותן לו. לעיתים מחסום ההגיון עובד הרבה יותר חזק, והאדם כלל לא רוצה להיכנס ל'משחק', והוא מזלזל בו מהרגע הראשון, ולא יכול לראות בו תועלת כלל. הציניות היא חוסר אמונה, ואי הכרה בכל גורם שאינו לוגי.

זוהי בדיוק הבעיה הקשה של הציניות. ישנם תכונות רעות רבות, אך המשותף לכולם הוא שאפשר לראות את הרע בהם, ואפשר עם מוטיבציה וכוח רצון להלחם בהם. המיוחד בציניות שהיא מחלחלת לתוך האדם, ואז הוא מסתכל על כל התופעות מסביבו במחסומים רבים, הוא נותר במקומו, מזלזל בכל אפשרות של התקדמות ושל קבלת רוח ועוצמות חדשות. האדם הציני כלל לא רואה את התכונה הרעה שרכש, כי זה יותר מתכונה, זה סוג של מבט. הציניות היא קרור כעין הקרור שפעל עמלק, כאשר נלחם בישראל, ושבר את הרושם שאפף את עם ישראל. עמלק הסתכל על המציאות בהגיון קר, לא רצה להכיר בייחודו של עם ישראל ותהליך הגאולה שלו, וניסה את מזלו, וגם כאשר הפסיד בקרב, הרושם המיוחד של עם ישראל נמוג ונגמר. מציאות הספק המיוחסת לעמלק, בגלל הגימטריה, היא גם הסתכלות קרירה שתמיד מנסה להכשיל כל מהלך, בגלל מחסומים שכליים תאורטיים. סכנתה הגדולה של הציניות היא שאין היא משאירה מקום לאמונה, לא לאמונה בתהליכים ולא לאמונה בכלל. אמונתנו אינה נמדדת רק לפי מדדים הגיוניים, ואינה כפופה לחוקים לוגיים (אף שבעקרון לעולם אינה סותרת את ההגיון), ובמבט ציני אין לאמונה הצדקה.

כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות על ע"ז. ליצנות כנגד עבודה זרה מותרת, כי באמת אין שום אמת ותוחלת במעשי העבודה זרה. אנו רוצים לפגוע בנקודה הפנימית שלה, להראות את מערומיה, את חוסר ההגיון שבה, ושאנשים יתרחקו ממנה. ע"ז היא בדיוק אוסף פעולת ומעשים שהעוסקים בהם מרגישים התעלות והתרוממות, ואנו נזקקים בציניות כדי לקרר את ההתלהבות, ולהראות את הנקודה הפנימית הריקה העומדת במרכז העבודה זרה.

מלחמה בציניות, כפי שראינו, היא דבר קשה עד בלתי אפשרי, שכן הציניות יוצרת אצל האדם מבט קר ומלגלג, וחוסר אמונה בכל דבר שאינו עובר במחסומים שהעמיד בשכלו. הפתרון היחיד הוא הוספת אמונה. הוספת אמונה באנשים, הוספת אמונה בתהליכים, הוספת אמונה במעשים ועוד. אדם שמתרגל להאמין, מבין שלא כל דבר הוא פונקציה של הגיון בלבד, ויש תחומים נוספים המקדמים את האדם והעולם. לסכום דברינו עד כה, נביא בדילוגים פיסקה של ר' צדוק, שכעת היא מובנת מאוד. "כמו ששורש כל דבר טוב הוא האמונה, שבו פתחה התורה, אנכי ה' א-להיך, שלא בלשון צווי...כך שורש כל רע הוא ליצנות, שהוא היפך האמונה שהוא מתלוצץ מכל דבר. וזה טעם ראשית גויים עמלק...לץ תכה זה עמלק (צדקת הצדיק, רנט).

עד כאן עסקנו בתכונת הציניות, שנקרא לה חיי ציניות, זו תכונה בסיסית רעה, ויותר מכך קשה ומזיקה בעיקר לאדם עצמו, שלא יכול לשים את הנקודה על הבעיתיות, דבר המקשה כמובן על השתפרות. הרוע הוא בהתעלמות האדם מתהליכים ותחומים רבים שאינו יכול להכיל בשכלו, ולגלוג עליהם.

ישנה מציאות נוספת של ציניות והיא בדיבור ובוויכוחים. הציניות מביאה את דברי החבר לידי אבסורד, היא מראה את חסרונה של דעת החבר ועוד. ציניות כזו עוזרת לעיתים להמשיך בחיים סבירים ונורמליים בזמנים ואירועים קשים. ציניות זו דווקא מצליחה ללא מילים רבות לחדד דעות, ולגעת בנקודות שקשה לפגוע בהם בלעדיה. ציניות זו, היא בבחינת תמונה השווה אלף מילים, שירה הרומזת בעוצמה רבה על הנקודה המיועדת, קומיקס המחדד ללא מילים רבות מחשבה עמוקה ועוד. ציניות כזו אינה מפריעה לאדם לחיות חיים פוריים, ולפעול בחברה גם בפעולות לא שכליות מועילות. ציניות כזו אינה פוגעת באדם ומסרסת אותו, אלא אדרבה, היא עוזרת לו להבהיר את הנקודה ואת עמדותיו. ציניות כזו לא נובעת ממחסומים שכליים, ולא מקרירות שחושבת שההגיון הוא חזות הכל.

אחרי הסתכלות זו, נכנסים אנו לעולם מורכב יותר, בו אין ביכולתנו לזלזל בציניות ולדחותה על הסף. אדם שמשתמש ביתרונות הציניות בחיים נורמאליים למרות אירועים קשים, בהבהרת ובחידוד דבריו וסברותיו, חייב כל העת להיות עם יד על הדופק ולוודא שתכונת הציניות לא משפיעה על חייו. כל אדם צריך להבטיח שמבטו לא יהיה צר ומלגלג, ושיהיה מוכן להיכנס לתוך תהליכים שיוכל להתקדם בזכותם, גם אם אפשר למצוא בהם נקודות ילדותיות ונקודות שבקרירות אפשר לדחותם. מצד שני כדאי לכל אדם להשתמש בתכונת הציניות שהיא היכולת לחדד, ולעמוד על הנקודה המדויקת שאי אפשר לבטאה במלואה במילים חתוכות, הן בוויכוח והן בהסברה לעצמך.

מזור לבנוני

 

 

בית המדרש