ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חדש מן התורה

ע"י: הערת המערכת

בפתח גליון הפתיחתא האחד עשרה מבאר אליעד בר שלום בהערת המערכת כיצד חידושי התורה מפתחים לא רק את התורה אלא גם את החדשן עצמו.

בגישתנו ללימוד התורה קיימות פעמים רבות שתי תחושות. תחושה אחת היא הרצון ללמוד הכל ולחדש חידושים משמעותיים. התחושה מתגברת בגלל אהבת תורה ולימודה או בגלל הרושם הנוצר מתלמידי חכמים, הגורם לרצון להיות כמותם. התחושה השנייה היא תחושת יאוש שנובעת מהמחשבה שהתורה רחבה מדי, אין סיכוי ללמוד את כל התורה ובכלל, הכל כבר נאמר, ולי הקטן אין מה להוסיף.

היחס בין שתי התחושות האלה הוא בדרך כלל יחס של ביטול. התחושה הראשונה מופיעה וגורמת לאדם למוטיבציה גבוהה ואז באה התחושה השנייה ומבטלת אותה.

ניתן לפטור את עצמנו באמירה שהתחושה השנייה היא יצר הרע. אלא, שאי אפשר לומר שהיא שקרית לגמרי, מכיוון שאנו יודעים שטבעה של התורה הוא התפרטות. כלומר, התורה התחילה בכללים גדולים ובכל תקופה מפתחים את התקופה הקודמת לה. מובן מכך שככל שאנו מתקדמים הפיתוחים והפירוטים קשים יותר לעשייה ואף נצרכים פחות, לכן הם גם הופכים קטנים יותר עם השנים. כשאנו עוסקים בדברי האחרונים, למשל, אנו מנסים להבין את מה שהם אמרו על הראשונים שפירשו את הגמרא, שהיא הסבר של המשנה.

למרות כל זאת, בעיני דווקא התחושה הראשונה היא זו הנכונה. לימוד של כל אחד ואחד מוסיף לעולם ולתורה, ויש טעם לחדש בתורה, עד כמה שהדבר נראה קשה ואולי אפילו בלתי אפשרי.

כותב הרב קוק באורות התורה:

ענין תורה לשמה – לשם התורה... והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפעל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן הוא מגדיל התורה ממש בלמודו, וכיון שהקב"ה רוצה שיגדיל תורה, הדרך הישר הוא שילמד האדם מצד אהבתו את האור הגדול, שרוצה השי"ת בגילוי מציאותו, שיתגדל יותר ויותר. ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול (ב, א).

הרב קוק מסביר שמטרת לימוד תורה לשמה היא לגלות את חכמת התורה ואת אורהּ. דבר זה בא בעקבות אהבת התורה אותה הזכרנו קודם. הרב קוק מחדש שהאור היוצא מהתורה משתנה בין אדם לאדם. אין כוונתו להבנה גדולה יותר או פחות אלא להבדל מהותי בין התחברות התורה באדם זה לאדם אחר, כל חידוש בתורה גורם לאור גדול עוד יותר לפרוץ. נראה שהסיבה לכך היא משום שכשאדם מחדש בתורה החיבור שלו אליה הוא חזק וייחודי יותר. בכך מתגלית חכמת התורה לעולם עוד יותר.

אמנם נראה לעיתים שדווקא תלמידי החכמים הגדולים הם אלה המחדשים את החידושים הגדולים, אך פעמים רבות החידושים שלהם הם למעשה שיטות לימוד או דברים חדשים אליהם צריך לחתור בלימוד התורה. זאת אומרת, שגם אם נחדש חידושים קטנים בתורה, הם יהיו חלק ממערכת חדשה וגדולה של לימוד תורה.

לסיכום, נראה שכשאנו לומדים תורה, אנו מוסיפים אור תורה לעולם חוץ ממה שאנו מוסיפים לעצמנו. אולי יש לנו גם חידושים בתורה, אך החידוש וההוספה המשמעותיים הם ההוספה להתחברות של המחדש עם התורה, כשבכך הוא מוסיף עוד אור תורה לעולם ומגלה עוד מחכמתה, חכמה שאותה אף אדם אחר לא יכול לגלות, אלא הוא.

אליעד בר-שלום

 

 

בית המדרש