ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ביטול - האופציה של הפסימיים

ע"י: רועי זמיר

"דווקא בחברה צינית ופסימית כמו החברה הפוסט מודרנית, ודווקא בזמן בו יש ייאוש רב מהיכולת להשפיע ולשנות את מהלך הדברים בעולם ובמדינה, יכול להפוך הביטול למָנוע שמניע אנשים לפעול, בלי קשר לשאלה האם יצליחו או לא." רועי זמיר קורא לנו לבטל את עצמנו ולהניע את עצמנו קדימה.

המאה הקודמת הייתה השעה היפה של האידיאולוגיות. הן בתוך העם היהודי והן מחוצה לו התגוששו רעיונות רבים ותפיסות חברתיות שונות על הדרך בה ניתן לתקן את העולם. בתקופה ההיא עדיין חשבו שהדבר אפשרי. אנשים בתקופה המודרנית חשבו שביכולתו של האדם להביא מזור לכל תחלואי החברה, הטכנולוגיה שהתפתחה בקצב אדיר, נראתה מאד מבטיחה ונשאה בתוכה תקווה לגאולת האדם והעולם מייסוריו. חלק גדול מההתעוררות הזו של העולם נבע בין השאר מתהליך החילון שעבר העולם כולו באותם הימים. העובדה שהאדם הביט בבריאה לא רק כמי שגורלה נקבע על ידי האל הנסתר אלא ככזו שיש בה חוקיות פיסיקלית וביולוגית שניתן לגלות אותה ולהשתמש בה בעזרת מחשבה חופשית ובריאה הכשירו את הקרקע לפריצות דרך מדעיות חשובות.  גם בפן החברתי שחיקתה של התפיסה שרואה במלך כמי ששלטונו הואצל לו מכוח האל וראיית השלטון והמדינה כמערכת שמכונן האדם  הולידה מהפכות רבות כמו המהפכה הצרפתית והקומוניסטית. ההישגים האלו, שנולדו מתוך העצמתו של האדם, גרמו להעמקת והשרשת נקודת המבט הזו והאדם המשיך לחזק את המיצוב של עצמו כמי שהוא אדון למעשיו.

מלחמת העולם השנייה בקעה סדקים מאד עמוקים בתפיסה הזו. הם אמנם לא באו לידי ביטוי מייד אבל חלק גדול מהצורה בה חושבים בעולם הפוסט מודרני הוא תולדה של סדקים אלו. במלחמת העולם השנייה כל מה שעד אז נראה כפסגת יצירתו של האדם הוביל אותו לשפל חסר תקדים. מהדמוקרטיה נולד השלטון הנאצי, מהמכניקה – הטנק, ומהפיזיקה פצצת האטום. האדם זכה לכוח חסר תקדים, הוא יכול בלחיצת כפתור להשמיד את העולם כולו – ודווקא כאשר העוצמה הזו נמסרת לידיים האנושיות הופך מצבו להיות שברירי מאי פעם.

העובדה שדווקא מההישגים המדעיים הגדולים ביותר צמחה מציאות מאיימת כל כך חשפה את בעיית  אפקט הפרפר .משק כנפיים של פרפר בצד אחד של הגלובוס יכול לגרום לסערה בקצהו האחר, אתה לא יכול לחזות מה יהיו התוצאות של ההישגים המופלאים שלך. הבעיה הזו מקשה מאד על היכולת לזהות מהו המעשה שנכון לעשותו, לכן יש בכוחה לערער את כל עמודי היסוד של המוסר. כשהיינו ילדים היינו עושים מעין תרגיל והיינו שואלים את אחד החברים מה היה קורה אם הוא היה רופא והייתה ניגשת אליו אישה ענייה ומסכנה ומבקשת ממנו לעזור לה לרפא את בנה החולה ללא תשלום. בדרך כלל מי שהצגנו לו את הבעיה היה עונה שהוא היה מוכן לעשות זאת בשמחה ואז היינו ממשיכים את הסיפור ואומרים שהאישה מאד שמחה על העזרה שלו ועל כך שהציל את בנה היא שלחה  מכתב בו היא מודה לרופא  ומספרת שהחליטה לקרוא לילד היטלר. הסיפור ממחיש את הבעיה, מנקודת המבט של אפקט הפרפר קשה להכריע מה לעשות. אגב, דילמה דומה ניתן למצוא גם בסיפור על כך שהמלך חזקיה מסרב לשאת אישה בגלל שהוא ברוח הקודש מצליח לעקוב אחרי התוצאות של מעשיו ורואה שמנשה, שיהיה מלך רשע, עתיד לצאת ממנו. המעשה הזה של חזקיה אמנם מואר באור שלילי, אבל ניתן ללמוד ממנו על כך שלעיתים יתכן, לפחות על פניו, פער בין המעשה הרצוי לתוצאה הרצויה.

הספר בתנ"ך שמעלה בצורה מאד חריפה את הבעיה בהכרעה מהו המעשה הנכון הוא ספר קהלת. אנחנו בטעות רגילים לקרוא את הפסוקים "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים" כפסוקים שמתארים תמונת מצב אידיאלית של מציאות שיש בה זמן לכל דבר, אבל עיון מדוקדק בפסוקים ובהקשר בו הם נאמרים חושף את העובדה שיש כאן בעצם מצוקה גדולה של קהלת ביכולת של האדם להכריע איזה מעשה נכון לעשות. הקטע נחתם בסימן שאלה – "מה יתרון לאדם באשר הוא עמל".

כיצד ניתן לצאת ממעגל הקסמים הזה? מה היא נקודת המשען עליה יכול האדם להישען בזמן שכוחו ועמידתו העצמאית הביאו למצב עניינים בו העולם כולו נמצא על חבית חומר נפץ אטומית שמספיק מטורף אחד שישים עליה יד כדי שכל העולם כולו ישקע למצב קטסטרופאלי? בעולם יש היום יותר ויותר ייאוש. על פי תחזיות ארגון הבריאות העולמי עד שנת 2020 הדיכאון עתיד להיות הסיבה השנייה לנכות אחרי מחלות הלב. במצב דברים כזה, בין אם נרצה בין אם לא נרצה, קשה לבנות את העולם הרוחני רק על העצמתו של האדם, והביטול – במובן הזה של תחושת האדם את עצמו כזמני וחסר כוחות – קורה מעצמו.

"סוף דבר הכול נשמע את האלוקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". כך מסיים קהלת את ספרו. הסיום הזה נראה מאד לא שייך לניהליזם של קהלת עד שחלק מחוקרי המקרא טענו שהוא נוסף לספר בתקופה מאוחרת. ברם, בעיני חז"ל סיום זה הוא כל כך חשוב עד שהוא מהווה סיבה לכך שקהלת הוא חלק מהתנ"ך. מה הכלי הרוחני שחז"ל גילו בפסוק זה שיש בכוחו לרפא את השבר הגדול ואת תפיסת העולם הכמעט אנרכיסטית שאפשר למצוא בדברי קהלת? הכלי הזה הוא הביטול של האדם מחד, אבל גם אחיזה בדבר ה' מאידך שמאפשרת לפעול גם במציאות המורכבת שהספר מעלה.          

אנחנו רגילים במבט ראשון לראות את העשייה והפעילות בתוך העולם כשייכת לתפיסה בה האדם הוא מרכז ההוויה ואת חוסר הפעילות כשייכת להתבטלות שלו לפני ה'. אבל תיתכן גם מציאות הפוכה, במקום בו האדם מיואש מהיכולת שלו לתקן את העולם, כשהוא מרגיש שלגמור את המלאכה זה למעלה מכוחו דווקא העובדה שצו ה' מחייב אותו לקחת חלק בעשייה ו"אין הוא בן חורין להיבטל ממנה" יוצרת מצב שהוא פועל ויוצר על אף שהוא אינו יודע מה יהיו תוצאות העשייה שלו. זהו סוף הדבר של קהלת.

במבט ראשון נראה גם שהעצבות שייכת לעולם הביטול ואילו השמחה וחדוות היצירה שייכת לעולם העמידה העצמאית של העולם והאדם. תורת החסידות לימדה אותנו שגם כאן יש אפשרות לראות את הדברים אחרת. יש ביטול שהוא מלא עונג ושמחה. כאשר אדם מסיר את המחיצות שבינו לאלוקיו ומרפה מהאחיזה החזקה שלו בעולם החומר שפעמים רבות מכזיב, הוא מתמלא מכך באושר. אצל החסידים ההכרח לשמוח נובע דווקא מהביטול – העצבות נובעת מהדגשה יתרה של היש שלעולם אינו מספק, ואילו השמחה היא נמצאת במרחבים הא-לוהיים של האין, שם האפשרויות הן בלתי מוגבלות. היכולת לשמוח גם במצבים קשים וההבנה ש"אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", זו תפיסה שיכולה להתקיים דווקא מכוח ביטול היש ועזיבת נקודת המבט הריאלית. ספר קהלת, הספר של ביטול האדם, נקרא דווקא בסוכות בזמן השמחה. באופן פרדוקסאלי דווקא בתחושת הארעיות של הסוכה יש פוטנציאל של מפגש עם הנצח שעומד מאחורי כל הדברים.

בכמה הזדמנויות יצא לי לשמוע את מורי הרב שרלו מבקר את השיר "אנחנו מאמינים בני מאמינים ואין לנו על מי להישען" מכיוון שהשיר הזה מחנך לדעת הרב לפסיביות והשלכת האחריות מהאדם אל ריבונו של עולם, אבל יש תקופות ויש אנשים שדווקא השלכת האחריות הזו יוצרת מרחב בו הם מרגישים שהם יכולים לפעול, היא נותנת להם כוח ונקודת משען שרק בזכותה הם יכולים לעמוד ולהעיז, אחרת הם מזמן היו מרימים ידיים. לכן דווקא בחברה צינית ופסימית כמו החברה הפוסט מודרנית, ודווקא בזמן בו יש ייאוש רב מהיכולת להשפיע ולשנות את מהלך הדברים בעולם ובמדינה, יכול להפוך הביטול למָנוע שמניע אנשים לפעול, בלי קשר לשאלה האם יצליחו או לא. הפעולה נעשית מכוח ההבנה שריבונו של עולם מצווה אותנו לעשות כל מה שבכוחנו לעשות על מנת לתקן עולם.   

 

 

בית המדרש