ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ארבעת הבנים, ממש לא מה שחשבתם

ע"י: הרב צבי יניר

במאמר קצר וקולע מגלה הרב יניר שארבעת הבנים המופיעים בהגדה כלל לא תואמים את פשט הפסוקים בתורה. ממה בדיוק ניסו חכמים להציל את הבן החכם? למה באמת התכוונו כשאמרו להקהות את שיני הרשע? מאמר מנפץ מיתוסים

כולנו למדנו בגירסא דינקותא שכנגד ארבעה בנים דיברה תורה.

מתברר שאם נבחן את ההתאמה בין הפרשיות של ארבעת הבנים בתורה לביו ארבעת הבנים בהגדה נגלה שרק שני בנים תואמים בתשובות שלהם למה שנכתב בתורה - הבן התם ושאינו יודע לשאול. לעומת זאת, התשובות שנאמרו לחכם ולרשע בהגדה שונות לחלוטין ממה שנכתב בתורה.

כמו כן, עיון קל בפשוטו של מקרא מראה שכל בן מופיע בהקשר של עניין אחר - הרשע בהקשר של קרבן פסח; שאינו ידע לשאול בהקשר של מצות אכילת מצה ואיסור חמץ; התם בהקשר של מצות הבכורה במושאיה השונים (אדם, בהמה טהורה ובהמה טמאה); והחכם בהקשר של שמירת כל המצוות, ולא דווקא פסח או חג המצות.

המהר"ל בכמה מקומות סובר שארבעת הבנים הם אכן הפירוש הפשוט של המקרא, ומאריך בצורה מבריקה בכדי ליישב את "הקושיות" שהעלינו, ובצורה גאונית הוא בא ומוכיח שבעצם יש הלימה בין התשובות שבתורה לתשובות שבהגדה, וכן הוא מסביר מדוע כל בן שואל בהקשר אחר.

מדבר אחד המהר"ל מתעלם, ובכך לדעתנו דבריו (עם כל גאונותם) לא עומדים במבחן המציאות.


המהר"ל התעלם מהמקור של "ארבעת הבנים" – מקורה היא ברייתא שלקוחה מהירושלמי וממכילתא דרבי ישמעאל.

יש שינוי בולט בין שני המקורות הנ"ל למה שמופיע בהגדה.

בשני המקורות שאלת החכם שונה במילה אחת משמעותית משאלתו בנוסח ההגדה. להלן:

"חכם מה הוא אומר מה העדות והחוקים והמשפטים אשר צוה ה' אלהינו אותנו", בניגוד לנוסח ההגדה והפסוק בתורה בדברים שכתוב "אתכם".

לא יתכן שמדובר בטעות הדפסה או העתקה, כיוון שמדובר בשני מקורות שונים החוזרים על אותה גירסה.

מדוע שני מקורות אלו שינו ממה שכתוב בפסוק?

התשובה פשוטה. כידוע אחת השאלות שנשאלות בכל שלחן בליל הסדר היא מה ההבדל הגדול בין הרשע לחכם, הרי כפי שהרשע הוציא עצמו מן הכלל ואומר "לכם", כך גם החכם מוציא עצמו מן הכלל ואומר "אתכם", והרבה קולמוסין נשברו בתשובה לשאלה זו.

הירושלמי והמכילתא עקפו את השאלה בצורה קלילה ביותר, באמת החכם לא אומר "אתכם" אלא "אותנו" וממילא אינו מוציא עצמו מן בכלל.

אך כמובן שכל בר דעת קופץ ושואל, והרי מפורש בפסוק "אתכם" כיצד הירושלמי והמכילתא מרשים לעצמם לשנות את הפסוק?

נראה שהתשובה היא שהחכם שיצר את הרעיון של ארבעת הבנים לא חשב שהוא באמת כתוב בפסוקים,[1] הפסוקים הם רק אסמכתא כשהם מתאימים וכאשר הם לא בדיוק מתאימים אז משנים את הפסוק. וכבר כתבו התוס' בכמה מקומות בתלמוד[2] שדרך הש"ס לערבב ולשנות פסוקים לפי הצורך של הדרשן (למשל אין פסוק "ונתן הכסף וקם לו" אלא "ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו" [ויקרא כז, טו]).

הדרשן רצה לחדד את הרעיון של חנוך לנער על-פי דרכו. לכל ילד יש להעביר בלילה חשוב זה את המסרים המתאימים לו. הדרשן בנה כביכול את הרעיון על הפסוקים אך ברור שהם לא המקור של הרעיון אלא רק קישוט ואסמכתא לרעיון, ולכן כאשר הם לא מתאימים אז "משנים אותם".


באמת בפשוטו של מקרא מדובר באותו בן או בנים, שכל פעם יכולים לשאול בהקשר אחר, ולעיתים אנו צריכים ליזום ולהסביר להם. 

לכן התשובות לבן הרשע ולחכם שונו ממה שכתוב בתורה כדי לחדד את הרעיון. החכם הוא הצדיק הלמדן שחבל לטרוח עימו ברעיונות, הוא כבר אחרי זה הוא כולו בפנים בתוך התורה והוא רוצה לשקוע בלימוד, ולכן יש ללמדו את כל הלכות הפסח עד להלכה האחרונה שהיא האפיקומן. (ודוק! ברור שאין הכוונה ללמדו רק את האפיקומן).

גם התשובה לרשע נלקחה ממקום אחר מהפסוק שנאמר אצל הבן "שאינו יודע לשאול". רבים טועים בהבנת התשובה לרשע וחושבים שהיא כולה תקיפות (ואף אתה הקהה את שיניו) וכך יש לענות לרשע בתקיפות. לדעתנו פירוש התשובה לרשע הוא אחר לחלוטין. הקהיית השיניים אינה תקיפות אלא תוצאה של הטענה שנאמרת לרשע. בימינו יש מושג ידוע בייעוץ הנקרא "שיקוף", וזה בעצם מה שמציע הדרשן לעשות לרשע. הוא אומר "מה העבודה הזאת לכם" ובכך הוא מוציא את עצמו מן הכלל. אני משקף לו את משמעות דבריו, שאם הוא לא רוצה להיות חלק מן הכלל אז יוצא שבעצם היה מעדיף להישאר עבד עד היום במצרים ולא להיגאל עם כל הכלל?!! כשהרשע קולט את השיקוף אכן שיניו קהות כי בוודאי שהוא לא היה מעוניין להישאר עבד, ובכך הוא בעצם מתחרט על זה שהוציא את עצמו מן הכלל. 

כמובן שארבעת הבנים הם רק דוגמאות אך בפועל יש הרבה יותר סוגים וגוונים של בנים - אך העיקרון החינוכי נשאר תמיד זהה. יש לזכור, ובעיקר להפנים, שכל ילד הוא עולם ומלואו, ויש למצוא את המסילה הנכונה לכל אחד מהילדים או המשתתפים בליל הסדר. ודאי וודאי שאין לדבר בתקיפות או בתוקפנות.

 

 

 

 

 





[1] עורך ההגדה חשש מכך שרוב האנשים יתקשו לעכל את הרעיון הזה, שכבר כתוב כאמור בתוס', ולכן תיקן את הברייתא לפי מה שבאמת כתב בפסוק. בכך הוא יצר את הקושי שאין הבדל בין הרשע והחכם שהרי שניהם מוצאים את עצמם מהכלל. מאידך הוא הותיר כר נרחב לדרשנים לדורותיהם למצוא הבדל בין החכם לרשע...   



[2] תוספות מגילה ג ע"א  ד"ה "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק"; תוספות שבת קכח ע"א   ד"ה  "ונתן הכסף וקם לו".



 

 

 

בית המדרש