ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

עצמאות היא המעבר מהמציאות הקיימת אל החזון

ע"י: אריה גרין

אנחנו מרבים לדבר על הרצון במדינה מתוקנת הלכתית אך האם בררנו לעצמנו מהי אותה מדינה? מאמר הקורא להתייחס יותר ל´ספר הגדול´- החזון, ופחות בספר הקטן- ההתעסקות במציאות הקיימת

בתקופה הזו של יום הזכרון, העצמאות וירושלים, מה שמכונה 'מועדי אייר' נהוג ללמוד ולהגות בענייני הגאולה בקרב הציבור הדתי, ובענייני היסטוריה וציונות בקרב הציבור החילוני. ברצוני להעלות לדיון נושא אשר לעניות דעתי ראוי לדיון בתקופה הזו, מפני שהוא מעצב את חיינו, ויעצב לימים את חיי ילדינו ונכדינו לדורי דורות.

השאלה שמטרידה את מנוחתי כבר מספר שנים היא: כיצד יראה המשטר במדינת הלכה משיחית אידיאלית. שמחתי מאוד כששמעתי את מה שהרב שרלו אמר על הנושא בדיבור בישיבה, בשבת פרשת שופטים בשנה שעברה (תשע"א)[1] בקשר לספר הגדול והספר הקטן. לפי עיקרון זה כאשר אנו באים לתאר חזון מסויים, כמו למשל מדינת הלכה עתידית אשר תונהג בימות המשיח; עלינו לדון בנושא בשני מישורים. מישור אחד הוא הספר הגדול, והוא מתאר לפרטי פרטים את החזון שאליו אנו שואפים תוך התעלמות מוחלטת מהמציאות הקיימת כיום. בדיון כזה לא ניתן להתחשב במגבלות הקיימות וצריך לצאת מתוך נקודת הנחה שהכל אפשרי ורצוננו לברר מה בדיוק החזון שלנו. מישור שני הוא הספר הקטן, והוא מתאר את הצעדים שעלינו לעשות במסגרת המציאות הקיימת כדי להתקדם לעבר המציאות החזונית המשיחית אשר תיארנו במסגרת הספר הגדול. בדרך כלל העיסוק בספר הקטן אינטנסיבי יותר מפאת צורך השעה, ואילו הספר הגדול נדחק הצידה ולמעשה לא נידון רבות. יוצא אפוא, שהעיסוק במצוי גובר בהרבה על העיסוק ברצוי. בהקשר ההלכתי למשל, רוב הדברים שנכתבו אודות יחסו של הדת לממשל עוסקים במעמד ההלכתי שיש למודלים הקיימים. העיסוק ההלכתי בשלטון דן בעיקר בסמכות שיש למדינה ובתוקף שיש לחוקיה, אך כמעט ולא דן בחוקים ובשלטון הרצויים על פי ההלכה. אי לכך ובהתאם לזאת, ישנו צורך במשנה זהירות כאשר אנו באים להסיק מסקנות מהמקורות העוסקים בשלטונות בתקופות קודמות במחשבת חז"ל. למשל, כאשר הגמרא במסכת סנהדרין דנה בדיני מלך, אין היא דנה בדיני המלך האידיאלי בימות המשיח אלא במלך אשר הונהג בימיהם ואשר עליהם לקבוע את היחס ההלכתי אליו. בהקשר זה כתב הגר"ש ישראלי בהקדמתו ל"התורה והמדינה ב":

"אין אנו עתה אלא כמסתתי אבנים, הבנאים יבואו אחר כך להקים את הבנין ההלכה הברורה. צורת החיים שבימינו היא כל כך רחוקה מאותה שהיתה בשמן התלמודים, שלא נוכל להוציא מהם התנהגות לחיי המעשה, אלא אם כן נברר תחילה את יסודי ההלכה, נרד לעומק כוונתה, רק אז נוכל לקבל את התשובה הנכונה ואת ההדרכה הראויה לפתרון שאלת חיינו כיום."[2]

כאשר מדובר על מיסוד ההלכה וחיובה תחת חוקי המדינה על אחת כמה וכמה ש"אין אנו אלא כמסתתי אבנים", שכן המציאות ודאי אינה מאפשרת זאת. אך אפ על פי כן, דומני כי זהו נושא שראוי לעסוק בו, כדי שכשתגיע שעת רצון בה יוכל להתממש החזון המשיחי של מדינת הלכה, נדע מה הוא אותו חזון ונוכל לממשו בהתאם.

שאלת אופי המשטר- מלוכני או דמוקרטי

דוגמא לדיון מהסוג הזה, הוא העיסוק בשאלת האופי הבסיסי של המשטר ומוקדי הכוח בו. המשטרים בעולם המודרני נכנסים באופן כללי לשני קטגוריות: משטרים מלוכניים[3] ומשטרים דמוקרטיים. אין בכוונתי להכריע בין האפשרויות הללו, אלא להציג כל אחת מהן ולנסות לתאר כיצד עלול להיראות ויכוח ציבורי בנושא. בהינתן דיון ראוי בציבור בישראל, יוכל הוא להחליט מה נכון ולמה אנו מקווים ומצפים לכשיבוא המשיח.

משטר מלוכני

מושג ה'מלך' כפי שעולה מן המקורות היהודיים שונה מאוד משיטת המלוכה שהייתה נהוגה בימי קדם בעולם ואף מזו הנהוגה כיום, המכונה תיאוקרטיה. רוב הפחד והסלידה מהמושג 'מדינת הלכה' או 'שלטון מלוכני', נובע מריכוז כוח עצום אצל אדם אחד אשר יוכל ברצונו להשתמש בכוח זה לרעה. הסיבה שלדעתי פחד זה אינו מוצדק במקרה של שלטון מלוכני במדינת המשיח, היא שהמבנה של המשטר המלוכני הנ"ל מורכב מרשויות שונות בעלות כוח המאזנות זו את זו, ומביאות בסופו של דבר להנהגה שקולה ואחראית. כאשר יבוא מלך מזרע דוד וינהיג את עם ישראל כראוי בהתאם לתורת ישראל ההלכתית, נוכל לקיים כולנו את ההלכה באופן ציבורי. אם המלך כופר בתפקידו ואינו מתברר כמלך ראוי, יוכלו מוקדי הכוח האחרים ליטול את השלטון באופן זמני, עד אשר ימצא מלך ראוי. כך תימנע העריצות שרבים חוששים ממנה כשדנים באופי המשטר המלוכני.

אנו מוצאים התייחסות לחובת מינוי מלך ולמשמעותה במסכת סנהדרין:

רבי יוסי אומר: כל האמור בפרשת מלך - מלך מותר בו, רבי יהודה אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כדי לאיים עליהם, שנאמר שום תשים עליך מלך - שתהא אימתו עליך. וכן היה רבי יהודה אומר: שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ: להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה. רבי נהוראי אומר: לא נאמרה פרשה זו אלא כנגד תרעומתן, שנאמר ואמרת אשימה עלי מלך וגו'. תניא, רבי אליעזר אומר: זקנים שבדור - כהוגן שאלו, שנאמר תנה לנו מלך לשפטנו, אבל עמי הארץ שבהן קלקלו, שנאמר והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו.

באופן בסיסי החובה למנות מלך על ישראל נתונה במחלוקת, אך המציאות הכריעה ומינוי המלך שנעשה בכניסתם של עם ישראל לארץ נעשה כמצווה, ועם חורבן המקדש, לאורך שנות הגלות כולן חיכינו למלך מזרע דוד שיבוא ויחזור למלוך על עם ישראל. עם כל הבעיות[4] שהיו עם השלטון המלוכני בתקופת חז"ל, זהו עדיין השלטון שאליו מאז ומעולם ציפינו.

משטר דמוקרטי

אמנם, במהלך שנים רבות ייחלנו והתפללנו ל'מלך' מבית דוד שיבוא וימלוך עלינו, כדי שנוכל לחזור לתקופת המלוכה. אלא שהמהות של הרעיון עליו פיללנו איננו אופי השלטון המלוכני, אלא שלטון יהודי ריבון המקיים את תורת ישראל באופן ציבורי באופן אידיאלי. המושג 'מלך' שעליו מדובר בתורה או גמרא הנ"ל אינו אלא ביטוי לשלטון יציב ובר קיימא אשר יבטא את אור ה' בעולם ויביא למירב שמירת ההלכה בקרב מירב האנשים. בימינו, מובן לכל שהמשטר הנכון והנאור מבין השנים, טוטליטרי, ודמוקרטי, הוא האחרון. במודל הזה, חוקת המדינה היא התורה שבכתב. זהו מסמך עליון, הנובע ישירות מן הא-ל אשר אחריו אסור להרהר. החוקים שנובעים מן החוקה, יהיו נתונים לויכוח מן הסתם, כמו מחלוקות רבות בהלכה כיום. הרבנים הללו, מועצת גדולי התורה אשר ייבחרו על ידי הציבור שומר התורה ומצוות באופן דמוקרטי, יקראו הסנהדרין. הם ידונו, יתווכחו, יצרו שיח תורני אינטליגנטי עמוק, ולבסוף יכריעו הלכה למעשה מה על הציבור לעשות.

רבים, אני מניח, יקראו את הדברים ויגידו בליבם: "אינני מסכים לא עם המודל המלוכני הנ"ל ואף לא עם המודל הדמוקרטי. בראשי ישנו רעיון אחר לחלוטין בבואי לסרטט את מדינת המשיח." תקוותי היא שלא שיחושו כך לא ישמרו את מחשבותיהם בליבם, ישתפו, ויביאו בכך לדיון פורה אודות חלומינו המשותף לכונן כאן מדינת הלכה גאולית בבוא היום.




[1] נושא זה עולה פעמים רבות בישיבה, אך זו הפעם הראשונה שבה אני שמעתי שנושא זה נידון.


[2] צוטט בהקדמה לקובץ המאמרים 'מדינת הלכה דמוקרטית' עיסוק בסוגיות נרחבות, מכון משפטי ארץ, עפרה, תשס"ה, עמ' 5.


[3] לצורך העניין, לא משנה כיצד קוראים לשליט שמנהיג את המדינה אלא שהשיטה היא טוטליטרית.


[4] סנהדרין יט, ב


 

 

בית המדרש