ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

על ברכת התורה

ע"י: יעקב דוד

סיכום שיעור של הרב צחי הרשקוביץ על ברכת התורה דיניה ומנהגיה.

אמר רב יהודה: מנין לברכת המזון לאחריה מן התורה - שנאמר: "ואכלת ושבעת וברכת" (דברים ח' י). מנין לברכת התורה לפניה מן התורה – שנאמר: "כי שם ה' אקרא הבו גדל לאלהינו." (דברים ל"ב ג)2

הרמב"ם לא הביא מצווה זו של ברכת התורה לפניה בספר המצוות אבל כן הביא את מצוות ברכת המזון. הרמב"ן הוסיף גם את ברכת התורה3:  

"שנצטוינו להודות לשמו ית' בכל עת שנקרא בתורה על הטובה הגדולה שעשה לנו בתתו תורתו אלינו והודיענו המעשים הרצויים לפניו שבהם ננחל חיי העולם הבא. וכאשר נצטוינו בברכה אחר כל האכילה כן נצטוינו בזו."

ואפשר להסביר כי הרמב"ם ראה בברכת התורה רק פרט במצוות לימוד התורה ולכן לא מנאה. אולם בספר משנה תורה מביא הרמב"ם את דין ברכת התורה כחלק מתקנות חז"ל:  

א: כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום אלו הן.

י:  המשכים לקרוא בתורה קודם שיקרא קריאת שמע בין קרא בתורה שבכתב בין קרא בתורה שבעל פה נוטל ידיו תחלה ומברך שלש ברכות ואח"כ קורא.

יא: בכל יום חייב אדם לברך שלש ברכות אלו ואחר כך קורא מעט מדברי תורה.4

וסברו רוב האחרונים כי הרמב"ם ראה בדין הברכות רק תקנה דרבנן ולא דאורייתא.

ונשאל להרב ר' יצחק כגון אנו שאין אנו לומדין מיד לאחר תפלת השחר שאנו טרודין והולכים כך בלא למוד עד אמצע היום או יותר אמאי אין אנו מברכין ברכת התורה פעם אחרת כשאנו מתחילין ללמוד. והשיב ר"י דלא קיימא לן כאותו ירושלמי הואיל וגמר' שלנו לא ... אבל ברכת אשר בחר בנו וברכת לעסוק בדברי תורה שהן עיקר לברכת התורה פוטרת כל היום... וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק... והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה (בשחרית) ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ולא נהירא.5 

כיון שעניין הברכה היא על החיוב שלנו בלימוד התורה ואין החיוב פוקע כל אותו היום אפשר לברך בבוקר ואין צריך לחזור ולברך בערב. רק אם ישן שנת קבע במהלך היום צריך לחזור ולברך לאחר השינה לפי התוס'. ולשיטת ר"ת אין הדין כך, אלא כיוון שעבר היום גם בלא שישן יכול לחזור ולברך. וכל ענין הברכות, לדעת ר"ת, הוא כשיטת הרמב"ם, תקנה שבכל יום. ור"י סובר כי כיוון שהיה הפסק בחיוב המצווה, שהרי ישן והישן נפטר מכל המצוות ולכן יתחייב בברכה בקומו. ופסק הרא"ש כר"י שהישן צריך לחזור ולברך (טור אה"ח סי' מז).

ואפשר לתלות מחלוקת ר"י ור"ת באותו העניין שלדעת ר"ת ברכות התורה עניינן כברכות השחר שמברכין כל היום ולדעת ר"י ברכות התורה הן מן התורה והסיבה שנפטר האדם במשך היום הוא רק משום שאין דעתו של האדם מייאשת אותו מן המצווה כיון שמתחייב בה כל היום כולו.

אמנם, גם הסוברים כדעת הרמב"ם כי כל ענין ברכות התורה הוא כברכות השחר (שהן תקנות דרבנן) אינם חייבים ללכת בדרכו של ר"ת, אלא יכולים לפסוק כי הקם משנתו בבוקר עוד לפני עלות השחר יכול לברך כדין כל ברכות השחר וכך נפסק בשו"ע6:  

"אם הפסיק מללמוד ונתעסק בעסקיו, כיון שדעתו לחזור ללמוד, לא הוי הפסק. וה"ה לשינה     ומרחץ ובית הכסא, דלא הוי הפסק.

שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו."

אף אם למד בלילה, הלילה הולך אחר היום שעבר ואינו צריך לחזור ולברך כל זמן שלא ישן. המג"א מעיר:

כל זמן שלא ישן - משמע דאם נעור כל הלילה א"צ לברך בבקר וצ"ע דבשלמא לסברת הטור דס"ל דבשינה תליא מילתא אם לא ישן א"צ לברך אבל לפי מה שנהגו שלא לברך כשישן ביום א"כ דמה שמברך בבוקר היינו משום שקבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר תדע דהא לר"ת כשעומד קודם עלות השחר א"צ לברך וכשמאיר היום צריך לברך א"כ לדידן נמי אף שלא ישן כשמאיר היום צריך לברך שלא היה דעתנו לפטור רק ליום א' כתקנת חז"ל ואם ישן והשכים קודם עלות השחר צריך ג"כ לברך מידי דהוה כשאר ברכות השחר שמברך אותם קודם היום:

ואמנם ערוך השולחן הבין כי גם הב"י סבר כמגן אברהם. ויכול להיות משום שצריך להבדיל בין שנת קבע ביום שאיננה חלק מברכות השחר, לעומת שנת קבע בלילה שמהווה סיום של היום ועליה לא חלה ברכת התורה של היום שעבר.

בפסיקת המשנה ברורה מצינו ספק:7   

ואם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל. 

ישנו ספק אם הלכה כר"י כי המצווה היא על החיוב התמידי או כרמב"ם ולכן אין צריך לברך משום הכלל "ספק ברכות להקל".

 


  1. 1- סיכום שיעור של הרב צחי הרשקוביץ', שניתן בערב שבועות ה'תשס"ד.

  2. 2- ברכות כ"א.

  3. 3- שכחת העשין מצווה ט"ו..

  4. 4- הל' תפילה ונשיאת כפים פרק ז.

  5. 5- תוס' ברכות י"א: ד"ה שכבר.

  6. 6- שו"ע או"ח מ"ז י'.

  7. 7- מ"ז ס"ק י"ח.

 

 

בית המדרש