ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

להטביע צורת האדם באדם - חלק א´

ע"י: רון הופמן

יש שזנחו את עבודת המידות ושמו דגש ברדיפה אחר אתרוג מהודר. עבודת המידות היא זו אשר הופכת את האדם לאדם והיא חייבת להיות מרכזית בעבודת ה´. טענת חוסר הרלוונטיות של לימוד המוסר מחייבת חשבון נפש

אנו נמצאים בימי ספירת העומר שמבטאים את הרצון שלנו להתקדם בעבודת ה' ולהתעלות בכל יום שעובר. תיקון המידות הינו ההכנה למתן תורה ולכן מצאתי לנכון לכתוב על תיקון המידות. המאמר מחולק לשני חלקים. ראשית, מעט על ספרי מוסר וכיצד הם רלוונטים לימינו. שנית, על החשיבות של תיקון המידות.

תנועת המוסר החלה בתחילת המאה ה- 19 ע"י ר' ישראל מסלנט. היהדות הייתה אז מצומצמת וקפואה, עסקה בעיקר בגמרא ובהלכה. העיסוק במחשבה ותיקון המידות לא היה מצוי אצל המון העם, ואצל תלמידי החכמים הוא נתפס בתור דבר פשוט שאין להשקיע בו מחשבה מרובה. מצוות של בן אדם למקום היו נחשבות למצוות חשובות, כאשר מצוות של בן אדם לחברו היו מזולזלות. אנשים היו מגיעים לרב לשאול אותו על בעיות כשרות בסירכא של הבהמה אבל לא היו מתביישים להלבין את פני חברם ברבים וכד'. רבים היו עובדים את ה' בלי חיות, ללא כוונה, כמצוות אנשים מלומדה בלי לחשוב מדוע הם עושים את המצוות.

ר' ישראל מסלנט ראה זאת והחליט שצריך להקים תנועה שחרטה על דגלה את החשיבות של שלמות התורה, שלמות המעשים ושלמות האדם[1]. שלמות התורה פירושה עיסוק בכל מקצועות התורה. תנועת המוסר העלתה על נס גם את המצוות של בן אדם לחברו והראתה עד כמה הם חלק מרכזי ויסודי בתורה לא פחות מהמצוות של בן אדם למקום. צריך לאהוב את הזולת, לגמול חסדים ולרדוף צדק בדיוק כפי שצריך להדר אחרי סוכה נאה ואתרוג מהודר. היא גם ראתה חשיבות בלימוד כל חלקי התנ"ך ועיסוק במוסר הנבואה. הדבר השני הוא שלמות המעשים. יש לעשות את עבודת ה' עם כוונה והבנת משמעות המעשה. תנועת המוסר נלחמה נגד ההרגל והשיגרה, היובש והקפאון. היא קראה למעשה שלם, מתוך כוונה, רגש פנימי והפעלת הלב (כפי שמרחיב בדבר רבינו בחיי ב"חובות הלבבות"). הדבר השלישי הינו שלמות האדם אשר פירושה הוא תיקון המידות. "וְעַיִר פֶּרֶא אָדָם יִוָּלֵד[2]"- האדם נולד עם מידות פרועות ולא מעובדות והתפקיד שלו הוא לעבוד עליהם, לשכללם ולתקנם. ללא עבודה, האדם נשאר עם תאוותיו והן ישלטו עליו במקום שהוא ישלוט עליהם ויכוון אותם כרצונו. כדי להגיע לשלושת שלמויות אלו קרא ר' ישראל מסלנט להקדיש זמן קבוע ללימוד ספרי מוסר ותיקון המידות ולעיין גם באגדתות ובמדרשים בדיוק כפי שמעיינים בגמרא ובפוסקים, בבחינת "הן יראת ה' היא חכמה[3]", יראת ה' (מוסר) היא חוכמה שצריך ללמוד אותה לעומק.

ישנם כאלה שמרגישים שספרי המוסר אינם רלוונטיים בדורנו מכיון שספרי המוסר מחנכים לחשבון נפש, לענוה שמגיעה עד לכדי ביטול עצמי, להתרחקות מכל דבר שאינו קשור לקודש וכד', ואילו אנו יודעים בעקבות תורת הרב קוק, שחזרנו לארץ ישראל, חזרנו לחיים, אנו מקדשים את החול ולא רואים בו יצר הרע, אנו עובדים את הקב"ה בשמחה ולא מתוך חשבון נפש. אך באמת יש לחלק בין הדברים החיוביים הרבים שנמצאים בספרי המוסר (כפי שהסברנו לעיל) לבין הדברים שהינם פחות רלוונטיים בדורנו, ויש הרבה מה ללמוד מספרי המוסר. גם הרב קוק בעצמו כותב על חשיבות לימוד המוסר באגרת לאחיו[4] -

הנני מוסיף לזרז למזורז כמוך... ולשים לב למוסר ויראת ה' כפי מסת הפנאי, כי זהו עיקר הכל. ואם כי הזמן האפשרי לייחד ללימודים כאלה הוא חלק קטן, אבל הוא נושא פרי אל כל יתר הפעולות והלימודים כמו שהמוח הוא קטן בשיעורו והוא מטביע צורת האדם באדם.

הרב קוק מסביר שגם לימוד מיעוט של מוסר במהלך היום, מזרים חיים לכל היום, ויוצר אדם יותר בריא ומתוקן, אשר יודע כיצד נכון לכוון את מידותיו ומעשיו. ברצוננו להרחיב מעט על החשיבות של לימוד ועיסוק קבוע בתיקון המידות. אחת השאלות בנושא זה היא מדוע אין מצווה בתורה לתקן את המידות? ר' חיים ויטאל עונה על כך שלתקן את המידות זה דבר כל כך פשוט, עד שמי שלא מבין זאת הוא לא בגדר בן אדם כלל ואליו התורה לא מדברת בכלל. העבודה על המידות היא דבר כל כך בסיסי שאין צורך להסביר זאת. פשוט וברור שאדם הגיע לעולם כדי לעבוד על מידותיו ולא להישאר עם מידות מקולקלות. הוא צריך לעבוד על מידת הסבלנות (הכעס) שלו, על תאוות שהוא מתקשה לשלוט בהם, על מידת השמחה (עצבות) וכד'. מכיון שעבודה על המידות היא דבר כל כך פשוט, זה מביא רבים לחוש שספרי המוסר לא מחדשים שום דבר ומספיק לקרוא פעם אחת את המסילת ישרים וכבר ניתן לדעת את עיקרי הדברים.

אך באמת גם מבחינת הלימוד יש הרבה דברים שאנשים לא יודעים אותם. יש מה לעיין בנוגע למידות. כאשר האדם מבין מה גורם לעצלות שלו והוא לומד על דרכים איך להתגבר על כך, זה תורם לו המון. בנוסף, הרב קוק בהקדמה למוסר אביך מסביר שישנן מידות מצרניות. כגון, כאשר אדם מסרב לעלות להיות ש"ץ, זה יכול להיות בגלל ענוה ויכול להיות שמה שהוא צריך לעשות זה לא לסרב, אך הוא מתעצל. כלומר, צריך להבחין מה נחשב לענוה נכונה ומהי ענוה פסולה שמביאה לעצלות וכן הלאה. כל אדם צריך להגדיר לעצמו מהי מידה טובה שלו ומהי מידה רעה שהוא צריך לעבוד עליה.

תועלת נוספת של לימוד על תיקון המידות הוא החזרה על הדברים שידועים לנו ע"י לימוד קבוע על תיקון המידות. ישנו כלל שמופיע בגמרא ומביאו הרמח"ל בהקדמה למסילת ישרים- "מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתא". כלומר, דבר שהאדם לא לומד ונזכר בו, הוא לא שם לב אליו ועם הזמן הוא נשכח. על אף שהחומר שהוא למד נמצא בתאים האפורים של המוח, הוא נשאר שם והאדם לא חי את הדברים שהוא למד. כדי לחיות את הדברים יש להשיב את הדברים ללב. "וידעת היום, והשבות אל לבבך[5]". לא מספיק לדעת אלא יש להכניסם לתוך הלב.

החת"ם סופר מספר על עצמו- "תאמינו לי, ביום שאין אני לומד מספרי מוסר מרגיש אני בעצמי הצטננות ביראת ה'[6] ".  גם אצלנו, על אף שחשוב לנו להתקדם בעבודת ה' ולתקן את המידות, אם לא נעסוק בזה יום יום אנו עלולים להתקרר ככל שעובר הזמן. הדבר חשוב כשנמצאים בישיבה ובמיוחד הוא חשוב בבין הזמנים, בחופש ולאחר שהאדם עוזב את הישיבה ויוצא ל"חיים". כאשר אדם נמצא מחוץ לישיבה, בדרך כלל האנשים מסביב לא עוסקים בהתקדמות בעבודת ה' והאדם עלול להתקרר מהרעיונות שאליהם הוא היה רגיל. לכן, החשיבות בלימוד קבוע יומיומי (אפ' רק כמה דקות מעטות) בספרי מוסר ותיקון המידות היא מרובה מאוד.

בהקשר זה יש לחלק בין ספרי מוסר לבין ספרי אמונה ומחשבה. אמנם, ישנה חשיבות גדולה לספרי אמונה כגון כוזרי, מורה נבוכים, ספר העיקרים וכד' אך בהקשר עליו אנו מדברים הם אינם ספרי תיקון המידות. הצעתנו היא למצוא ספרים שמדריכים את האדם בצורה מעשית יומיומית, כגון מסילת ישרים, חובות הלבבות, צדקת הצדיק, ספרי חסידות, מוסר אביך, אורות הקודש חלק ג', עלי שור וכו'. לימוד על תיקון המידות מחבר אותנו לעבודת ה', מכוון אותנו לשלמות המידות והמעשים שלנו, ומזכיר לנו לאין אנו שואפים ורוצים להגיע.

לסיכום, הראנו כיצד צריך להיות היחס הנכון לספרי המוסר. מצד אחד, ישנה חשיבות מרובה ללמוד אותם מכיון שנמצאים שם אוצרות גדולים בעבודת ה' ומצד שני יש לסנן את הדברים שנראים פחות רלוונטיים לדורנו. ספרי המוסר ממלאים אותנו ברצון להגיע לגדלות ולשפר את מעשינו ומידותינו עד כמה שאנו יכולים. בנוסף, הדגשנו את החשיבות הגדולה של לימוד קבוע ויומיומי של ספרים המדברים על עבודת ה' ותיקון המידות.  


לחלק ב' - http://www.ypt.co.il/show.asp?id=51776




[1] ראה על נושא זה בהרחבה בספר "תנועת המוסר" של הרב דב כץ, חלק א' עמ' 60.


[2] איוב יא, יב.


[3] איוב כח, כח.


[4] אגרות הראיה, חלק א', אגרת ט'.


[5] דברים ד, לט.


[6] "תנועת המוסר" חלק א', עמ' 81. 


 

 

בית המדרש