ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מצוות ביכורים היא יציאה מהעצמי וריכוז באחר

ע"י: רון הופמן

הבעת הביכורים לה´ היא ביטוי להכרת הטוב של האדם בעולם. הביכורים גורמים לאדם לצאת מחיק עצמו להתרכז בריבונו של עולם תוך אמירה שהוא זקוק לו. מצוות ביכורים כיסוד בעבודת המידות

 "וּבְיוֹם הַבִּכּוּרִים בְּהַקְרִיבְכֶם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ" (במדבר כח, כו). המצוה של חג השבועות היא הבאת הביכורים. מהו עניינה של מצוה זו? מה היא מבקשת לחולל במביא הביכורים?    

התורה אומרת- "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ" (דברים כו, ג). ההצהרה שיש לעשות כאשר מובאים הביכורים לבית המקדש היא שה' הוא שנתן לנו את הארץ. מדוע? הסיבה היא שהאדם עלול ליפול לשגרה ולחשוב שכל השפע שיש לו נעשה מכוחו ולא ע"י ה', יש להביא ביכורים. בכך מצהיר האדם שהוא אינו כפוי טובה, הוא מכיר שכל דבר שיש לו, ניתן מאת ה'. הכרת הטוב מודגשת מאוד בפסוקים של מקרא הביכורים, כאשר האדם לא רק אומר תודה לה' על נתינת הארץ אלא הוא גם מודע לכל השתלשלות האירועים שה' עשה כדי לתת לנו את ארץ ישראל: הירידה למצרים והיציאה ממנה עד שה' הביאנו אל הארץ המובטחת. לא זו בלבד אלא שיש להביא את הביכורים ברוב עם ולכן בפרק שלישי של מס' ביכורים מסופר איך שמעלים את הביכורים וכל העם מתאסף ומנגנים בחליל וכו'. בכך מדגישים את החשיבות העליונה של הכרת הטוב לה'.

להכרת הטוב הזו ישנם לפחות שתי משמעויות ביום יום שלנו: המשמעות הראשונה היא כשאנו מברכים ברכות הנהנין. חז"ל תיקנו לנו מאה ברכות בכל יום כדי שנודה לה' על מה שהוא נתן לנו ונתחנך בהכרת הטוב. כל פעם שהאדם מברך ברכת הנהנין הוא מכיר טובה לה' על ההנאה שניתנה לו. המשמעות השניה הינה הכרת הטוב לחבר. כאשר החבר עוזר לי, עושה לי טובה כלשהי אני צריך להרגיש אליו הכרת הטוב. הגמ' המפורסמת[1] שהלל אומר לגוי שבא להתגייר "ואהבת לרעך כמוך"- זאת התורה כולה והשאר הוא פירושה, כוונתה שברגע שהאדם פותח את עצמו לזולת, מכיר טובה לזולת, הוא גם נפתח לה', מכיר לו טובה על חייו, על כל מה שיש לו, וזה מדרבן אותו לקיים את מצוות ה'. ולכן אדם כזה מקיים את כל התורה: גם מצוות שבין אדם לחבירו וגם מצוות שבין אדם למקום. הדבר קורה גם להיפך, "כל הכופר בטובתו של חבירו, בסוף כופר בטובתו של מקום"[2], אדם שאינו מכיר בטובות שה' עושה לו עלול להתקשות בקיום המצוות של ה'.

ניתן להוסיף ולומר שכל חטא נובע מכך שהאדם מרוכז בעצמו, ולכן הוא חושב שהכל מגיע לו ושהוא יכול להסתדר לבד ואינו צריך אחרים. חז"ל לימדו אותנו זאת במס' בבא מציעא דף ה: "חזקה אין אדם חוטא ולא לו". אדם גוזל בשביל עצמו ולא בשביל חבירו. מכאן רואים שחטא פירושו התרכזות בעצמו ואנוכיותו. כאשר האדם מכיר טובה לשני הוא בעצם מודה בכך שהוא זקוק לשני ואז הוא יכול להתחיל לתקן את חטאיו. בנוסף, אדם שמבין שה' עזר ונתן לו, מתעורר לרצות לתת בעצמו ואז הוא מתקרב למידותיו של הקב"ה, כפי שמסביר הרב דסלר בספרו "מכתב מאליהו"[3]"כוח הנתינה הוא כוח עליון ממידות יוצר הכל ברוך הוא, שהוא מרחם ומטיב ונותן מבלי לקבל דבר בתמורה... אבל כוח הנטילה, הוא אשר יתאוה האדם למשוך אליו את כל הבא בתחומו, כוח זה הוא אשר יקראוהו בני האדם "אהבת עצמו", והוא שורש כל הרעות". כאשר האדם מרוכז רק בעצמו זהו שורש המידות הרעות והחטאים. לכן, הביכורים באים ומזכירים לנו שלא הכל תלוי רק בנו אלא ה' הוא הנותן לנו את השפע שיש לנו.

ראוי שבחג השבועות, שהוא זמן הבאת הביכורים נחשוב על כל מה שה' נתן לנו ונודה לה' על כך. רק לאחר שהאדם יודע מאין הגיע כל הטוב שיש לו הוא יכול לשמוח בו באמת. "וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקיךָ וּלְבֵיתֶךָ..." (דברים כו, יא).

 




[1] מסכת שבת דף לא.


[2] משנת ר' אליעזר פרשה ז' עמ' 137.


[3] חלק א' קונטרס החסד פרק א'. מומלץ ללמוד את כל קונטרס החסד. 


 

 

 

 

בית המדרש