ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לילה לבן-דף לימוד וסיכום של הלכות מי שנשאר ער כל הלילה

ע"י: הרב גיל דביר

מה דיני ברכות השחר למי שהיה ער כל הלילה? מה דיני נטילת ידיים? על כך במאמר הבא המשלב מקורות ללימוד וסיכום הלכתי

בס"ד


נטילת ידיים

שלוש סיבות לנטילת ידיים שחרית :


  • רא"ש מסכת ברכות פרק ט סימן כג : כי משי ידיה אומר ברוך אקב"ו על נטילת ידים לפי שידיו של אדם עסקניות הם ואי אפשר שלא ליגע בבשר המטונף בלילה. תיקנו ברכה קודם שיקרא ק"ש ויתפלל. וראוי היה לברך על נקיות ידים אלא על שם שתיקנו בנטילת ידים לאכילה לברך ענט"י לפי שצריך ליטול מן הכלי והכלי שמו נטלא בלשון הגמרא לכך תיקנו נמי לברך על נטילת ידים. 
     

  • שו"ת הרשב"א חלק א סימן קצא : ... שאלת עוד למה תקנו ברכת על נטילת ידים בשחרית? שברכה זו לא נתקנה אלא על הפת בשעת סעודה.

תשובה איברא כך נהגו בכל מקום לברך בשחר על נטילת ידים ומקפידים בה בכל תנאי הנטילה כבשעת סעודה. ואני לא מצאתי בשום מקום דבר ברור שיצטרך אדם ליטול ידיו שחרית בכלי. דאי משום שיבתא ובת מלך די ברחיצה. ואי משום תפילה וקרית שמע די ברחיצה או בנקיון עפר וצרורות. וכדאמרינן מידי (תהלים כ"ו) ארחץ במים כתיב בנקיון כתיב בכל דבר דמנקה.... אמרו בפרק היה קורא (דף ט"ו ב) אמר רבי יוחנן הנוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קרית שמע זו היא קבלת מלכות שמים שלימה. מדקאמר נוטל ידיו ולא קאמר רוחץ ידיו כמו שאמרו בערב רוחץ פניו ידיו ורגליו. משמע לכאורה שצריך בשחר ליטול ידיו בכלי. ואם תשאל מאי שנא תפילת השחר מתפילת מנחה וערבית. יש לומר לפי שבשחר אנו נעשים כבריה חדשה דכתיב (איכה ג) חדשים לבקרים רבה אמונתך וכמו שבא להם ז"ל במדרש. וצריכין אנו להודות לו יתברך על שבראנו לכבודו לשרתו ולברך בשמו. ועל דבר זה תקנו בשחר כל אותן ברכות שאנו מברכין בכל בוקר ובוקר. ולפיכך אנו צריכין להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי ככהן שמקדש ידיו מן הכיור קודם עבודתו.

 


  • זוהר: תא חזי רזא דמלתא הכא דלית בר נש בעלמא דלא טעים טעמא דמותא בליליא ורוחא מסאבא שריא על ההוא גופא מאי טעמא בגין דנשמתא קדישא איסתלקת מיניה דבר נש ונפקת מיניה ועל דנשמתא קדישא נפקת ואסתלקת מיניה שריא רוחא מסאבא על ההוא גופא וכד אהדרת נשמתא לגופא אתעברת ההוא זוהמא והא איתמר דידוי דבר נש זוהמא דמסאבו אשתאר בהו ועל דא לא יעבר בר נש ידוי על עינוי בגין ההוא רוחא מסאבא עד דנטיל להון וכד נטיל להון כדין הא אתקדש ואקרי קדוש והיך בעי לאתקדשא בעי חד כלי

 

להלכה פוסקים ככל הטעמים לחומרא.

נמצאנו למדים כי שאלת חיובו של הנעור בלילה בנט"י, תלוייה במ"ח הרא"ש והרשב"א והזוהר.

להלכה הכריע השו"ע שיטול בלא ברכה (סב"ל). המ"ב הציע שיעשה צרכיו ואז יוכל לברך .

 

 

ברכות התורה

שולחן ערוך אורח חיים סימן מז

סעיף יא – יש אומרים שינת קבע ביום, על מטתו, הוי הפסק. וי"א דלא הוי הפסק, וכן נהגו.

 

תוספות מסכת ברכות דף יא עמוד ב

וא"ת מאי שנא מסוכה שצריך לברך על כל סעודה וסעודה לישב בסוכה. וי"ל דשאני תורה שאינו מייאש דעתו דכל שעה אדם מחוייב ללמוד דכתיב והגית בו יומם ולילה והוי כמו יושב כל היום בלא הפסק. אבל אכילה בסוכה יש שעה קבועה... והיה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת ולא נהירא.

 

משנה ברורה סימן מז ס"ק כח

אם היה ניעור כל הלילה י"א דא"צ לברך בבוקר וי"א דצריך לברך כי קבעו חכמים ברכה זו בכל יום דומיא דשאר ברכות השחר וספק ברכות להקל אך אם אפשר לו יראה לשמוע בה"ת מאחר ויאמר לו שיכוין להוציאו בהברכות והוא יכוין לצאת ויענה אמן ויאמר אח"כ איזה פסוקים כדי שיהא נחשב לו במקום לימוד או יכוין לצאת בברכת אהבה רבה וילמוד תיכף מעט אחר שיסיים תפלתו.

 

רע"א: אם ביום שלפני ישן שינת קבע נראה שלכו"ע צריך לברך בבוקר בה"ת .

 

ברכות השחר

שיטת הגאונים אפילו לא עשה המעשה שלא על עצמו בלבד הוא מברך אלא על כל העולם מברך את השם שעשה כל הטובות והחסדים האלו תמיד לכל, וכך כתב הר"ן :סדר ברכות הללו שמברכין בשחרית בבית הכנסת ברכות השבח הן על מנהגו של עולם ואפילו לא שמע שכוי מברך עליו וכן בכולן ומנהגן של ישראל תורה היא. כשיטה זו פסק הרמ"א.

רמב"ם :נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת בין נתחייבו בהם בין לא נתחייבו בהם וטעות הוא ואין ראוי לעשות כן ולא יברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה

הכרעת הב"י: "וכיון דאיכא פלוגתא במילתא אין לברך ברכה אלא אם כן נתחייב בה ונראה לי שטוב לאמרה בלא הזכרת השם". למעשה , גם הספרדים מברכים את ברכות השחר בשם ומלכות.

 

יש פוסקים שהעלו ספק לגבי שתי ברכות:"אלוקי נשמה", "המעביר שינה מעיני", כי הן מדברות על האדם הפרטי. וכך כתב במ"ב:(מ"ו כ"ד)

עיין בספר אליהו רבא שכתב דברכת אלהי נשמה וברכת המעביר שינה אין לברך אם היה ניעור כל הלילה ובפמ"ג ובשערי תשובה השאירו דבריו בצ"ע ומסיק בשע"ת דיראה לשמוע אלו השתי הברכות מאחר ויכוין לצאת ואם ישן בלילה ששים נישמין לכו"ע יש לו לברך אותם.

 

בערוך השולחן (סימן מו סעיף יג) חולק:

וראיתי מי שכתב דבניעור כל הלילה לא יאמר שני ברכות אלו , ולא נ"ל דודאי לפי דעת רבינו הב"י אין לומר אבל לרבינו הרמ"א דעל מנהגו של עולם מברכין א"כ ה"נ כן הוא

 

 

ציצית

הלכות קטנות לרא"ש הלכות ציצית : אור"ת הא דקאמר הכא וראיתם אותו פרט לכסות לילה היינו כסות המיוחד ללילה אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה.

 

רמב"ם הלכות ציצית פרק ג הל' ז-ח: כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת אלא עושין הלבן בלבד של חוטי פשתן, לא מפני שהציצית נדחית מפני השעטנז אלא גזירה מדבריהם שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה, שחובת הציצית ביום ולא בלילה שנאמר וראיתם אותו בשעת ראייה.... מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת ואע"פ שאינו זמנה ח ובלבד שלא יברך, ומאימתי יברך על הציצית בשחר, משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה.

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן יח סעי' א

לילה לאו זמן ציצית הוא, דאמעיט מוראיתם אותו (במדבר טו, לט) להרמב"ם, כל מה שלובש בלילה פטור אפילו הוא מיוחד ליום, ומה שלובש ביום חייב, אפילו מיוחד ללילה. ולהרא"ש, כסות המיוחד ללילה, פטור, אפילו לובשו ביום, וכסות המיוחד ליום ולילה, חייב, אפילו לובשו בלילה.

הגה: וספק ברכות להקל. ע"כ אין לברך עליו אלא כשלובש ביום והוא מיוחד ג"כ ליום

 

שולחן ערוך אורח חיים סימן ח סעיף טז

הלן בטליתו בלילה, צריך לברך עליו בבוקר, אף אם לא פשטו. וטוב למשמש בו בשעת ברכה.

 

משנה ברורה סימן ח ס"ק מב

דקי"ל לילה לאו זמן ציצית הוא והוי הפסק ויש חולקין בזה כיון דכסות יום חייב אף בלילה לדעת מקצת הפוסקים וספק ברכות להקל ומ"מ נכון לכוון לפטור אותה בט"ג. וכל זה כ"ז שלא פשטו אבל אם פשטו על דעת שלא ללובשו תיכף צריך לברך אח"כ כשלובשו לכו"ע ומ"מ לכתחלה אין נכון לעשות עצה זו כדי שיתחייב בברכה לכו"ע משום ברכה שאין צריכה לדעת הפוטרים.

 

לסיכום:

נטילת ידיים- לכו"ע צריך ליטול את ידיו לפני התפילה, אלא שלגבי הברכה הדבר תלוי במ"ח הראשונים בטעם הנטילה. (הרא"ש והרשב"א).

הכרעת המשנה ברורה: (ד' ל')- ילך לשירותים ואח"כ יברך על נטילת ידיים ואשר יצר, אולם לפי הפוסקים הספרדיים לא מברכים על נטילה זו.

 

 

ברכות התורה- נחלקו הראשונים האם ברכת התורה של היום הקודם תופסת עד למחרת בבקר כי דינה כמו כל ברכות השחר, או ששנת הלילה מהווה הפסק לעניין ברכה זו.

כדי לצאת מספק עדיף שמי שהיה ער כל הלילה ישמע מחבר שישן את ברכות התורה.

אם לא מצא חבר שכזה, יש פוסקים שאמרו שיברך בעצמו, אך לדעת המ"ב יכוון לצאת י"ח בברכת "אהבה רבה" וילמד לאחר התפילה.

מי שהיה ער בליל שבועות- אך ישן בשבת בצהריים שנת קבע- לכו"ע מברך את ברכות התורה. (בשו"ת יביע אומר (ה ו) פסק לברך תמיד, גם אם לא ישן ביום הקודם.)

 

 

ברכות השחר- נחלקו האם ברכות השחר הן תוקנו על הנאות פרטיות, כך שמי שלמשל ישן בבגדיו לא יברך מלביש ערומים, או שהן ברכות כלליות על צרכי העולם. כאפשרות השנייה נקט הרמ"א. למעשה, כולם נוהגים כרמ"א ומברכים את הברכות בכל מקרה.

 

 

"אלוקי נשמה" , "המעביר שינה"- ברכות אלו שונות משאר ברכות השחר משום שבהן מוזכרת השינה הפרטית של האדם, ולכן יש אומרים שרק מי שישן יכול לברכן.

כדי לצאת מן הספק- ישמע מחבר שישן. אם לא מצא חבר שכזה- לפי חלק מהפוסקים יכול לברך בעצמו, ולפי המ"ב- לא יברכן. במקרה שלא שמע מחבר, עדיף להמתין ויברך בעצמו ברכות אלה לאחר שיקום משנת היום.

ערוך השולחן (מ"ו, י"ג) פסק שדינן כיתר ברכות השחר, ויכול לברך כרגיל.

 

 

ציצית- הספרדים מברכים, ואילו האשכנזים לא מברכים על הציצית אם היתה עליהם כל הלילה. אמנם על הטלית צריך לברך ובברכתה ניתן לפטור גם את הציצית.

 

 

 

 

 

 

בית המדרש