ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

סיכום "אלוהים אדם והיסטוריה" - פרק א´ פילוסופיה ודת. במה לדיון

ע"י: אריה גרין

אריה גרין מסכם את ספרו של הרב אליעזר ברקוביץ´ "אלוהים אדם והיסטוריה" ומגיש זאת לפניכם כבמה לדיון. פרק א´ - פילוסופיה ודת

 

לאחר התפוררותם של מושאי הסגידה של המאה ה-19, האדם מחפש שוב ייעוד משכנע ועוגן לחייו. רבים פונים באופן טבעי אל הדת. כדי שתצליח הדת במשימתה - לענות על המבוכה הגדולה של דורנו - עלינו לשוב אל המקורות, שכן על הדפוסים הישנים כבר אבד הכלח. רס"ג ורמב"ם הדריכו את בני דורם כיצד להתמודד עם התפיסות הפילוסופיות הסותרות לכאורה את התורה. לצורך זה, הכפיפו את הדת לסמכותו העליונה של האינטלקט והראו שהשניים חופפים. לכן, לפי הרמב"ם, בהתאם לפילוסופיה של אריסטו, השלמות האנושית מגיעה בדמות השגת המושכלות. לדידו של אריסטו- ולכן גם לשיטת הרמב"ם - ידיעת א-לוהים נובעת מחשיבה מטפיזית, המתבססת על לוגיקה, ועל שאר המדעים לסוגיהם. עבודת ה' אם כן, למרבה ההפתעה, מתבטאת לפי הרמב"ם (מגדולי פוסקי ההלכה) באמצעות מחשבה ולימוד מטפיזי אודות א-לוהים, וממילא קיום המצוות נעשה משני. כתוצאה מפתרון זה לסתירה בין דת לתבונה, עולה שאלה חדשה, שכן אם אין שום סתירה בין דת לרציונל, מה הטעם בהתגלות? הרי את כל שלימד אותנו ה' בהתגלות יכולנו להסיק בעצמנו. תשובותיהם השונות של הפילוסופים של ימי הביניים הנמיכו למעשה את ההתגלות לדרגת כלי שרת ביד התבונה. ההתגלות היא רק חסד של ה' כדי לאפשר להגיע לאמת מהר יותר, וכדי שיוכלו הנשים, הטף וההמון חסר היכולת אינטלקטואלית להתקרב לה' ולדעת אודותיו.

כך טענו (לא ע"פ סדר כרונולוגי) לסינג, קאנט, אוגוסטינוס והגל. בעניין ההקבלה בין הדת והמטפיזיקה באופיין המהותי, כתב נחמן קרוכמל, כי "פילוסופיה ודת זהות במהותן, ונבדלות רק בצורתן. הפילוסופיה היא מושגית, ואילו הדת פועלת על דמיון ורגשות". את אותו רעיון ניתן למצוא בחיבורו של הרמן כהן, 'דת ותבונה במקורות היהדות'. מה ניתן לדעת אודות א-לוהיהם של הפילוסופים המטפיזיקאים? התאיסטיים ישיבו כי לא ניתן לייחס מידות כל שהן למהותו, שכן ה'מוחלט' או ה'אחד' הינו אינסופי, ועל כן אנו, בהיותנו סופיים - איננו מסוגלים לתפוס את האינסוף. לכן כתב הרמב"ם "אין אנו משיגים אלא את עובדת היותו ולא את מהותו". אם כן שללו פילוסופיים תיאיסטיים את התיאורים האנתרופומורפיים (צורות הגוף הפיזי) של הא-ל, אך בהיותם דתיים היה להם צורך בתיאורים מסוימים כגון היותו כל יכול ויודע כל, ואלו הם יותר ממה שהמטפיזיקאי מסוגל להרשות לעצמו בתיאורו את ה'אחד'. הניסיון העיקרי לפתור את הפרדוקס הוא באמצעות התיאורים השליליים. אך ישנה בעיה לוגית בסיסית בתפיסה זו, שכן כל קביעה שלילית מגלמת בתוכה חיוב כלשהו. למשל, הקביעה כי אין כל פגם בישות הא-לוהית, מביאה בהכרח לקביעה כי הוא מושלם, וזוהי קביעה חיובית, כזו שאי אפשר לתאר בה א-ל של מטפיזיקאי. כל שלילה נעשית על סמך חיוב כלשהו. למרות זאת יש משמעות מסוימת לתארים השליליים. למשל לפי פילון, החוויה הדתית היא ידיעה של ה' בסוג של אינטואיציה ברורה, חוויה ממשית וחיובית, המאששת את העובדה כי האדם לא מסוגל להתקרב לא-ל מעבר לרמה מסוימת. העדר הנגישות (קביעה שלילית) הינה חוויה חיובית, אך אינה עומדת בניגוד למטפיזיקה, שכן זוהי אינה קביעה לוגית אלא חוויה. התארים הבסיסיים אודות הא-ל (לדוגמא: חכמתו, אהבתו, משפטו וחסדו) יכלו לשמש את הדת, אך לא את המטפיזיקה מכיוון שאף אחת מההוכחות לקיומו של הא-ל לא מוכיח את התיאורים הללו. אך הפילוסופיים התיאיסטיים לא יכלו לוותר על התארים הללו שכן בלעדיהם נותר מושג הא-לוהים בהגדרתו המטפיזית קר, מרוחק וריק מתוכן. את הבעיה הזאת פתרו הפילוסופים באמצעות התארים השליליים שכמו שראינו חסרות שחר מבחינה לוגית. הסתירות בין הדת למטפיזיקה מוכיחות כי הניסיון ליצור זהות בין השתיים נכשלה. מושג המוחלט המטפיזי, בסופו של דבר מביא לפנתיאיזם, או לכל הפחות לישות א-לוהית שאי אפשר לומר לגביה כלום. סתירה זו הביאה בין היתר לתפיסה הפוכה המורידה את התבונה מגדולתה כדי להשאיר מקום להתגלות. כך אימץ טרטוליאנוס תיאוריה מטריאליסטית כדי לחזק את האמונה בהתגלות. הדת, לתפיסת היהדות, אינה מושתתת על ייאוש האדם מן העולם, היא אינה מצדיקה את ההתגלות באמצעות כישלון התבונה ולא בליקוייו הרוחניים של טבע האדם. אנו הולכים בדרכו של ריה"ל שנתן להתגלות ולתבונה להשתלב במחשבתו הפילוסופית באופן הוגן. לתבונה לא ניתנת הזדמנות להכיל לתוכה את ההתגלות, וגם ההתגלות אינה מטילה דופי ביכולתו האינטלקטואלית של האדם כדי לבסס את תקפותה ואת הצורך בה.

 

 

בית המדרש