ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לסדר קצת את הראש

ע"י: רון הופמן

מחשבות טרופות והרהורי עבירה הם נחלת רבים לצערנו. פרשת השבוע ´שלח´ מלמדת אותנו כיצד להתמודד עם מחשבות אלה דווקא על ידי לבישת הציצית שמכוונת אותנו אל עבר הטוב

כיצד ניתן להנצל מהרהורים רעים? מייעצת לנו התורה-

"וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם[1]". נשים לב, שלא כתוב אולי תזנו אחרי הלב והעינים, אלא "אשר אתם זונים אחריהם", יש כאן קביעת עובדה. בלי הציצית ודאי שאתם תזנו, רק בזכות הציצית תוכל להנצל מכך. כיצד ראיית הציצית עוזרת לנו לא לזנות אחרי ההרהורים? ר' צדוק[2] מסביר שהציצית מביאה אותנו ליראת ה'. הציצית הינה בגד שנועד לסמל עבורנו שאנו עובדים את ה'. בשלב הנמוך יותר מדובר ביראת העונש. האדם נזכר בה' ובכך שאם הוא יחטא ויממש את הרהוריו הוא עלול להענש. בשלב יותר גבוה מדובר ביראת הרוממות. האדם נזכר בהקב"ה ובכמה שה' הוא גדול וראוי לעבוד אותו ולעשות את מצוותיו. לפי הסבר זה הציצית נועדה להזכיר לנו את היחס בינינו לבין הקב"ה.

ניתן להציע שישנו מישור נוסף. הציצית פועלת במישור של הקבוצה. בגד הציצית הינו מדים. כפי שלשחקן כדורסל יש מדים וכך הוא משתייך לקבוצתו, כך הציצית הינה הבגד של קבוצת "עובדי ה'". כאשר אדם נזכר שהוא חלק מהקבוצה, הוא זוכר שהוא צריך לפעול ע"פ הכללים של הקבוצה. הכללים של קבוצת עובדי ה' הם חתירה לעשיית רצון ה' וקיום מצוותיו. אולי ניתן לדייק זאת מכך שפרשת ציצית נאמרה בלשון רבים "וראיתם אותו וזכרתם...". כאשר הקבוצה זוכרת את המצוות, זה נותן כוח לכל פרט בקבוצה לעשות את המצוות. זה נותן תחושה שהוא לא לבד בעבודתו וישנם אנשים נוספים איתו.

כעת נוכל להבין שאלה נוספת. מדוע פרשת ציצית הינה חלק מקריאת שמע, לכאורה היא לא קשורה לקבלת עול מלכות שמים ועול מצוות? עונה ר' צדוק-

העצות למחשבות זרות והרהורים הוא מצות ציצית ותפילין... כי ציצית אינו אלא לבוש שמתעטף בו רוב גופו דהשורש לא נתנקה עדיין רק שמעוטף בלבוש של יראת שמים המזכירו בכל עת לבלתי לתור אחר הרהורים זרים. והוא כמו אור מקיף מהשם יתברך שמקיפו ומעוררו לזכור בהשם יתברך ובתורתו ולא תתורו וכו'... וזהו התפילין שהוא גם כן לבוש ואור מקיף רק שהוא בקשירה ודביקות לגמרי...

הציצית היא לבוש שמעורר ליראת שמים ומזכיר לאדם שלא להרהר הרהורי עברה, אך התפילין הם קשורות לאדם בצורה יותר חזקה ולכן הם דיבוק חזק לקב"ה.

ועל כל פנים בעת תפילה יראה שיגיע לכך להיות דבוק בהשם יתברך לגמרי בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ודי בהנחת תפילין אז. ובכל היום יסתפק בעטיפת הציצית להיות נזכר על כל פנים לדחות כל מחשבות זרות שתפגענו:

בעת התפילה האדם דבוק בקב"ה ע"י התפילין וכך הוא מגיע לאהבת ה' בכל לבבו, נפשו ומאודו. מכיון שלא ניתן להישאר בדרגה זו כל היום אנו מסתפקים בציצית שהיא אמנם לא דיבוק ממש בקב"ה אך היא דוחה את המחשבות הזרות מאתנו ומזכירה לנו לקיים את מצוות ה'. במילים אחרות, בשתי הפרשיות הראשונות של קריאת שמע אנו מדברים על האידיאל, להיות דבוק בקב"ה, פרשה ציצית היא הפרשה שמחברת את האידיאל לתוך עולם המעשה שלנו. איך בפועל נזכור את האידיאלים הגדולים ונממש את אהבתנו לה' במהלך היום יום? איך לא נחזור לחושך שאחרי הברק? ע"י הציצית שתזכיר לנו את הקב"ה ומצוותיו.

מהי הבעיה בהרהורי עברה? לכאורה הבעיה הינה כאשר אנו חוטאים בפועל אך מדוע התורה מזהירה אותנו לא לתור אחרי הלב והעינים? חז"ל אומרים (יומא כט, א)- הרהורי עברה קשים מעברה. הראשונים פירשו פירושים שונים מדוע. אחד הפירושים מביא רבינו בחיי בספרו "כד הקמח" (בערך "טהרת הלב")-

ועל זה אמרו הרהורי עבירה קשין מעבירה, כלומר קשין על הנפש מעבירה עצמו לפי שההרהור תלוי בלב והנפש משכנה בלב ולכן כשהוא מטמא אותה במחשבה רעה קשה יותר מן העבירה עצמה, כי העושה העבירה עצמה אין המחשבה טרודה כל כך.

ככל שהפגם שנוצר הוא רוחני יותר יש לזה השפעה יותר עמוקה על האדם. ההרהורים משפיעה על המחשבה וגורמים למחשבה של האדם להיות טרודה בעברה. בעוד שמעשה העברה הוא קצוב לזמן קצר, המחשבה גורמת לאדם לעסוק בזה הרבה זמן ולשקוע עמוק בתוך נפש האדם. הרב סתו מסביר[3] לפי כד הקמח הנ"ל שהבעיה בהרהורי עברה היא שהם יוצרים פגם בעולם השאיפות של האדם. האדם יכול להיות דתי אבל מחשבותיו יהיו כל הזמן על הנאות. המחשבה היא מקום משכנה של הנשמה והיא מראה איפה הראש והשאיפות שלך נמצאות.

דברים מעין אלו נמצאים גם בפירושו של הרש"ר הירש אשר מסביר את "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"-

הפעולה הרוחנית המובעת ע"י "תור" מבקשת להכיר כל דבר על פי מה שהוא טוב או לא טוב לנו. ה"לבב" יוצר משאלות וה"עינים" מחפשות את הדברים שיש בהם כדי לספק את המשאלות האלה... בשירות הלב החומד והעין הרואה ידון השכל- התר אחרי הלב והעין- ויבדיל בין טוב לרע... אולם ענין אחר הוא, אם ה' ותורתו מקובלים עלינו כעובדת היסוד של כל העובדות, והם הבסיס ונקודת המוצא לכל עיונינו, הגיגינו וחריצת דיננו... אם נשעבד את חפץ לבנו לחפץ ה' ונבטל את רצוננו מפני רצון ה' כי אז גם "עיננו", שכלנו המכיר והשופט, יעריך את הדברים רק ע"פ התאמתם לרצון ה', וכשיבוא שכלנו "לתור" את הדברים ע"פ ערכם לסיפוק משאלות לבנו, יחקור אותם רק על פי ערכם לסיפוק רצון ה'.

הרש"ר הירש מסביר שמצוות ציצית מראה לנו שצריך להחליף את יסוד תפיסת עולמנו. לא ההנאות החושניות עומדות במרכז הרצונות והשאיפות שלנו אלא עשיית רצון ה'. ע"י ראיית הציצית האדם נזכר ברצונו לעשות את רצון ה' וכך הוא יחמוד לראות ולחשוב רק על דברים שיעזרו לו להשיג זאת.

דברי הרש"ר הירש מעוררים לנו קושי מסויים. אנו חשים שההנאות שלנו מהעברות, הם חלק מאתנו, כיצד נוכל לשאוף לעשות את רצון ה' ולא לשאוף ליהנות מעברות? נדמה לנו שהתאוות הן עצם מהותנו, והרוחניות של שכל ודעת היא זרה לעצמנו. התאוה לתענוגים, כבוד וכסף הן טבעיות לנו ואילו לדבר רוחני אנו צריכים להכריח את עצמנו. אך באמת "אשר אתם זונים אחריהם" מלמד אותנו שאנחנו רוצים לעבוד את ה' אבל יש משהו זר שמפתה אותנו. רעיון זה מובא בחז"ל[4]- איזהו אל זר שיש בגופו של אדם - הוי אומר זה יצר הרע. היצר הרע הוא משהו חיצוני לנו ואילו הרצון שלנו, הטבע שלנו הוא לעשות את רצון ה'[5]. ניתן לדמות את היצר הרע למעין מסך שנמצא לנו על העינים וגורם לנו לראות את התאוות כדבר שהוא טבעי לנו. הציצית מסירה מאיתנו את המסך לכמה רגעים ואנו רואים את עצמנו כפי שאנו באמת. היא מזכירה לנו שאנו באמת רוצים לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו.

לסיכום, הסברנו כיצד הציצית עוזרת לנו לזכור את ה', לירא מפניו ולהרגיש חלק מקבוצת "עובדי ה'". ביארנו שהציצית היא המשך הקישור לקב"ה שנוצר בקריאת שמע, לכל היום. הוספנו להראות כיצד הרהורי עברה הם בעייתיים מכיון שהם משפיעים על הנפש ופוגמים בשאיפות שלנו לעבוד את ה'. כדי לתקן זאת, הציצית מזכירה לנו את הטבע שלנו ואת העובדה שאנו אכן שואפים לעשות את רצון ה'.





[1] במדבר טו, לט.


[2] צדקת הצדיק אות רכ.


[3] בשיעור קדושה, כ"ט שבט תשס"ח.


[4] שבת קה, ב.


[5] ע"פ עלי שור חלק ב', עמ' רמח.


 

 

 

בית המדרש