ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נפלאה אהבתך לי

ע"י: דוד בן מיכאל

דוד בן מיכאל עוסק במושג האהבה ובתפיסותיו השונות.

ידועה המליצה אודות הדייג, האם הוא אוהב דגים? ואם הוא אוהב אותם אז למה הוא אוכל אותם? נראה כי מושג האהבה מקבל משמעות שונה כאשר מעיינים בסוגים שונים של האהבה. מהי האהבה השלילית והפחותה ומהי היא האהבה המבוקשת והעליונה? נעיין במשנה במסכת אבות המחלקת בין שני סוגים של אהבות:

כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם. איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן (אבות, ה, טז).

ההבדל שמבדילה המשנה בין שני סוגי האהבות הוא האם יש משהו שגורם לאהבה להיות. אם ניקח את הדוגמא של אמנון ותמר, הגורם לאהבה הוא רצונו של אמנון לשכב עם תמר, וכאשר רצון זה מומש ממילא סרה האהבה. אפשר לומר כי מי שאוהב את חברו בגלל תועלת מסוימת שיש לו באהבה זו אינו אוהב את חברו אלא אוהב את עצמו. בקשר למליצה שהוזכרה בראש המאמר, ברור שהדייג לא אוהב את הדגים אלא אוהב את עצמו, והאמירה כי הוא אוהב את הדגים היא כיסוי לאהבתו את עצמו.  

איזוהי אהבה שהתנא מעיד עליה שאינה בטלה לעולם? זוהי אהבה שאינה תלויה בדבר. השואל רשאי לשאול: מה זהותה של אהבה זו? איזו אהבה ניתן להגדיר שאינה תלויה בדבר? שאלה זו קיבלה התייחסות בקרב פרשני המשנה. הרמב"ם כותב כי אם הסיבה לאהבה היא "ענין א-להי והיא המדע האמיתי", אז האהבה תתמיד כי סיבתה מחויבת המציאות. במילים פשוטות יותר ניתן לומר כי הרמב"ם סבור שאהבה אמתית היא כזאת שמבוססת על מדעים א-להיים, שבהם הרמב"ם דן בספרו מורה נבוכים. אהבה זו מבוססת על דבר שחייב להיות (מציאות הא-ל) ולכן תתמיד לעולם. קשה לדעת האם הרמב"ם כוון באהבה זו כלפי דמות מסוימת; בכל אופן מדבריו נראה כי אין האדם מושא האהבה אלא הקב"ה.

שאלה נוספת שיש לשאול היא כלפי הדוגמא שמובאת במשנה לאהבה שאינה תלויה בדבר. כיצד ניתנת לפי הרמב"ם הדוגמא של דוד ויהונתן לאהבה שאינה תלויה בדבר - האם הרמב"ם מבין שאהבת דוד ליהונתן הייתה מצד אהבתם לפילוסופיה ולחכמה הא-להית? קשה לטעון טענה כזאת מפני שאין זכר במקרא לכך כי זה היה מושא אהבתם.

כעת ברצוני לעבור למקור אחר אשר זהה במידה מסוימת למקור שלנו ויכול לשפוך אור על שאלתנו בדבר זהות האהבה שאינה תלויה בדבר. המשנה במסכת אבות (א, ו) אומרת כי אדם צריך לקנות לעצמו חבר. הרמב"ם על אתר כותב כי יש שלושה סוגי חברים: חבר תועלת, חבר נחת וחבר מעלה.

את חבר התועלת אפשר להשוות למי שאוהב את חברו אהבה שתלויה בדבר – כל סיבת החברות הוא משום תועלת משותפת שתצא לשני הצדדים. חבר נחת מתחלק לשני סוגים: חבר לשם הנאה וחבר לשם בטחון. חבר לשם הנאה מאוד דומה לחבר של תועלת (ולא ברור למה הרמב"ם חילק ביניהם), ומושא החברות הוא לשם הנאה מסוימת שתצמח לשני הצדדים. חבר לשם בטחון זה חבר שאפשר לסמוך עליו ולספר לו כל דבר, גם טוב וגם רע, בלי להתבייש ולמצוא נחת בשיחתו ובחברתו. גם את החברות הזאת ניתן להגדיר כאהבה שתלויה בדבר, היא נובעת ממניעים פסיכולוגים ונועדה לשרת את שני הצדדים. אין בכך להביע הסתייגות מחברות זו שיש בה צורך טבעי לאדם, אלא רק לציין כי אין ערבות שחברות זו תתמיד לעד ואין זו האהבה שנמצאת בראש סולם האהבות. חבר המעלה הוא החברות הטובה ביותר לדעת הרמב"ם, וכך כותב הרמב"ם על חברות זו:

ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאוות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב, וירצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד.

נראה לי כי למרות שמטרת החברות יסודה חיובי שכן היא שואפת להגיע למעלה גבוהה, לא ניתן להגדיר חברות זאת כאהבה שאינה תלויה בדבר. הרי בדומה לחבר התועלת ולחבר הנחת, גם כאן כל אחד מן הצדדים שואף להגיע לדבר מסוים, גשמי או רוחני, ונעזר בחברו כדי להגיע לכך. יוצא שלא את חברו הוא אוהב אלא את עצמו הוא אוהב, וחברו הוא רק אמצעי לכך שיגיע הטוב אליו.

אז מהי האהבה הנבחרת עליה אמר דוד ליהונתן כי נפלאה מאהבת נשים? דומני שמהפסקה הבאה בדברי הרב קוק ניתן יהיה לדלות את הזהות של אהבה זו.

אהבת ישראל צריכה להתפרנס. אינה דומה לאהבה הטבעית שבכל אומה, שנמצאת ביחידיה. כל אומה יסודה הוא רק טבעי פשוט, הכרח החיים והקיבוץ, מילויי הרצונות הטבעיים, הנוחים ע"י קיבוץ שיש להם קשורים אמיצים זה לזה, והרצון הזה אינו צריך להיות מתעורר ע"י סיבות לימודיות וחינוכיות. אבל קישור של כנסת ישראל בנוי הוא ביותר על מאויים רוחניים משותפים, שבעצמם הם צריכים אימוץ וחיזוק רוחני מרובה מאד גם בלבו של כל יחיד, וכל שכן בחיי הציבור כולו (אורות ישראל ד, ח).

פסקה זו היא חלק מקובץ פסקאות בהן הרב עוסק באהבת ישראל. עיקר הוראת פסקה זו היא להסביר כי אהבת ישראל צריכה "להתפרנס", כלומר צריך להשקיע באהבה זו והיא אינה מובנת מאליה. האהבה הטבעית הקיימת באומות העולם מבוססת על נוחות ואיכות החיים בקיבוץ, טוב יותר ליחידים לחיות ביחד ולכן הם אוהבים זה את זה. ניתן לומר כי אהבת העמים היא אהבה שתלויה בדבר, שהיא כמו שאמרנו אינה אהבה הזולת אלא אהבת עצמם. שונה היא ממנה אהבת ישראל. אהבה זו מבוססת על רצונות רוחניים משותפים אשר דורשים חיזוק עצמי בכל פרט בישראל כדי שתוכלנה להתממש. אהבה זו היא אהבה שאינה תלויה בדבר, האדם אוהב את חברו בגלל המעלה האידיאלית שנמצאת בחברו ולא על מנת לקבל שום תועלת גשמית או רוחנית ממנו. אהבה זו מבוססת על כך שכל אחד רואה בחברו אדם טוב ואידיאליסט, והתרשמותו מדמות זו גורמת לו לאהבה. זאת היא אהבת דוד ויהונתן שאהבו זה את זה בגלל התכונות העילאיות שהיו לכל אחד. אהבה זו היא אהבה שקיימת לעולם והיא האהבה שנמצאת בראש סולם סוגי האהבות. 

 

 

בית המדרש