ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

סיכום "אלוהים אדם והיסטוריה" - פרק ג´ התיעוד התנ"כי. במה לדיון

ע"י: אריה גרין

אריה גרין מסכם את ספרו של הרב אליעזר ברקוביץ´ "אלוהים אדם והיסטוריה" ומגיש זאת לפניכם כבמה לדיון. פרק בג´ - התיעוד התנ"כי

כפי שביארנו, התנ"ך הוא ספר המספר על יחסי הגומלין בין האדם לאלוהים. הוא מתעד את המפגש, ומאפשר לנו לרדת לעומק טיבו של מפגש זה בעיון היסטורי לגבי התרחשותו. בשלב זה עולה השאלה המתבקשת: מניין לנו שניתן לקבל תיעוד זה כאמין? שאלה זו נחלקת לשניים: קודם כל, האם אירוע המפגש אפשרי? ושנית, גם אם נניח שמפגש כזה אפשרי, מדוע לנו להאמין כי הוא אכן התרחש כפי שסופר בתנ"ך?

לגבי השאלה הראשונה, נוכל להוכיח כי דבר מה לא ייתכן במציאות אם הוא סותר לוגית, משהו שאנחנו יודעים בוודאות הנגזר מניסיון. שכן במקרה כזה הידיעה מהניסיון תגבר מבחינה לוגית, ונצטרך לומר כי לא יתכן הדבר. במציאות, כל שאנו יודעים לגבי ההגדרה של א-לוהים, נובע מהמפגש, לכן לא הגיוני שהגדרתו לא תאפשר מפגש. האם יש משהו במציאות שמוציא מכלל אפשרות את המפגש עם א-לוהים? כדי להוכיח כי התרחשות מסוימת לא תיתכן בעתיד (או לפחות להוכיח שסבירותה נמוכה, עד כדי שואפת לאפס), חובה עלינו להוכיח מניסיונות העבר הזהים או דומים לסביבת ההתרחשות הנבחנת, ולהראות שבמקרים כאלה לא מתרחש האירוע הנבחן. בכוחו של הניסיון להוכיח, לכל היותר, את הקיים, אך לא את מה שכנראה חייב להיות או את מה שבלתי אפשרי שיהיה. האתאיסט יטען כמובן, כי לא יתכן מפגש, שכן קיומו של א-לוהים לכל הפחות מוטל בספק רב. אך אל לנו להתעכב על התקפות הלוגית של חשיבה זו, כיוון שקאנט כבר הוכיח כי לא ניתן לאמת או להפריך את קיומו של א-לוהים. אם ניקח לדוגמא את המשפט: "באירלנד אין נחשים" נוכל לראות כי האתאיזם הוא דוגמטי לא פחות מן הדת, שכן יש צורך להאמין בכך שבאירלנד אין נחשים בדיוק כמו שיש צורך להאמין שיש (בהנחה כי לא נימצא נחש עדיין). בשני הכיוונים, הכל תלוי בנקודת המוצא, ואם נלך לשיטת הספקנות נגיע בסופו של דבר לאגנוסטיציזם. נקודת המוצא של הדת והמדע דומים, שניהם מבוססים על התנסות חושית ממשית. ההבדל הוא שאת ההתנסות המדעית ניתן לבחון באופן אמפירי, ואילו את החוויה ההתגלותית לא נוכל לבחון בכלים כאלו שכן היא במהותה חד פעמית. כל שנותר בידינו הוא התיעוד התנכ"י ביחס להתגלות. כדי להצליח בתיעוד מהימן, חובה על המדע לבחון את האירועים מנקודת המבט האובייקטיבית ביותר, ולהשתדל לסלק את כל מרכיבים האישיים והמודעים משדה התצפית. למדען אסור בשום פנים ואופן להשתתף באירוע שבו הוא חוקר. במפגש, ההפך הוא הנכון; ככל שההתנסות האישית חזקה יותר, כך המסקנות הנובעות ממנה תקפות יותר. זו גם הסיבה שלא ניתן לצפות לשחזור מדויק של ההתנסות הדתית. את רמת הדיוק של תוצאות ניסוי מסוים ניתן לייחס לרמת השליטה שיש למדען על שדה המחקר. אם כך, מובן שאין שום שליטה על המעשים האנושיים הבאים לידי ביטוי בהתגלות, ולא מאפשרים לצפות שום דבר מראש (על אף העבודה המחקרית הקדחנית שנעשית בתחום הנוירולוגיה בניסיון להוכיח שלאדם אין באמת בחירה חופשית והכל בעצם, נובע מהכרחים גנטיים הנמצאים במוחו). לא ניתן לכפות יחסים בין-אישיים על איש, כל כפייה כזו תחליש את עוצמת המפגש. ישנה סיבה נוספת לדיכוטומיה בין המדע לבין הדת. המדע עורך את ניסוייו בעולם דמה, תמיד צריך להניח הנחות בסיס מסוימות בנוגע לעולם שבו נערך הניסוי, או לחלופין ליצור עולם מלאכותי, שאודותיו אנו יודעים הכל, שבו ניתן לשפוט את הדברים באובייקטיביות. המפגש לעומת זאת חייב להיות הדבר כשלעצמו, לא ניתן ליצור מפגש מלאכותי. אי אפשר ליצור תנאי ידידות אובייקטיבים ולצפות שתיווצר ידידות לפי תנאים מתאימים. היא צריכה להיות ספונטנית. ניתן ללמוד על ההתנסות של המפגש מאדם שחווה אותה, אך לא ניתן לבחון את אמיתות דבריו, שכן לא ניתן ליצור את תנאי ההתנסות המקורית. אם כן לא ניתן לפסול את המפגש בשל כשל לוגי או פסול מדעי כל שהוא, אך מה הם הסיבות לקבל את התיעוד התנכ"י כאמין? כל תיעוד היסטורי, מתבסס על עדים, ומיהמנותו תלויה באמון שיש לתת בעדים שמוסרים אותו. בראש ובראשונה מוסרי התנ"ך היו הנביאים. הנביאים היו ללא מעמד או סמכות רשמית, פעלו בקרב העם וזכו לא פעם ללעג ולקלס, אך מעולם לא ויתרו, והאמינו במלוא העוז באמת שבהתגלות אליהם, כזו שלא ביטאה שום אינטרס אישי שלהם. הנביאים ראו עצמם כשליחיו של א-לוהים, הם ראו עצמם כלי שרת בידו, צינור להעברת המסר הא-לוהי. התוצאה הסופית היתה מסר של משנה מוסרית אשר עד היום לא היה לה אח ורע באנושות. הנביא מעיד על עצמו עד כמה החוויה היא חושית ועוצמתית, ממשית ואמיתית. האנשים בימים אלו קיבלו דוקא את הנביאים הללו שכן התיאור של החוויה שלהם היה כל כך אמיתי, שקבלה של הדברים היה טבעי לחלוטין. קשה היה להטיל ספק בנאמנות הנביאים, וזו הסיבה שהמסורת על אמיתות הדברים עברה מדור לדור. בנוסף לעדות הנבואה, ישנה נבואה חשובה לאין ערוך של כל עם ישראל שבאה לידי ביטוי במעמד הר סיני. מראה זה היה מוחשי לחלוטין ואדיר מיימדים עד כדי כך, שכמעט כל העולם המונותאיסטי קיבל על עצמו את האירוע כעובדה היסטורית. המפגש במעמד הר סיני הפך למגבש הלאומי של עם ישראל, וכל המשתמע ממנו עיצב את התודעה הלאומית של העם. המפגש עם הא-ל הוא שנתן לעם ישראל את הכוח לעמוד כלאום לאורך שנים כה רבות א-ל מול ציביליזציות אחרות. אין כאן דוגמות אמונייות רעיוניות שעברו מדור לדור, אלא מאורעות היסטוריים שעוברים מדור לדור. ללא הנוכחות הא-לוהית, ההיסטוריה היהודית הופכת להיות תופעה בלתי מוסברת. הקיום של עם ישראל כנושא שמו של א-לוהים בעולם מהווה עדות חיה חזקה מאין כמותה לקיומו. עם ישראל נושא לא רק את הידע אודות קיום המפגש בעבר, אלא גם מקיים מציאות שתאפשר למפגש כזה להתרחש גם בהווה ובעתיד, בדרך כזו או אחרת.

 

 

 

בית המדרש