ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

חזון ופרקטיקה: בין ובקשתם משם לתודעה ההלכתית

ע"י: מור כלפון

בתור לומד תורה הוטרדתי לא אחת מן השאלה כיצד יש לגשת אל התורה. האם יש בתחילה לנקות את עצמי לחלוטין ולנסות לשמוע את דבר ה´ הזך והברור ללא הפרעות, או שמא עלי להקשות על התורה מתוך עולמי הפנימי, לנסות לפשוט את הספקות המנכרים בי ומתוך כך להגיע לחיבור נפש בנפש עם התורה.

 אחד המאמרים היחידים שאני יכול להגיד בבטחה שחולל שינוי באישיותי ובתפיסת עולמי הוא מאמרו המכונן של הרב סולובייצ'יק 'ובקשתם משם'. אני יכול לנקוב בכמה וכמה סיבות שבזכותן חל המהפך אך במאמר זה ברצוני לדון באחת מהן, בזו המשפיעה ביותר, היחס לתורה ולחידוש בה, האנושיות של התורה. בתור לומד תורה הוטרדתי לא אחת מן השאלה כיצד יש לגשת אל התורה. האם יש בתחילה לנקות את עצמי לחלוטין ולנסות לשמוע את דבר ה' הזך והברור ללא הפרעות, או שמא עלי להקשות על התורה מתוך עולמי הפנימי, לנסות לפשוט את הספקות המנכרים בי ומתוך כך להגיע לחיבור נפש בנפש עם התורה. במאמר זה אבקש להציג את תורתו של הרב סולובייצ'יק בעניין זה ולהראות כיצד היא הפיחה בי רוח חדשה ללימוד התורה, רוח של חיים.

 

המאמר 'ובקשתם משם' מתחלק לשלושה מצבים: א. דיאלקטיקה בין טבעיות להתגלות. ב. הידמות. ג. דבקות.  לוז העניין של המאמר הינו שאיפתו של האדם לחופש ולעצמיות. שאיפה זו דוחפת את האדם להתקדם בין המצבים השונים של התודעה בניסיון להוריד מעליו את הקרע הקיומי בין טבעיות להתגלות. השינוי שהאדם עובר הוא כולל כל, כל עולמו משתנה בכל מעבר בין התודעות. בתוך כך, גם מערכת היחסים של האדם עם התורה לובשת צורה ופושטת צורה. כאשר אדם פוגש בתורה לראשונה הוא שרוי במצב דיאלקטי. הוא מגיע את התורה במטרה למצוא תשובות קיומיות שיניחו את דעתו ויתנו מענה לשאלות הגדולות של החיים. אך במקום זאת מוצא בתורה במקרה הטוב חוקים יבשושיים שאין ביניהם לבין אישיותו דבר, ובמקרה הרע חוקים הסותרים את מוסריותו ואנושיותו הבסיסית. אשר על כן, לימוד התורה נעשה מתוך ניכור לדבר ה', שכן האדם לא רואה בתורה את המזור שחיפש לקשייו ובעיותיו. בשלב השני לומד התורה מבקש להידמות לא-להיו, לנסות ולהכיל את דבר ה' בתוככי נפשו. הוא משיל מעליו את בגדי המוסר הטבעי שלו ולובש את בגדי המלך, את המוסר הא-להי. אך, כמו דוד, הוא מרגיש כי שריון המלך וקובעו קצת כבד ומעיק עליו. המדים הם מדיו של המלך ולא מדיו של בשר ודם, הם אינם מאפשרים לאדם ללכת והוא פושט גם אותם בלית ברירה. 

 

כשלונה של חווית ההידמות מוביל את האדם לעבר תודעת הדבקות. בתודעה זו, בניגוד מוחלט לכל כתביו של הרב סולובייצ'יק המתארים בהרחבה הקרע הקיומי שבו שרוי האדם מעת הולדו, מציג הרב תודעה הרמונית. האדם השואף לחופש ולמימוש עצמי מחד, ולכפייה כלפי הא-ל מאידך, מגיע להרמוניה בה חוויותיו האישיות נרצות לפני הקב"ה. מתוך דיון בסוגיית משכיל ומושכל במשנת הרמב"ם מגיע הרב סולובייצ'יק למסקנה כי ישנם שני גילויים של הקב"ה שמשמשים בערבוביה: מעשה בראשית וגילוי סיני. ההקבלה שישנה בין הכרת האדם להכרת הקב"ה, מביאה לידי פלא זיהוי הרצונות, שוברת במעט את מחיצות האינסוף ובכך מאפשרת לאדם להגיע לדבקות עם הא-ל יתברך. אשר על כן הדבקות היא "כולה פעילות חופשית. האדם חי על פי התורה והמצוה בשמחה רבה" (עמ' 235).

 

התורה והחיים נמצאים במצב של השלמה והרמוניה:

יצירת העולם היא פעולה מוסרית, שמצאה את שלמותה בגילוי סיני. גישום הצו הגילויי-מוסרי מהווה פעולת יצירה. תיקון המציאות מהווה מעשה מוסרי. היוצר, בבוראו את העולם, גישם את התכלית המוסרית העליונה. מקור המוסר הוא הא-לוהים, והתגלותו היא היצירה. עובדת היש היא התגלמות הרצון המוסרי. [...] היהדות הכריזה: אין בין חוקה גילויית וחוק אונטולוגי אלא שינוי תפישה בלבד. החוק האונטולוגי, המופגן על-ידי מציאות-בראשית, מתגלה לאדם בדמות צו מוסרי גילויי [...] חוק מוסרי בעצמותו הוא חוק המציאות. (עמ' 223- 225)

דברים אלו מיצגים את היעד אליו אמור לומד התורה לשאוף בהבנת התורה. התורה איננה חוק גילויי חסר פשר, האדם לא צריך לאיין את עצמו בפני צו הא-ל המוחלט והבלתי מתפשר. אדרבה, התורה מולבשת על המוסר המשתקף בעולם ותפקידה להשלימו ולרוממו. ההלכה איננה עומדת מנגד לאדם ורצונותיו והיא אף תומכת במיצוי מלא של יכולותיו ומאוויו הטבעיים. קביעה זו של הרב מתייחסת לאופי התורה, ובעצם מגלה לאדם את מהותה של התודעה הגילויית, שהייתה חבויה בפניו עד כה. כל מציאות שקיימת בעולם הינה השתקפות של רצון הא-ל המוסרי כפי שהתבטא במעשה הבריאה. הכוחות הפועלים בעולם הם טובים ביסודם, אך לעתים הם חורגים מהמסגרת שניתנה להם על ידי הבורא בששת ימי הבריאה. מתוך כך, תפקיד ההלכה הוא לתקן את יסודות המציאות כאשר הם יוצאים מסדרם. אבל דבר זה איננו מונע מההלכה היהודית לקדש את החול, ולקבוע את הווית האדם והעולם כביטוי למוסריות הא-ל. מתוך נקודת מבט זו פוסקי ההלכה לאורך הדורות יכלו לחדש בתורה ולשלב בחידושים אלו את עולמם הפנימי ללא חשש כי יש בכך משום פגימה ביצירה הא-לוהית הנשגבה שניתנה בסיני.

 

אמנם בכדי שלומד התורה יוכל באמת ובתמים לחוש כי אין חוצץ ומפריד בין המוסר שלו לבין התורה, הוא צריך לעבור כברת דרך ארוכה. תודעת הדבקות משמשת יותר כחזון ופחות כפרקטיקה מעשית לכל לומד תורה באשר הוא. אך למרות זאת אין זה אומר שלחזון זה אין השפעה מכרעת על עיצוב פניו של לימוד התורה. התורה באה להשלים את מעשה בראשית מתוך התחברות לעולם. כיון שכך, על לומד התורה לחפש כיצד היא עושה זאת. עליו לתור אחר הסובייקט שנחבא מאחורי המסגרת ההלכתית האובייקטיבית. במאמרו התודעה ההלכתית (The Halakhic Mind) מתאר הרב סולובייצ'יק מסע חיפוש זה כמסע של שחזור. לומד התורה נקרא לשחזר את הרעיונות שהובילו לניסוח האובייקטיבי של ההלכה כפי שהוא מכירו. הבנת מטרת התורה וייעודה פותח פתח ללימוד חדש בתורה. לימוד התורה איננו יכול להזניח את חיפושן של נקודות המהות הארכימדיות המכוננות את ההלכה. את ההלכה יש ללמוד מתוך הקשר ורוחב דעת ולרדת באמת לעומקה של תורה. מכאן כי אין ללמוד את התורה באופן פאסיבי ומנותק מן החיים שהרי היא נוצרה וממשיכה להשתלם מתוך התייחסות ישירה אליהם. ההלכה והעולם קשורים בקשרי עבותות וניתוקם זה מזה מהווה קציצה בנטיעות. מתודת השחזור היא מעין מחקר היסטורי והבנת היסודות הסובייקטיביים שיצרו את ההלכה.

אם רוצים אנו לנתח, לדוגמה, את הפילוסופיה של אפלטון, עלינו לשחזר את ההיבטים הסובייקטיביים של יצירתיותו כמו התמזגות הסביבה ונפש האינדיבידואל, התגבשות החברה והתבודדותו של הגאון, מפגש בין כוחות תרבותיים אוניברסאליים, ייחודיותה של האישיות וכו'. המפתח לכל התופעות הסובייקטיביות הללו טמון במטפיזיקה, בפיזיקה ובפסיכולוגיה של אפלטון המפורטות בדפי עבודותיו. ההיסטוריון מחלץ עולם נעלם מתוך הסמלים הקליגרפיים. אין זו אלא שיבה מחודשת מהתבנית המאובייקטת אל הסובייקטיביות ההקשרית; זוהי פעולת שחזור. [...] את השחזור, עקרון מתודולוגי דומיננטי בפילוסופיה, יש ליישם בתחום הדת. אין גישה ישירה לסובייקטיביות הדתית הצרופה. את התבניות האובייקטיביות יש להניח כנקודת מוצא, ועל ידי תנועה אחורה יש לשחזר בהדרגה את ההיבטים הסובייקטיביים העומדים בבסיסן. אובייקטיביות הנחקרת ברטרוספקציה מניבה סובייקטיביות; מתודות אחרות לא יישאו פרי. (התודעה ההלכתית, חלק שלישי, ה)

 

דרך חשיבה זו משנה לחלוטין את לימוד התורה. הלימוד צריך להיעשות מתוך הקשר, מתוך חיפוש השורש הרעיוני של ההלכה. רק חקירה מעין זו תוכל לשקף נאמנה את ההלכה. נמצא אפוא כי חזונו של הרב סולובייצ'יק ב'ובקשתם משם' על הלכה שבאה להשלים את העולם מוצא את ביטויו הפרקטי בתודעת השחזור שמוצגת במאמר התודעה ההלכתית. האם הרב סולובייצ'יק בעצמו נקט בדרך לימוד זו כאשר הוא ניגש ללימוד התורה? נראה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית בעיקרה. ברוב חיבוריו של הרב לא מצויה מתודת השחזור בצורה משוכללת ומדויקת. גם כאשר הוא נוקט בה מדובר בתיאור כללי בלבד ולא בכזה שנראה שנעשה מתוך מחקר כל ההקשרים האפשריים של הסוגיה. כמו כן על-פי עדויות של תלמידיו בשיעוריו ביומיומיים בגמרא הוא נהג בשיטת הלימוד הבריסקאית הקלאסית. לעניות דעתי, חוסר המימוש של רעיון זה הלכה למעשה נבע מהחידוש הגדול שיש בו. זאת במיוחד אם נשווה את העניין לבית בריסק ממנו צמח הרב סולובייצי'ק. היסודות הגילויים החזקים שבאישיותו של הרב סולובייצ'יק לא אפשרו לו להביא לידי ביטוי מלא את משנתו הסדורה. אך בכך לא תם העניין. כתביו של הרב סולובייצ'יק משאירים את תורתו חיה ונושמת בעולם ומשוועים למימושם ולהתגשמותם בעולם המעשה. בלימוד 'ובקשתם משם' שמעתי את הקריאה הזו של הרב והיא שינתה לחלוטין את הדרך בה אני מסתכל על לימוד התורה. אני מקווה שקריאה ולימוד של המאמר הובילה ותוביל אנשים נוספים רבים לתובנה זו. שכן יש בה בכדי לתת להפיח רוח חדשה בתורה ולאחות את הקרע שישנו בין האובייקטיביות של ההלכה לסובייקטיביות של הלומד.

 

 

 

בית המדרש