ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם הגיע הזמן לברוח מהא-לוהים?

ע"י: יהושע קמפינסקי

בדברים אלה נראה כי הגילוי הא-לוהי אל האדם מגיע כשהוא מנסה להתרחק, מנסה לברוח ממנו. הגילוי, ההנכחה הא-לוהית, מתרחש דווקא במצב בו האדם מנסה לברוח ולהתחמק מהא-לוה. כך טועם הרב סולוביצ´יק אך לר´ צדוק גישה אחרת לגמרי

  "כשהאדם רוצה למנוע גילוי הא-לוהים, נתפס הוא ביד הא-לוהים. סגר עליו הא-לוהים ואין מפלט ממנו. אם היצור מנסה לברוח ולהימלט מאת א-ל גדול ונורא הא-ל דולק אחריו. 'ויתחבא האדם ואשתו', 'וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק', 'דבר אתה עמנו ונשמעה וגו' פן נמות'... לפעמים מפחד האדם מן הא-לוהים ובורח ממנו, והא-לוהים מסיגו. מסתתר הוא והא-לוהים דורשו". (ובקשתם משם, 145-146)

בפסקה זו מדבר הרב סולובייצ'יק על האדם שיש בו פחד. האדם שלא מסוגל לעמוד אל מול הא-לוה, שרוצה לברוח ממנו, להסתתר מפניו. לכן, אדם הראשון ניסה להתחבא מפני הא-לוהים לאחר שהוא חטא ואכל מעץ הדעת. כך גם במעמד הר סיני, עם ישראל נעמד מרחוק להר. הוא לא התקרב אליו מפני האימה והיראה. העם מבקש ממשה שהוא יקשר ויתווך בינם לבין בוראם. בעוד האדם מנסה להתרחק ולברוח מהא-לוה, הלה רודפו ומשיגו. הא-לוה במצב זה מגיע ומנכיח את עצמו לאדם. זאת, משום שלא יכול להיות שיהיה ניתוק מוחלט בין האדם ליוצרו.

בדברים אלה נראה כי הגילוי הא-לוהי אל האדם מגיע כשהוא מנסה להתרחק, מנסה לברוח ממנו. הגילוי, ההנכחה הא-לוהית, מתרחש דווקא במצב בו האדם מנסה לברוח ולהתחמק מהא-לוה. בהמשך מביא הרב סולובייצ'יק את יונה הנביא, כנביא שהקב"ה התגלה אליו (גם בדיבור וגם בסערה בים) דווקא בשעה שניסה לברוח ממנו כדי לא לקבל את המשימה אליו נשלח. כך גם במקומות אחרים - האדם מצווה במצוות שונות ומגוונות, בלי לשמוע בהכרח למה. הא-לוה שמתגלה באופן זה, הוא א-ל מצווה. א-ל שמטיל על האדם ציוויים שונים, דברים שעליו יהיה לעשות, וזאת כאשר הוא איננו מתוודע לשאלה מדוע עליו לעשות את הציוויים. הוא לא מכיר את השאלה "למה" ולא יודע את ביאור מעשיו של הקב"ה. הוא רק עושה. דווקא מתוך העמדה שבה האדם מנסה לברוח ולהתחמק מהיוצר, הלה עונה לו ב'חוויה הגילויית'. עונה לו בשפת הציווי. בשפת הכפייה.

חוויה זו שהרב סולובייצ'יק מתאר, קשה בעיניי, לפחות לבדה. קשה לי בעיקר התיאור של האדם כחסר רצון להתקשר לא-לוהים. בעיני, האדם צריך לשאוף להתקרב אל בוראו בכל עת. ודאי שיש זמנים שבהם אין ברירה והאדם לא ירצה באותה מדה להתקרב. אמנם קיים ה'שוב', אבל, חייב להיות שלב ה'רצוא'. חייב להיות השלב שבו האדם מרצונו מנסה להתקרב אל בוראו.


"השם יתברך קורא לאדם בכל יום שנאמר (משלי א' כ"ד) יען קראתי ותמאנו נטיתי ידי וגו'. הקריאה הוא הרהורי הלב הבאים מעצמן בתשוקה להשם יתברך והוא על ידי קריאת השם יתברך לו כמים הפנים וגו'”[...] "ועל ידי זה מתעורר לשוב להשם יתברך ולעולם השם יתברך משפיע הרהורי תשובה וחשקות לאהבה ולתורה ולעבודה בלבות בני ישראל. רק שהאדם צריך להכין עצמו לשמוע בקול ה' הקוראו ומשפיע בלבו הרהורי תשובה להחזיק בם בל ירפה. כי מי שלבבו פונה להבלי עולם אינו שומע ומשיג כלל שפע השם יתברך:”  (צדקת הצדיק רכב)

בפסקה זו, ר' צדוק מדבר על החוויה הגילויית כחוויה אחרת לגמרי. הא-לוה מתגלה לאדם כל יום ואולי אפילו כל שעה. השאלה בהקשר זה היא האם האדם מוכן להקשיב ולשמוע את דבר הבורא. עליו לחפש את הגילוי של הא-לוה. האדם יראה את הא-לוה, או ליתר דיוק את גילויו, לא על-ידי כך שינסה להתרחק, להימנע מהקשר, לברוח מפני הא-ל. ההיפך הוא הנכון, האדם יראה את גילויו של הא-לוה רק מתוך מבחירה. עליו לרצות למוצאהו. עליו לחפש ורק אז הוא יראה את הגילוי של הבורא. הדבר תלוי בבחירה, וברצון של האדם.

כאן אנו מגיעים לשלב השני של ספרו החשוב של הרב סולובייצ'יק 'וביקשתם משם', לשלב הדומה במקצת לפסקה הנ"ל של ר' צדוק. “חיקוי מעשי בוראו והסתגלות למידותיו, מהווים... נטייה שנולדה מן האהבה והיראה גם יחד, מן הרצוא ושוב, מן הדיאלקטיקה המסתורית של התגלות הל-לוה כל נכבד וגם נורא." (ובקשתם משם, עמ' 186). הרב סולובייצ'יק מתאר פתרון[1] והוא חווית ההידמות. בחוויה זו רצונו של האדם נהיה רצונו של הבורא. בחוויה זו יש הזדהות מוחלטת בין רצון האדם לציווי הבורא. האדם רוצה בכפייה. הוא רוצה בקיום המצוות ולא מתוך תודעה של כפייה. חוויה זו עוזרת לפתור את הקושי ואולי המחנק שבחוויה הטבעית. כך גם ר' צדוק בפיסקה רכב, שמבאר שיש הזדהות בין מה שהקב"ה אומר; בין החוויה הגילוית לבין המוכנות והרצון של האדם קרי; החוויה הטבעית.

 




[1]   פתרון זה איננו הפתרון הסופי. מיד לאחר דברים אלה הרב סולובייצ'יק מתאר את 'חווית הדבקות' שהיא חוויה הרבה יותר מכוננת.


 

 

בית המדרש