ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

נבואה יומיומית. היתכן?

ע"י: אריה גרין

הנבואה הנצחית והיום- יומית הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי באינספור תחומים בחיי האדם המאמין. זה יכול להיות בתפילה היוצאת מן הלב, בקיום הלכתי פשוט, או בלימוד תורה פלפולי. אך מה נשגב יהיה עלמנו הרוחני, אם בכל עת, נחזיק בתודעתנו את ההדהוד ההסטורי של מעמד הר סיני? נוכל להאזין ללחישתו של הקב"ה כאשר אנו פונים אליו בתחינה ובקשה הישר מן הלב

חווית הנבואה בחיי היום- יום

 

במאמרו 'ובקשתם משם', הרב סולובייצ'יק מתאר ארוכות את חווית הדבקות שבה מגיעים לידי מימוש החוויה הטבעית והחוויה הגילויית גם יחד באופן אופטימלי. חוויה זו, כפי שתיארה הרב, שייכת ליחידי סגולה, ואינה נחלת הכלל. נשאלת השאלה, אם כן- מהי האמירה שיש לרב סולובייצ'יק לכל אחד ואחד מאיתנו במאמרו 'ובקשתם משם'? התשובה, לעניות דעתי טמונה בפסקה העוסקת בנבואה כחוויה אכסוטרית (כלל ישראלית)[1], ומתבארת אף יותר על רקע דבריו של הרב ברקוביץ' בעניין דומה.

הרב מתאר את הכמיהה היום- יומית, את געגועיו וכסיפתו של כל אחד ואחד מישראל להגשים את שאיפתו להשתלבות בדביקות הנבואית בא-לוהים. בכדי שהנבואה לא תהווה גילוי ומפגש היסטורי חד פעמי, על האדם להחזיק בתודעתו, בתפילותיו, ובמחשבותיו את תודעת הגילוי. הרב מתאר ביופי קסום את הגילוי האלוהי, שמתבטא בחזון נצחי אשר "שט בזרם הזמן ובשטף הדורות" א-לוהים שב וקורא לנו 'איכה' בדומה לדרך בה קרא לאדם הראשון. הסנה אשר בער בעבר, לא כבה לעולם, משמעותו בוערת בנו יום- יום, וקריאתו של הא-ל נשמעת בחלל העולם.

התיאור מדהים, אין ספק. אך דומני כי ישנו צורך בביאור ופירוט נוסף ביחס למשמעות האפשרית של הדברים. אינני בטוח אם כוונתו של הרב סולובייצ'יק עולה בקנה אחד עם מחשבתו של הרב ברקוביץ' בבואם לתאר את משמעות האמונה בימינו. אך אני סמוך ובטוח, שבכוחו לתת נקודת מבט מרעננת שתאיר את דבריו של הר סולובייצ'יק באור חדש.

הרב ברקוביץ' שב ומדגיש כי ההתגלות הא-לוהית היא החוויה הדתית הבסיסית, ועל כן יש צורך לא רק בידיעת קיומו של הא-ל בכדי לקיים דת משמעותית, אלא גם בידיעת התעניינותו. בזמן ההתגלות עצמה האדם יודע באופן מוחלט וישיר שהא-ל מתעניין בו, אך לאחר מכן נדמה באופן פשוט כאילו התעניינות פסה ואין הא-ל קשור עוד לעולם. לאחר תום ההתגלות האדם יודע אודות התעניינות הא-ל בעולם מתוך אמונה. מתוך אותה אמונה בהתעניינות הא-ל, האדם מסוגל לחיות בתודעה שהא-ל לא רק התעניין בו בזמן ההתגלות, אלא שהוא מתעניין בו לאורך כל ההיסטוריה- אף לאחר ההתגלות. אמונה בדבר זה נובעת מעצם תוכן ההתגלות. מהו טיבה של אותה אמונה? האמונה מתרגמת את השלכותיה התיאורטית של המפגש לחיי המעשה. באמצעות האמונה האדם מרגיש את השכינה והקדושה הא-לוהית גם כאשר אינה ניכרת בחוש הפשוט. האמונה היא הביטוי לפסוק "שִׁוִּיתִי יְקוָק לְנֶגְדִּי תָמִיד".

היהדות מכונה בפינו דת היסטורית מכיוון שהיא מבוססת על התגלות של הא-ל לאבות האומה ולנביאיה; מנגד, ההתגלות הדתית חייבת להיות אישית כדי שתוכל להיות בעלת משמעות ביחס אל האדם הספציפי מישראל. כיצד ניתן להפוך את המפגשים ההיסטוריים למפגשים אישיים עם הא-ל? הפתרון לבעיה זו נמצא בתוכן המפגש: "וְלֹא אִתְּכֶם, לְבַדְּכֶם--אָנֹכִי, כֹּרֵת אֶת-הַבְּרִית הַזֹּאת, וְאֶת-הָאָלָה, הַזֹּאת.  יד כִּי אֶת-אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה, עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם, לִפְנֵי, יְקוָק אֱלֹקינוּ; וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה, עִמָּנוּ הַיּוֹם." הברית לא נכרתה ע"י האבות בשם הבנים אלא נכרתה ישירות עם הבנים. המפגש שב ומתחדש עם כל דור ודור, ובכך מאשש את חווית הברית הקריטית להיווצרותה של דת שאינה בגדר התפלספות אודות הא-ל. נוכל אם כן, לדמיין שהשכינה מעולם לא עזבה את הר סיני ומחכה שכל דור יבוא ויגלה אותה מחדש. אל אף שהברקים והקולות כבר נעלמו, לא כך א-לוהים, דבר ה', ועם ישראל. האדם המאמין נדרש לראות בעין האמונה את אשר נשלל מן החושים ולהאזין לדבר האל חרף הדממה.

הנבואה הנצחית והיום- יומית הזאת יכולה לבוא לידי ביטוי באינספור תחומים בחיי האדם המאמין. זה יכול להיות בתפילה היוצאת מן הלב, בקיום הלכתי פשוט, או בלימוד תורה פלפולי. אך מה נשגב יהיה עלמנו הרוחני, אם בכל עת, נחזיק בתודעתנו את ההדהוד ההסטורי של מעמד הר סיני? נוכל להאזין ללחישתו של הקב"ה כאשר אנו פונים אליו בתחינה ובקשה הישר מן הלב. נוכל לשמוע בכל הידוק של רצועות התפילין על היד את הקב"ה בכבודו ובעצמו אשר מבטא את כבודו והדרו במצוותיו. נוכל לשמוע בת קול יוצאת מן השמיים ומכריעה מה היא ההלכה בכל לימוד משמעותי שבו הגענו למסקנה הלכתית.

 




[1] 'ובקשתם משם'  225-227


 

 

בית המדרש