ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

האם יש באמת קשר בין ירושלים לברכת המזון? עיון בפרשת השבוע

ע"י: רון הופמן

מדוע הוכנסה לברכת המזון ברכה על ירושלים ועל בית המקדש? נראה שאין קשר בין מה שכתוב בתורה למה שאנו מברכים בפועל בברכת המזון. אלא שחז"ל הסתמכו על קריאה מדויקת ומקורית בפסוקים כאשר הם תיקנו את ברכת הארץ וברכת ירושלים

הגמרא מנסה לברר מהו המקור לברכות של ברכות המזון. מנין הגענו לארבעת הברכות שישנן בברכת המזון?

תנו רבנן: מנין לברכת המזון מן התורה? ... רבי אומר: "ואכלת ושבעת וברכת" - זו ברכת הזן, אבל ברכת הזמון מ"גדלו לה' אתי נפקא" (תהילים לד), "על הארץ" - זו ברכת הארץ, "הטובה" - זו בונה ירושלים, וכן הוא אומר "ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג), הטוב והמטיב - ביבנה תקנוה.

התורה (דברים ח, י) אומרת "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". יש לברך את הקב"ה על הארץ שהוא נתן לנו. רבי מסביר שקודם כל יש לברך את הקב"ה על הלחם עצמו (ברכת הזן), ולאחר מכן יש לברך על הארץ. בנוסף, מכך שכתוב "הארץ הטובה" לומדים שיש לברך גם על ירושלים. כיצד ירושלים נרמזת בפסוק? הגמרא לומדת זאת מהפסוק "ההר הטוב הזה והלבנון". האם מדובר מקשר אסוציאטיבי בלבד של המילה "טוב" הכתובה בשני הפסוקים? מהרב יואל בן נון למדנו שכאשר מובא בפסוק בגמרא יש לראות את הפסוק במלואו ואת ההקשר בו הוא נמצא, ולכן נפנה להקשר שבו מובא הפסוק. בדברים ג' (כג- כה) מדובר על כך שמשה מתחנן לה' שיתן לו לעבור ולראות את ארץ ישראל-

"וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: ה' אלוקים אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה אֲשֶׁר מִי אֵל בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה כְמַעֲשֶׂיךָ וְכִגְבוּרֹתֶךָ: אֶעְבְּרָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן הָהָר הַטּוֹב הַזֶּה וְהַלְּבָנֹן".

נראה שחז"ל עשו גזרה שווה והסבירו מהי הארץ הטובה הכתובה בפרק ח', לפי ההגדרה הכתובה בפרק ג'. נסביר מהי הארץ הטובה לפי פרק ג' ע"פ פירוש הרש"ר הירש שם-

"ההר הטוב" הוא תמורה של "הארץ הטובה"... "ההר הטוב" הוא הר בית ה' (ישעיה ב, ב), מקום מקדש התורה שם מונחת תורת ה', שנמסרה מאת משה, ומן המקום הזה היא תביא אורה וקדושה לעם ישראל תחילה ואחר כך לכלל האנושות.

הפירוש של הארץ הטובה הוא ההר הטוב הזה והלבנון. מהו ההר הטוב? מכיון שהתורה לא באה לסתום אלא לפרש כנראה שהכוונה להר המוריה, להר שבו נמצא בית ה' ושממנו מגיע התורה והקדושה לעם ישראל ולכלל האנושות[1]. אנו יודעים שירושלים נקראת במקומות רבים על שם בית המקדש או הר המוריה (כגון בלכה דודי אומרים "מקדש מלך עיר מלוכה" והכוונה היא לירושלים). הארץ כולה טובה מכיון שבמרכז שלה נמצאת ירושלים אשר משפיעה קדושה לכולם[2]. במילים אחרות, חז"ל הבינו שכאשר התורה מצווה לברך את ה' על הארץ הטובה, הכוונה לטוב הגשמי שלה ולטוב הרוחני שלה, ולכן יש לברך גם על ירושלים, מקום המקדש, שממנו מתפשטת הרוחניות והקדושה לכל הארץ[3].

מהמשך הגמרא עולה תפיסה יותר מורכבת כיצד נוצרה ברכת המזון-

אמר רב נחמן: משה תקן לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן, יהושע תקן להם ברכת הארץ כיון שנכנסו לארץ, דוד ושלמה תקנו בונה ירושלים. דוד תקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, ושלמה תקן על הבית הגדול והקדוש, הטוב והמטיב ביבנה תקנוה כנגד הרוגי ביתר. 

לפי דברי רב נחמן נראה שברכת המזון תוקנה בשלבים. משה תיקן לברך על המזון כאשר ירד המן במדבר. יהושע תיקן את ברכת הארץ רק כאשר נכנסו לארץ וכן הלאה. אם כן, כיצד אמרנו שברכת המזון כתובה כבר בפסוקים בתורה? הכוונה של רב נחמן היא שבכל שלב שבו עם ישראל התקדמו וקיבלו עוד טובה מאת הקב"ה, הם הודו לה' על כך. הפסוק בתורה אומר שיש להודות לה' על המזון, והטוב הגשמי והרוחני של הארץ. בפועל, עם ישראל קיבל את הטובות בשלבים ולכן כל פעם נוסף חלק לברכת המזון[4]. הרב קוק (בעין איה ברכות ז, לא וכן בעולת ראיה חלק א' עמ' שסא) מסביר מהם השלבים של ברכת המזון-

בהיות האכילה משפלת את האדם אל גסות חושיו והנאתו הבהמית הפרטית, כבר הוכן לנו מראש בעצת ד' הסולם המוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לעלות משפלות הפרטי אל רוממות הכלל. אמנם סדרי הבנין הכללי צריכין להיות מותחלים מהפרטים, על כן ראשית הכל צריך הקיום הגופני הפרטי ואחריו הקיום הגופני הכללי. ואחר שעלו ביד האומה שתי אלה, אז צריך להתחיל התיסדות הצורה הפרטית, בתור אומה דואגת לעצמה, לקיומה וצביונה, ואח"כ תגיע עד הצורה הכללית, בדאגתה לכל המון גויים ברואים בצלם אלוקים.

האכילה עלולה לצמצם את האדם בארבע אמותיו בעיסוק בהנאות גופניות, ולשכוח מיעודו. לכן, ה' מראש הזהיר אותנו שלאחר האכילה יש להזכיר בברכת המזון גם את הארץ וירושלים. בכך האדם מתעלה משפלותו הפרטית לרוממות הכלל. בברכת הזן אנו מודים לה' על הקיום החומרי שהוא נתן לנו ע"י הלחם והמזון שאכלנו. לאחר מכן, בברכת הארץ, אנו עולים אל הקיום הכללי של עם ישראל. רק בארץ ישראל, עם ישראל נחשב כעם ולכן אנו מודים לה' על כך שניתנה לנו ארץ ישראל ויש לנו יכולת להתקיים כאומה. הברכה השלישית, ברכת ירושלים כוללת בתוכה שני מרכיבים, כפי שמסביר הרב קוק שם בהמשך-

אמנם בזה תיקן דוד על ישראל עמך ועל ירושלים עירך, היינו הדאגה הרוחנית עבור ישראל עצמם, במה שכל ישראל יתאגדו ע"י ירושלים לעם אחד בצורתם הרוחנית, ובזה נשלמה המטרה הרוחנית הלאומית הפרטית. ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש, להעיר גם כן על המטרה העליונה של הרוחנית הכללית, כמו שאמר' ביסוד הבית "למען דעת כל עמי הארץ כי ד' הוא האלהים אין עוד". על כן ראוי לאיש הישראלי להכיר ערך מזונו הפרטי, שהוא מניח בזה אבן אחת בבנין העולם היותר כללי והיותר קדוש ונשגב.

ראשית, אנו מודים לה' על כך שירושלים מאחדת את עם ישראל ומאפשרת לו להיבנות רוחנית בתור עם פרטי. שנית, אנו מודים על בית המקדש הגדול והקדוש. כאשר בית המקדש בנוי לתלפיות, כאשר הגוים רואים את עם ישראל במלוא הדרו, הם מבינים שה' הוא האלוקים, ולכן בית המקדש גורם להתפתחות רוחנית לעולם כולו וגם על כך אנו מודים לה'.

לסיכום, הראנו כיצד ארבעת הברכות של ברכת המזון כתובות בפסוק. התורה אומרת שיש להתחיל בלברך את ה' על המזון שנתן לנו ומשם להמשיך ולהודות לו גם על הטוב הגשמי והרוחני של הארץ. בנוסף, הראנו מהם השלבים שבהם אנו עוברים בברכת המזון, וכיצד על ידי האכילה הפרטית, אנו מתעלים לראיה כללית ולבקשה לבנין כלל ישראל וכלל העולם.





[1] בתורה לא מוזכרת ירושלים מכיון שה' עדיין לא בחר בה להיות המקום הנבחר. לכן, מובן מדוע משה מבקש לראות את "ההר הטוב" ולא מזכיר את שמו.


[2] מהו הלבנון? בספרי למדו שהכוונה לבית המקדש- "והלבנן - אין לבנון אלא ביהמ"ק, שנאמר (ישעיה י') והלבנון באדיר יפול, ולמה נקרא שמו לבנון, שמלבין עונותיהם של ישראל" (ספרי דברים, ואתחנן פסקה כח). הרש"ר הירש מסביר שבפשט הפסוק- "ההר הטוב" מתכוון להר המוריה "והלבנון" הכוונה לכל החלק של ארץ ישראל, צפונית לירושלים. כלומר, לכל ארץ ישראל. חכמים הבינו שהסיבה שהתורה השתמשה במילה "לבנון" היא לרמוז לצבע לבן, הכוונה לטהרה המוסרית וכל ארץ ישראל קרויה על שם מקור הטהרה שהוא בית המקדש המכפר על עוונותיהם של ישראל.


[3] ניתן להוסיף לפי הפסוקים בהמשך פרק ח המזהירים משכחת ה' בעקבות השובע וכל טוב שיש לאדם, שזכירת ה' וההתקשרות אליו נעשית לא רק ע"י ההודאה על הדברים הגשמיים שה' נתן לנו אלא גם גם על הרוחניות שהוא נתן לנו בירושלים ובבית המקדש, על כך שישנו מקום שבו ניתן להתקשר לה' ולהתעלות במעלות הקדושה. 

 


[4] הבנה זו מסבירה גם מדוע כאשר נחרב בית המקדש שינו את הברכה על ירושלים כפי שמסביר הרשב"א (שם)- "בנין ירושלים לא היו אומרים כמטבע שאמרו לאחר כיבוש ובנין וכמו שאין אנו אומרים באותו מטבע שתקנו דוד ושלמה שאנו מבקשים להחזיר המלכות ולבנות הבית והם היו מבקשים להעמיד המלכות ולהעמיד בנין הבית ולהמשיך שלות הארץ."

בעוד שבתקופת שלמה ברכת בונה ירושלים היתה להשאיר את המלכות ואת בית המקדש במקומם, לאחר החורבן, אנו מבקשים להחזיר את המלכות ולבנות את בית המקדש. בכל דור יש להתאים את ההודאה והבקשה לפי מה שמתאים לתקופה.

 


 

 

 

בית המדרש