ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

רגע, מה זה "בכסה ליום חגנו"?!

ע"י: רון הופמן

לראש השנה שמות רבים אולם לא את כולם אנחנו לגמרי מבינים. מהו הכיסוי של ראש השנה ומדוע דווקא תקיעת השופר היא זו שתסיר אותו? מסע אמוני לקראת ראש השנה בהדרכת ר´ צדוק ומדרש משלי

"תִּקְעוּ בַחודֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ: כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלוקי יַעֲקֹב" (תהילים פא, ד- ה). הפסוק אומר שצריך לתקוע בשופר בראש חודש, כאשר החג מכוסה. הכוונה היא שבראש חודש לא רואים את הלבנה. החג היחיד שהוא בר"ח הינו ראש השנה. שאר החגים הם כבר בתוך החודש כאשר הלבנה מתמלאת במעט. מדוע ראש השנה נקרא החג שבו מתכסה הלבנה? מדוע דווקא כאשר הלבנה מתכסה יש ענין לתקוע בשופר? הגמרא (ביצה טז, א) דורשת את הפסוק-

תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה: כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים... אמר רבי אבהו: מאי קראה? "תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו", איזהו חג שהחדש מתכסה בו - הוי אומר זה ראש השנה. וכתיב "כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב". מאי משמע דהאי חק לישנא דמזוני הוא... מר זוטרא אמר מהכא (משלי ל) "הטריפני לחם חקי".

תקיעת השופר נעשית מכיון שבראש השנה האדם נידון על מזונותיו. מה עושה תקיעת השופר? מסביר ר' צדוק (רסיסי לילה אות לה)-

ענין תקיעת שופר שכתב רמב"ם (הלכות תשובה ג, ד) כלומר עורו ישנים מתרדמתכם וחז"ל אמרו (ראש השנה טז, א) שיעלה זכרוניכם לפני לטובה ובמה בשופר. הכל אחד. כי ה' צילך כאשר האדם מתעורר משנתו וזוכר בהשם יתברך אז השם יתברך זוכר אותו כאותו ענין שהוא זוכר בהשם יתברך איך הוא מלא כל הארץ כבודו והכל שלו וצריך לעובדו וכיוצא כל חד לפום אתערותא דיליה כך השם יתברך כנגדו כדרך שאמרו (ברכות ו, א) אתם עשיתוני חטיבה וכו' אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם.

תקיעת השופר מעוררת אותנו ומזכירה לנו מיהו הקב"ה ומי אנחנו. היא מזכירה לנו שכל הארץ של הקב"ה ואנו צריכים לעובדו. ה' הוא כמו הצל שלנו ("כמים הפנים אל הפנים"), כאשר אנחנו נזכרים בו, הוא נזכר בנו. בראש השנה השפע מגיעה לעולם וה' דן מי יקבל אותו. כדי שה' יזכור אותנו ויתן לנו את מזונותינו וצרכינו, אנו צריכים להיזכר בו. אך מדוע צריך לתקוע דווקא בראש חודש, דווקא כאשר הלבנה מכוסה?

התשובה היא שראש חודש נקרא יום זכרון בתנ"ך "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת... וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹקיכֶם" (במדבר י, י). הרב סולובצ'יק (דברי הגות והערכה, עמ' 167) מסביר שקדושת ראש חודש היא קדושה נסתרת. היום עצמו נראה כיום חול אך מקריבים בו קורבן מוסף מיוחד ואומרים בו "יעלה ויבוא זכרוננו". מדובר בקדושה פנימית ולא חיצונית. כאשר הלבנה מסתתרת הפירוש הוא שאין אור וקדושה שמתבטאת חיצונית אלא מדובר בקדושה פנימית. הזכרון פירושו הפנמה של הדברים. כל ראש חודש אנו נזכרים בה' והוא נזכר בנו, כאשר ראש השנה הינו יום זכרון והפנמה של כל השנה[1]. הזכרון נעשה ע"י התרועה- "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה". תקיעת השופר עוזרת להפנים את הדברים ולקבל הארה מיוחדת. מהי אותה הארה? עונה ר' צדוק (בפרי צדיק, דברים, לראש השנה)-

יש לומר בזה על פי המדרש (שוחר טוב תהלים כ"ז) על פסוק "ה' אורי וישעי" אורי בראש השנה וישעי ביום הכפורים היינו כי בראש השנה בא הארה ללב מהתגלות מלכות שמים. וזה שאמר אורי דייקא ולא לאחר כמו שאמר שם במדרש אדם מדליק את הנר בפלטין שלו וכו' אלא הכל משתמשין לאורו אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא וכו' בני יראו ושונאי אל יראו... שנאמר (ישעיה ס', ב') כי הנה החושך יכסה ארץ אבל לישראל ועליך יזרח ה'. וכמו כן בראש השנה שהוא זמן התגלות כבוד מלכותו יתברך נופל מזה הפחד על אומות העולם כמו שאומרים ובכן תן פחדך וכו' וכל הרשעה כולה כעשן תכלה וכו' ובכן צדיקים יראו וישמחו וכל ישראל נקראו צדיקים כמו שנאמר (שם, כ"א) ועמך כולם צדיקים.

אנו אומרים באלול וחגי תשרי "לדוד ה' אורי וישעי". "אורי" זה ראש השנה. האור של ראש השנה הינו ההארה של מלכות ה' שמגיעה לליבו של היהודי. ר' צדוק מדייק מכך שכתוב "אורי" שהכוונה דווקא לאור שלי, לאור של עם ישראל ולא של הגוים. ראש השנה הוא הזמן שבו לכל העולם יש חושך ואילו לישראל יש אור. האור הזה מגיע ע"י תקיעת השופר. ממשיך ר' צדוק-

כי לישראל בא הארה בלב מהתגלות מלכות שמים שעל ידי זה נעשה קרוב לה' יתברך ומתחיל לדרוש ה' בהמצאו. וזה ממי אירא שאין לו ממה לירא כי אדרבא מזה עוד נולד לו השמחה כמו שנאמר (משלי י"ג, ט') אור צדיקים ישמח ונר רשעים ידעך. וזהו ה' מעוז חיי ממי אפחד כמו שנאמר בראש השנה (נחמיה ט', י') כי חדות ה' הוא מעוזכם שבחינת העוז והגבורה מביאה לחדוה ושמחה בלב.

תקיעת השופר מכניסה לתוך ליבנו את מלכות הקב"ה. כידוע, תרועה מזכירה המלכה של מלך וכך אנו מכניסים ללבנו שה' הוא מלך על כל מה שישנו בעולם. כך אנו נעשים קרובים אליו וזה מה שנותן לנו את הגבורה שמביאה לשמחה. האור שנתגלה בראש השנה הוא זה שנותן לנו את הכוח לכל עשרת ימי תשובה. ר' צדוק מוסיף בהמשך שהאור מגלה לישראל את נקודת האמת. למה הכוונה? ניתן לקשר זאת לדברי הרב קוק באורות התשובה (טו, ט- י)-

התכונה היסודית של התשובה היא ההשערה בגודל השלמות העליונה של האלוקות... מתוך הבהירות האלוקית שמתגברת בקרבו, נגאל האדם מכל שעבוד של הכוחות הזרים השולטים עליו, והכלל כולו, בהיותו מוכן להרגיש את רעיון התשובה מיד הוא נגאל, מתוך בהירות האורה האלוקית השופעת עליו, יחד עם הרעיון של התשובה.

השופר מזכיר לנו את המלך הקב"ה. כאשר האדם מרגיש את השלמות של האלוקים בתוכו, הוא מרגיש את עצמו טהור. הוא מבין שנשמתו היא חלק א-לוה ממעל וכל הכוחות הזרים ששולטים עליו הם חיצוניים לו ואפשר להסיר אותם בקלות (מה שלא קיים אצל הגוים ולכן האור בראש השנה הוא רק לישראל). הנשמה הטהורה היא האדם ואילו החטא הוא לכלוך חיצוני בלבד. זוהי נקודת האמת שנותנת לנו עוז ושמחה. תחושה זו נועדה להיות מעין ברק באפלה וכך נוכל לזכור את הטהרה של נשמתנו למהלך כל השנה. בנוסף, כפי שראינו "אורי" הכוונה שישנו אור שבו זוכה כלל ישראל. תקיעת השופר נעשית בתוך קהל רב- "ברוב עם הדרת מלך". כאשר כלל ישראל שומעים את השופר ונטהרים, מדובר בפעולה חזקה מאוד שממליכה את הקב"ה ומחדירה לליבנו את מלכותו ואת ההבנה שאנו אלוקיים וטהורים[2]. יהי רצון שנזכה להפנים את הדברים בראש השנה ("בכסה ליום חגנו"), ולקבל את הארת השופר ואת תחושת הטהרה, לתוך ליבנו.

 



[1] הסבר זה מבאר גם מדוע בפרשת המועדות (ויקרא כ"ג) מופיע ראש השנה בשני פסוקים בלבד. פרשת המועדות מדברת בעיקר על פעולות גשמיות, חיצוניות אותם צריך לעשות בכל מועד. זאת מכיון שהתורה מדברת לכל המעמדות בעם ישראל וקשה לכולם להגיע לחויה פנימית ולכן התורה מצווה בעיקר על עשיית פעולות ולא על כוונת הלב. (כך מסביר ספר העיקרים, מאמר שלישי, פרק כ"ה מדוע לא מוזכר בתורה עולם הבא אלא בעיקר שכר גשמי). בראש השנה החויה היא חויה פנימית של זכרון והפנמה ולכן הוא מוזכר רק כ"זכרון תרועה" בלי פירוט יתר. 


[2] מדובר כאן בפעולת חיבור חזקה בין הקב"ה לכנסת ישראל, בין הדוד לרעיה. כלל ישראל נזכרים בה', הוא נזכר בהם ובכך שבכנסת ישראל לא שייך המושג חטא. המושג חטא שייך רק ביחידים ולא בכלל. "כולך יפה רעיתי ומום אין בך" (שיר השירים ד, ז). 


 

 

בית המדרש