ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

סוכה, מקום לא נורמלי

ע"י: בניה כספי

הסוכה מצד אחד צריכה להיות דבר של קבע אולם מן הצד השני עליה להיות עראי. מפרטי המצווה אנו מגלים כי כאשר אין לאדם האפשרות לקיים את מצוות הסוכה, על כל דקדוקיה, אינו חייב בה- ויש לתמוהה על כך. המאמר עונה על הדואליות הקשה הזאת וממשיל זאת ללימוד בישיבה שממש כמו הישיבה בה סוכה גם הוא - "לא נורמלי"

במהלך הזמן האחרון עסקנו בסוגיות העוסקות בגדרי חיוב ישיבה בסוכה.

בין שאר הסוגיות למדנו על הולכי דרכים ושומרי העיר אשר פטורים מפטור של "תשבו כעין תדורו". אלא שפטור מדין זה אינו פשוט כלל ועיקר, שהרי הדרשה של תשבו כעין תדורו אינה באה ללמד מי החייבים במצוות סוכה או מה גדרי החיוב אלא ללמד על אופי הישיבה בסוכה. הדרשה מלמדת אותנו כיצד אדם צריך לשבת בסוכתו:

"ת"ר תשבו כעין תדורו מכאן אמרו כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי כיצד היו לו כלים נאים מעלן לסוכה מצעות נאים מעלן לסוכה ... "   

אם כן דברי אביי שפוטר את השומרים מדין תשבו כעין תדורו (וכן דברי התוס' לגבי הולכי דרכים) הם קפיצת מדרגה, הפיכת גדר קיום המצווה להגדרת החיוב היא דבר שאינו מובן מאליו. הקביעה שכאשר האדם אינו יכול לקיים את מצוות ישיבה בדיוק כפי הנדרש הוא נפטר החובה לשבת בסוכה, היא דבר לא מובן. לכאורה היינו מצפים שעל האדם ישאר חיוב לשבת בסוכה, ניתן לדרוש ממנו לעשות את מרב ההשתדלות לשבת כפי הנדרש, אך גם אם ישב שלא כדרך ישיבת ביתו יצא ידי חובה. היכן מצינו שכאשר לאדם אין אפשרות לקיים מצוה על כל פרטיה ודקדוקיה הוא אינו מחויב בה? אם כן, מדוע אדם שאינו יכול לשבת כישיבת ביתו אינו חייב? ולכן צריך לשנות את הבנתנו ביחס לסוכה, אם מי שאינו יכול לשבת כדרך ישיבת ביתו בסוכה פטור כנראה שעניין הקבע הוא עניין מהותי ביחס לסוכה, דברי המשנה "כל שבעת ימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי" אינם רק דין בסוכה אלא הגדרת הסוכה.

אולם במקומות אחרים במסכת אנו מוצאים את ההפך הגמור לא רק שהסוכה אינה דירת קבע אלא ש הסוכה חייבת להיות דירת עראי. עקרון זה באופן מרחיק לכת אנו מוצאים בדברי רבא בתחילת המסכת, הגמרא דנה מדוע סוכה למעלה מעשרים אמה פסולה, בגמרא מובאות שלוש דעות כאשר השלישית היא דעת רבא שסובר שסיבת הפסול היא שסוכה למעלה מעשרים אמה בהכרח בנויה בצורה שנחשבת בניית קבע ולכן פסולה. רבא דורש זאת מן המילים ב"סוכות תשבו" : "בסוכות תשבו שבעת ימים אמרה תורה כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת עראי" אומנם שיטת רבא נדחית, אולם העיקרון שסוכת קבע פסולה אינו נדחה וניתן למצוא אותו לדוגמא בהסבר הר"ן לגזירת תקרה.

אם כן, אנו מוצאים דואליות ביחס לסוכה מצד אחד, סוכה בהגדרה היא דבר קבע, אולם מצד שני היא חייבת להיות עראי. ניתן היה לתרץ שמדובר במחלוקת וישנן שתי גישות ביחס למצוות סוכה, יש הסוברים שעל הסוכה להיות קבע ויש הסוברים עראי. אולם מתוך הסתכלות בדברי האמוראים והשוואה בין מימרות של אמוראים מסוימים (רבא לדוג' ,דברי רבא בתחילת המסכת לגבי סוכה קטנה ומחלוקת רבא ואביי ביחס להולכי דרכים), ניתן להסיק שגם אם הנושא היה נתון במחלוקת בזמן התנאים, הרי שלפחות בדברי האמוראים ישנם אמוראים שאחזו את החבל בשני קצותיו.

לפי דעתי אין מדובר בהתנגשות חזיתית הדרישה לעראיות היא בחיוב במצווה על האדם היושב בסוכה, להבין ולהיות בתודעה שהוא נמצא במצב עראי ולכן על הסוכה לשדר שמדובר במצב עראי, אולם מבחינת האדם עליו לדור בסוכה בצורה של ישיבת קבע. מבחינתו כרגע הסוכה היא ביתו ממש.

ניסתי לחשוב על מודל דומה שמצד אחד האדם נמצא במצב עראי בהגדרה ומצד שני עליו להתייחס עליו כאל קבע. הדבר הראשון שעלה בראשי היא הישיבה הלא היא תיבת נח. תלמיד הנכנס לישיבה נכנס מתוך ידיעה שהישיבה היא מצב עראי, רובנו המוחלט לא רואה את עצמו ממשיך בעולם התורה לאורך ימים ושנים. אדם שנכנס לישיבה נכנס מתוך כוונה ללמוד כמה שנים שתהיינה שונות בהגדרה משאר שנותיו, הישיבה היא מעין ה"שאור שבעיסה", שלב בו האדם הולך לקיצוניות אחת כדי להשפיע על שאר חייו. התלמיד, בזמן היותו בישיבה מודע לכך שהוא נתון במצב "לא נורמלי". אין חולק שלימוד גמרא[1] כל היום אינו דבר שמצופה מכל יהודי, רק פְרושים שבאים לתת תשובת משקל לשאר העם יחיו בדרך חיים שכזאת, וכשם שבחיי האומה ישנן קבוצות שתפקידן ללכת לקיצוניות כדי לאזן את שאר האוכלוסייה, כך גם בחייו של האדם ישנן שנים שבהם האדם הולך לקיצוניות מסויימת בכדי לעצב את אישיותו.

אולם בכדי שתקופה זאת תהיה בעלת משמעות עליה להיות קיצונית, כאשר האדם נמצא בישיבה עליו לחיות בתודעה שמבחינתו כרגע זאת דרך החיים, מבחינתו כל מה שיש כרגע בעולמו הוא לימוד התורה. בראייה כללית האדם יודע שאלו לא חיים נורמלים, ואינו מצפה שבשנים שלאחר הישיבה כל עיסוקו יהיה בתורה. אולם דווקא בגלל זה בזמן הלימוד בישיבה עליו לחיות בצורה כזאת כדי לתת את האיזון. כאן המקום להעיר שכל הנאמר מתייחס רק ללימוד בישיבה ולא ללימוד תורה, בכדי ללמוד תורה אין צורך להיכנס לתוך תיבת נח אולם ישיבה היא סוג מסוים של לימוד תורה שבשבילו נדרשת טוטאליות.         

וכאן לפי דעתו ניתן ללמוד עקרון חשוב מהסוכה, כפי שראינו ישיבה בסוכה שלא בדרך קבע אינה ישיבה שיש בה חיסרון אלא מעשה שאין עליו שם ישיבה בסוכה, כך גם ביחס ללימוד בישיבה, לימוד בישיבה שאינו כולל כניסה לתוך תיבת נח והתמסרות לתורה אינו לימוד בישיבה שיש בו חיסרון אלא אינו נחשב לימוד בישיבה. לא ניתן לעבור חוויה של ישיבה כאשר הלומד אינו נתון כל כולו בעולם התורה, הלומד בישיבה אינו מתכחש לעולם שבחוץ אלא נדרש להתעלם ממנו.




[1] בין שש לשבע וחצי יש אישור ללמוד גם דברים אחרים


 

 

בית המדרש