ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שבת של שחרית ושבת של מוסף

ע"י: גדליה קניז´ניק

בעוד שתפילות ימי החול זהות במבנה ובתוכן, בשבת כל תפילה זכתה למבנה ולתוכן ייחודי לה. עיון קצר בהבדלי התפילות מזמין אותנו לחוויות שונות של שבת

בתפילות של ימי חול קוראים בשחרית, מנחה, וערבית את אותו הדבר. גם בתפילות של יום טוב קיימת גרסה אחת לכל שלושת התפילות (חוץ ממוסף כמובן). אך בתפילות שבת משהו משתנה- לכל תפילה יש גרסה משל עצמה, גרסה שונה וייחודית. בערבית קוראים את פרשת "ויכולו", בשחרית קוראים את פרשת "ושמרו," ובמנחה עוסקים בענייני יחסים בין הקב"ה לבין כלל ישראל בהקשר לשבת. אמנם הקטע האחרון לא משתנה, חוץ מהבדל אחד קטן דקדוקי.

בערבית ובשחרית אנחנו אומרים "והנחילנו ה' באהבה וברצון שבת קדשך," אבל בערבית אנחנו ממשיכים "וינוחו בה" ואילו בשחרית אנחנו ממשיכים "וינוחו בו." בנוסף, במנחה אנחנו בכלל לא קוראים פסקה מהתנ"ך ואומרים "והנחילנו ה' באהבה וברצון שבתות קדשך" ו"וינוחו בם". מוזר לחשוב שהמילה שבת היא זו שמשתנת, אם כן, כל העניין לא ברור.

ניתן אולי למצוא את התירוץ בתוכנן של הברכות עצמן. בערבית אנחנו קוראים את הפרשיה שעוסקת בשבת של בראשית - השבת הראשונה. בשחרית אנחנו קוראים פרשיה שעוסקת בשבת של מתן תורה - בני ישראל מצווים כבר, הרגיל כחלק מהרגל מסוים, לשמור את השבת. ואילו במנחה אנחנו עוסקים בשבות של ההיסטוריה ושל העתיד.

לכן, אף על פי שמין המילה לא משתנה בין תפילה לתפילה, סוג השבת, כביכול, משתנה. בערבית אנו מזכירים את השבת של בראשית - שבת של הקב"ה בלבד. והקב"ה לא נמצא בתוך המושג האנושי של זמן, אז השבת הראשונה הופיעה כמושג בלבד (אמנם התורה משתמשת בלשון "יום," אך ניתן לשאול האם באמת המילות מתארת את מציאות של הבריאה או רק איך היא מובנת מבחינת בני אדם). לכן, בתפילת ערבית אנחנו מתייחסים לשבת עצמה, ומפני שהמילה שבת היא נקבה, יוצאת גרסת התפילה.

אבל בשחרית אנחנו מזכירים שבת בכלל אחרת. "השבת של שחרית" היא השבת של מתן תורה - השבת בה העניין של "שמירה" נמסר לבני ישראל. ובני ישראל, כמו כל בני אדם, מבינים את השבת באופן אנושי, כיום (זה לא אומר, שההבנה הזאת איננה נכונה, אלא שאולי היא מוגבלת בכוח המוח של בני האדם). לכן, בשחרית אנו מדברים על יום השבת, ומפני שיום הוא זכר, יוצאת הגירסה של תפלת שחרית.

ככה אפשר גם להסביר את גרסת תפילת מנחה. במשך ההיסטוריה היו הרבה שבתות, ובעתיד, כמובן, יהיו עוד יותר. ולכן ראוי להשתמש בלשון רבים. מכן נוצר לנו גם תירוץ לשאלה למה אין קטע מהתורה בברכת היום של מנחה- מבחינה היסטורית, כבר עברנו במנחה את היקף התנ"ך.

 

 

בית המדרש