ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ביקורת - "תחומין" של מכון צומת

ע"י: יצחק שיזגל

סדרת "תחומין" של מכון צומת העשירה את עולמנו במגוון מאמרים ובשלל נושאים. יצחק שיזגל בביקורת על הכרך החדש בהוצאה

אחח... תחומין חדש. כתב עת שבמציאות אוטופית הישיבה הייתה כותבת לפחות את חציו. סקירה זאת נולדה מתוך רצון שלי להדגיש פסיקה חשובה המופיעה במאמר הפותח את תחומין ל"ב, ומתוך כך עלה בדעתי לסקור בקצרה את הכרך כולו, מעבר לעיסוק באותו מאמר פתיחה.

במאמר הראשון, "השלמת קידוש ע"י השומע", הרב יהושע ישעיה נויבירט, מחבר הספר "שמירת שבת כהלכתה", דן במקרה הבא: "בישיבה שבה אני לומד... נוצר רעש... ומשום כך חלק מהבחורים לא שמעו את המילים 'מקדש השבת'". השאלה היא האם השואל צריך להשלים בעצמו את מה שאינו שומע, ויי"ח על ידי "חציו בדיבור וחציו בשמיעה". מסקנתו היא כדלקמן: "על כן נראה שטוב יעשה שלא ישלים בעצמו "מקדש השבת", וממילא לכו"ע לא יצא ידי חובת קידוש, ויקדש שנית".

מה שאני רוצה לבקר הוא את התופעה הקיימת אצל הרבה אנשים לפיה נהוג להתחיל לענות אמן לפני שהמברך סיים את ברכתו, וממילא יש כאן כמעט 'פסיק רישא' שמי שיושב רחוק מהמקדש לא ישמע את סוף הקידוש. מאמרו זה של הרב נויבירט מעודד אותי לקרוא בקול גדול: "אנא, המתינו!". לא לענות אמן בחיפזון, אלא לחכות עוד 2 שניות, עד שהמקדש יסיים לומר "מקדש השבת".

ומכאן לשאר מאמרי תחומין-

מעיון ברשימת המאמרים, אנו מוצאים חדש וישן, שאלות פרטיות ודיונים ציבוריים בכפיפה אחת, כצפוי מכרך של תחומין. בתחום ההלכה ה'מסורתית', הרב מאיר נהוראי כתב על שימוש במגבונים בשבת, וחידוש בדבריו הוא בהסבירו את תהליך הייצור של המגבונים ומרכיביהם; הרב אילעאי עופרן כתב על עירוב חצרות בקיבוץ שיתופי; והרב ברוך פינקלשטיין עסק בקניית דירה בין ראש חודש אב לתשעה באב.

סוגיות אקטואליות רבות מקבלות אף הן מענה בתחומי החדש: הרב יעקב אריאל דן ב"יישוב שנבנה על קרקע גזולה" (סוגיא המוכרת לכל מי שעוקב אחר החדשות), ועוסק גם בהעלאת שיעור המס על רווחי גז ונפט. מחאת הקוטג' המפורסמת מקבלת ביטוי בדבריו של הרב יהודה זולדן על חרם צרכנים בראייה הלכתית, כולל עיסוק בתקדימים מן הספרות הרבנית. מסקנתו, אשר יש בה סייגים מסוימים, עוררה (יש שיאמרו בצדק) דיון בין העורך לבין כותב המאמר, בהערת שוליים בסיום המאמר. פולמוס הגיור המתמשך זה שנים מקבל גם הוא את מקומו הראוי, למשל במאמר אשר כותרתו "גיור איננו חיזוי העתיד".

עוד פרשייה מן השנה האחרונה שנתנה את אותותיה היא סוגיית שירת הנשים. הרב משה ליכטנשטיין דן ב"שירת נשים ללא קירוב הדעת". מעבר לחידוש שבהפניה ל"אדם וביתו" ול"The Emergence of Ethical Man" במאמר הלכתי, יש להעיר על מסקנתו, אשר לאחר שמזכירה ש"בנסיבות שבהן השירה אינה מעוררת לתאווה מינית, אינה מבליטה את הנשיות באופן חושני, והאדם משער בנפשו שאינו בא לידי הרהור עבירה - אין לאסור שמיעת קול אשה בדיבור או בזמר", אומרת שניתן להתיר "שמיעת פרסומות מזדמנות ברדיו (אמנם מיד לאחר מכן נמצאת המילה "וכד'"). וכאן שואל הבן - אחרי שהמחבר הלך עד למקום אליו הגיע, לדבר על "פרסומות מזדמנות ברדיו"? אתמהה.

ובחזרה לענייני ההלכה הרגילים, בעמוד 413 מופיע מאמרו של הרב יחזקאל פייגלין העוסק בשיעורים לקיום מצוות, שיעור החזון איש ושיעור הר"ח נאה. איני מבין מדוע העיסוק בנושא זה נמשך עוד ועוד, ואכן בתחילת המאמר מופיעות הפניות רבות למאמרים שעסקו בנושא זה בעבר. עוד בשער זה ניתן למצוא מאמר של הרב אורי דסברג זצ"ל, מי שהיה עורך תחומין עד שנהרג בתאונה דרכים בשנה שעברה. מאמרו עוסק בברכת הגורן. אכן, אני בספק אם אפילו אחד מאיתנו שמע על ברכה זו, ובאמת כותרת המאמר היא "ברכת הגורן - ברכה שנעלמה".

האם הציונות הדתית התקדמה עם הזמן? ייתכן כי ניתן להמציא תשובה לשאלה זו דרך עיון במאמרים שנכתבו ב"תחומין" לאורך השנים. בעבר הופיעו בתחומין מאמרים העוסקים בשאלת גיוסה של בת לצבא. דומה שהתקדמנו, ולאחר שהשאלה הראשונה הוכרעה דה פקטו, בכרך ה'לב' אנו מוצאים דיון בדבר השאלה "האם יכולה אשה להיות מפקדת בצה"ל?".

ישנם עוד מאמרים רבים אותם לא הזכרנו, ביניהם כל אלו העוסקים ברפואה, וכן עיסוק בכל מיני עניינים אקטואליים נוספים: הונאת ברנרד מיידוף (דין הכסף אותו הרוויחו אנשים שונים ממיידוף), רב ותלמיד חכם שסרחו, המתת חסד של בעלי חיים ועוד ועוד. נסיים בציטוט הבא מדבריו המחודשים (עד כמה שאני מכיר) של הרב רצון ערוסי לגבי תרומת איברים. הדברים של הרב ערוסי נראים כשייכים וודאי ל"ספר הגדול", וגם עיסוק זה הוא חשוב וראוי - "לכן, כשיש חולה מסוכן לפנינו הזקוק להשתלה, ויש נפטר שיכול להצילו באבריו, לענ"ד בית דין רשאים, ואולי אף חייבים, להורות על נטילת אבר מאותו נפטר (שאין ספק בפטירתו) ולשותלו בחולה המסוכן שבפנינו כדי להצילו".

נברך את כולנו לחיים ארוכים וטובים, ומי ייתן שמכון צומ"ת ימשיך להגיש לנו את ספרי תחומין, שנה בשנה. 

 

 

בית המדרש