ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מושחתים בגדרי ההלכה

ע"י: רון הופמן

"זה מותר הלכתית" אנחנו שומעים לא פעם מאנשים המנסים להצדיק מעשיהם. גם פעולת החמס של דור המבול לא הייתה מרשיעה אותם בבית הדין אולם מלוכלכת בשחיתות, שחיתות שהיה צריך לשטוף היטב במי המבול

מדוע ה' החליט לעשות את המבול ולהחריב את היקום? "וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹקים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: וַיַּרְא אֱלֹקים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (בראשית ו, יא- יג).

רש"י מסביר מה היה החטא- "ותשחת - לשון ערוה ועבודה זרה, כמו (דברים ד, טז) פן תשחיתון, כי השחית כל בשר". הרש"ר הירש מסביר שהשחתה פירושה אדם הבא על אשה האסורה לו או עובד את האלוהים הלא נכונים. בכך הוא משחית את הכוחות שניתנו לו, ומשתמש בהם לדברים אסורים ולא מועילים. מהו "חמס"? רש"י סבור שהכוונה לגזל. חז"ל מפרשים שדווקא הגזל הוא הדומיננטי מבין החטאים-

"ויאמר ה' לנח קץ כל בשר בא לפני". אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר "כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ" (סנהדרין קח, א).

החזקוני מסביר שהלימוד הוא מכך שהפסוק אומר שהקץ הגיע בגלל החמס ולא מוזכרת ההשחתה. כלומר, גם החטאים האחרים היוו סיבה לכך שהיה מבול, אך מה שהכריע את הכף היה הגזל. מדוע? מה כל כך חמור בו? מסביר רבינו בחיי- והטעם, לפי שהגזל מן המצות המושכלות, שאלולי לא נתנה תורה היה אדם מוציא אותם בשכלו, ומושכל ראשון הוא שאין לו לאדם כלום בממונו של חברו.

הקב"ה אומר לבני נוח, לעבוד ע"ז או לעבור על גילוי עריות, זה מצוה שהיא אינה שכלית, אך גזל זה מצוה שהשכל הפשוט אומר שאין לאדם רשות לגעת בממון של הזולת. דבר שהוא כל כך פשוט, ודאי שצריך לקיים אותו. אך יש לשאול, מדוע התורה בוחרת לומר שמדובר בחמס ולא בגזל? אנו הרי רואים שהתורה משתמשת בביטוי "גזל" בכמה מקומות (כגון "ולא תגזול"- ויקרא יט, יג). עונה המדרש (בראשית רבה (וילנא) פרשת נח פרשה לא, ה) -

איזהו חמס ואיזה היא גזל? א"ר חנינא חמס אינו שוה פרוטה, וגזל ששוה פרוטה, וכך היו אנשי המבול עושים היה אחד מהם מוציא קופתו מליאה תורמוסים והיה זה בא ונוטל פחות משוה פרוטה וזה בא ונוטל פחות משוה פרוטה, עד מקום שאינו יכול להוציאו ממנו בדין, א"ל הקדוש ברוך הוא אתם עשיתם שלא כשורה, אף אני אעשה עמכם שלא כשורה...

מסביר הרש"ר הירש את המדרש- "חמס" קרוב ל"חמץ". אין היין מתקלקל בבת אחת, אך לאט לאט הוא נעשה חומץ. חמס הוא גזל שאינו יוצא בדיינים. איש חמס אינו חייב בידי אדם. אך הוא הורס את החברה לאט לאט בחמס חוזר ונשנה... לעולם לא תמלא הארץ גזל. החברה תתגונן מפני גזלנים בכוח עונשים ומאסר. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בעורמה. אין הגנה מפני החמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'.

החמס גורם לחברה להירקב לאט לאט. אנשים מוכנים בגלל כסף לפגוע בזולת בעורמה. חז"ל אומרים (בבא קמא קיט, א)- כל הגוזל את חבירו אפילו שוה פרוטה, כאילו נוטל נפשו ממנו. גם לקיחה של חפץ ששוה פרוטה בלבד מצערת את האדם. הממון הוא חלק מהאדם, וגזילה של ממון הזולת מהווה פגיעה באותו אדם. עם חברה כזו, הקב"ה לא היה מוכן להמשיך והוא החליט להביא את המבול. מדובר בפעולות קטנות שאף אחד לא רואה, אך בכך נמדד האדם. אם כל אחד לא שומר על ממון השני הוא עלול לכלות אותו לאט לאט. זה יכול להיות אדם שלא מכבה את המזגן בפנימיה כשהוא עוזב את החדר, וזה יכול להיות עובד במשרד שלוקח מדי פעם דפים וחפצים בלי רשות. יכול להיות שכל פעם מדובר בשווי של פחות משוה פרוטה, אך לאחר זמן זה הופך להיות חוב גדול.

כיצד ניתן להנצל מעברה שכזו, מחוסר אכפתיות מגזל כאשר אנשים אחרים לא רואים אותי? התשובה של הרש"ר היא המצפון של האדם. יראת השמים של האדם היא היחידה שיכולה להציל אותו מכך. דור המבול הלכו אחרי התאוות שלהם ושרירות לבם, בעריות ובגזל. לא היה להם את המצפון, את הצווי האלוקי שירסן אותם. (ניתן לראות רעיון זה ברב סולובצ'יק "ובקשתם משם" עמ' 161).

אך ישנה דרך נוספת כיצד להתמודד עם שרירות הלב. לאחר המבול ה' אומר שהוא לא יוסיף לקלל את הארץ כי הוא מבין שיצר לב האדם רע מנעוריו. ואז מובא פסוק שלכאורה אינו קשור- "עוד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ" (בראשית ח, כב). הרש"ר הירש מסביר שעד המבול היה תמיד אותו מזג אויר. אדם היה זורע ומיד קוצר. לאחר המבול, השנה התחלקה לעונות- יש קיף ויש חורף. לוקח זמן עד שהאדם קוצר את התבואה וכן הלאה. מוסיף הרש"ר הירש-

חידוש זה של פני הארץ פתח דרך חדשה לחינוך האדם. מכאן ואילך האדם תלוי בכוחות אחרים (כגון במזג האויר)... לעולם אין הוא בטוח בקיומו ובמילוי שאיפותיו... התמורות המהירות שבתנאי החיים גם קיצרו את חיי האדם... קיצור חיי האדם הוא סייג לקץ הרשעה. אכן, לא לעולם חוסן שלטון הרשע.

כאשר האדם אינו חי מאות שנים, כאשר הוא זורע ואינו יודע האם הוא יקצור, הוא תלוי בקב"ה. מה שגורם לו להיות הרבה יותר עניו ומסוגל לכוף את התאוות ושרירות לבו. הוא מסוגל לרסן את עצמו ולהקשיב לצו המצפון שלו. עוד הרבה לפני שהקב"ה נתן לאדם מצוות כדי לרסן את תאוותיו, הוא גרם לו להיות תלוי באחרים ובכך הוא נהיה עניו ומרוסן.

לסיכום, למדנו שדור המבול גזלו בעורמה פחות משווה פרוטה, ובכך הם עמדו להרוס את החברה. אם אנו רוצים לתקן את החברה אנו צריכים לפעול ע"פ צו המצפון שלנו. ניתן לבחור בדרך הקשה, הקב"ה יראה לנו שאנו תלויים בו ואין אנו יכולים ללכת בסתר רק ע"פ התאוות, או לבחור בדרך הקלה והיא להשמע לדבר הנכון, לבחור להזהר בממון הזולת, ובכך להקים חברה של צדק ויושר. 

 

 

בית המדרש