ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שליחותו התמידית של עם ישראל

ע"י: אבי אודסר

מפרשיות השבוע של ספר בראשית אנו למדים כי הגאולה תגיע בשלושה שלבים. שלושת שלבי האבות

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ " (בר' י"ב, א).

"וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים  גְּרָרָה. וַיֵּרָא אֵלָיו ה' וַיֹּאמֶר אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (שם כ"ו, א-ב).

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה " (שם כ"ח, י).

 

משלושת הפסוקים הללו עולה שכל אחד מאבותינו עושה פעולה שונה מהאחר בתחילת מסעותיו:

אברהם הולך לארץ ישראל בציווי ה'.

יצחק נשאר בארץ ישראל ולא יוצא ממנה בציווי ה'.

יעקב יוצא מארץ ישראל – אומנם לא בציווי ה', אך הוא מקבל את ברכת השמירה, שנאמר: "וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת..." (שם כ"ח, טו).

לפי דעתי, ניתן לראות שכל אחד מהאבות ממלא חלק אחר בשליחות האלוקית, להפצת שם ה' בעולם:

אברהם אבינו הולך לארץ ישראל ע"פ ציווי ה' כדי להתחיל לבנות את יסודות האמונה בה' בארץ ישראל. מבחינה מעשית, אי-אפשר לעשות זאת בארץ מולדתו של אברהם, מפני ששם הוא נרדף על-ידי נמרוד. מהצד הרוחני, אי אפשר לעשות זאת בגולה, מכיוון שתורת ישראל תלויה בארץ ישראל. ניתן לשים לב לעובדה שאברהם אבינו מנסה ומצליח בצורה ראשונית בלבד להפיץ את שם ה' כבר בחו"ל, שנאמר: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (שם י"ב, ה). לכאורה הצלחה, אך מיד פסוק אח"כ נאמר " וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ..." וגם בהמשך נאמר שרק משפחתו ורכושו של אברהם הולכים אותו, והיכן הנפש אשר עשו הוא ושרה בחרן? עפ"י "דעת סופרים", הם לא הצליחו לקשר את בניהם לתורה ובמשך הזמן נטמעו בגויים שמהם באו. ועל-כן אברהם אינו ממשיך בפעילות זו של הפצת שם ה' בעולם, אלא מתחיל בבנין היסודות של האמונה בה' בארץ ישראל בלבד. שלב זה מתחיל בפועל מיד לאחר היפרדות לוט מאברהם, המתבטאת בהתגלות ה' לאברהם, הבטחת ה' את ארץ ישראל לאברהם, וציוויו לאברהם ללכת בארץ לאורכה ולרוחבה.

כעת, לאחר שאברהם מניח את יסודות האמונה, מגיע תורו של יצחק.

תפקידו של יצחק אבינו הוא לבנות את הבנין של האמונה, עדיין בארץ ישראל, על גבי היסודות שהניח אברהם. ועל כן, מוטל עליו ציווי אלוקי לא לצאת אל מחוץ לגבולות ארץ ישראל. ציווי זה מתבטא במילים: "אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ... גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (שם כ"ו, ב - ג). ולכן גם אברהם אבינו, שמודע לציווי זה, עונה בתשובתו לשאלת אליעזר האם ישיב את יצחק לשם, באם האשה לא תרצה ללכת עם אליעזר. "רַק אֶת בְּנִי לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה" (בר' כ"ד, ח).

ושוב, כמו אצל אברהם, ישנו חיזוק אלוקי אחרי ההיפרדות מאבימלך. יצחק אבינו הוא בונה בנין האמונה ב-ה' בארץ ישראל בתוך עם ישראל, בזרעו שלו – ביעקב.

כעת, לאחר שהבניין קיים, מגיע תפקידו של יעקב אבינו.

תפקידו של יעקב אבינו הוא להיות שליח, להפיץ את האמונה בה' גם מחוץ לארץ ישראל. יעקב אבינו מצליח בכך. הצלחתו מתבטאת בהפצת האמונה בה' אצל לאה ורחל, בנותיו של לבן עובד האלילים1 (אצל יצחק - רבקה באה לא"י). לאחר שיעקב מרגיש שהוא מיצה את שליחותו, הוא חוזר לארץ ישראל יחד עם לאה ורחל שכעת עובדות את ה', כדי לחזק בעזרתן את הבניין של עם ישראל. זה קורה בניגוד למה שקרה עם הנפשות שאברהם עשה בחרן.

ניתן לשים לב לעובדה שדברי ה' בברית בין הבתרים מדברים על כך שעם ישראל ירד למצרים, ודברים אלו מתגשמים דווקא בדורו של יעקב ולא בדורות של אברהם ויצחק. עם ישראל יכול להפיץ את שמו של ה' בעולם רק כאשר הוא חזק מהבחינה האמונית. וידוע פירושו של הכלי יקר מדוע בתחילת ספר שמות מוזכרים שוב שמותיהם של בני יעקב. לומר שבזכות ארבעה דברים נגאלו אבותינו ממצרים: שלא שינו את שמם, שלא שינו את לשונם, שהיו גדורים בעריות ושלא היו בהם דילטורין (מלשינים). בכך שעם ישראל לא שינה את שמו ואת לשונו, הוא מראה על יחודו ועל שליחותו בעולם. דבר זה מתבטא במכות מצרים, שבהן מוכחים שלושת יסודות האמונה: מציאות ה', השגחת ה' בעולם ושליטת ה' בטבע (אברבנאל). גם לאחר יציאת מצרים ישנה מצווה יומיומית על עם ישראל להזכיר את יציאת מצרים, וזאת בכדי לחזק את האמונה בהתגלות ה' ובהשגחתו בעולם.

גם בדורנו ניתן לומר שעם ישראל עבר ועובר את השלבים שעברו האבות.

דבר זה מתבטא בכך שלפני קום המדינה עם ישראל היה מושפל בין גויים ונטבח על ידם. ועל-כן, עם ישראל, כמו אברהם בזמנו מגיע אל ארצו, ארץ ישראל. בה הוא מניח את יסודותיו הן מהבחינה הגשמית והן מהבחינה הרוחנית.

כיום ניתן לומר שאנו נמצאים בשלב של יצחק, המתבטא ברצון ובמאמצים של חיזוק העם מהבחינה הרוחנית.

כעת כל שעלינו לעשות הוא לגמור את בניין האמונה בעם ישראל, ולהתחיל לקיים את השלב השלישי של הפצת שמו של ה' ומלכותו בעולם.

חיזוק לדברים הנ"ל ניתן לראות בפסוקים שאנו אומרים כל יום לאחר שירת הים: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה ל-ה' המלוכה. והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

כלומר – קודם יהיו מושיעים בציון ולאחר מכן הם יעלו בהר ציון כדי לשפוט את הר עשו, ולאחר מכן ה' ימלוך על כל העולם.

יהי רצון שנצליח לקיים את שלושת השלבים, ונגיע אל השלב של "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

 


  1. עפ"י ה"דעת סופרים", יעקב עבד שבע שנים כדי לבדוק את מעשי רחל, ובשנים אלו ודאי רחל למדה ממעשיו. וכשקיבל יעקב בתחילה את לאה, חשש שהיא רמאית משורשה ואינה מתאימה לו. אך בהולדת הבנים ובנתינת השמות המוכיחים על אמונתה, הוכיחה לו לאה שהיא כן מתאימה לו ולמשפחתו.

 

 

 

 

 

בית המדרש