ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

הלו, של מי הילד?

ע"י: מתניה בארי

אם הכתוב מונה את מספר ילדי יעקב מדוע הוא טורח לסכם לנו את התוצאה: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר"? שאלה קטנה זו מזמינה אותנו אל מסר גדול

בפסוק  "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר" (בראשית ל"ה, כ"ב) יש משהו תמוה. מה בא הוא לחדש לנו? וכי לא יכולנו לספור אותם בעצמנו? המפרשים רובם מבקשים לומר כי מכאן שכל האחים שווים הם במדרגתם, וכי ראובן עת בא על בלהה פילגש אביו, לא חטא.

הגמרא בריש קידושין, וכן בריש יבמות, באה לדייק מהופעתו של מספר כמייחד מספר תופעות: וכי לא יכולנו לספור לבד? שם מדייקת הגמרא שבא המספר להבהיר לנו שדווקא אותה כמות, ואין עוד שלא נשנו כאן.

נבאר בדרך דומה את משמעותו של הפסוק, וכדברי הרד"ק שם: "ויהיו בני יעקב שנים עשר" - כי לא היה לו עוד בן.

"וִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם" (מל"ב ב', ט')

נחל את ביאורנו מנקודה רחוקה מעט: לקראת סוף ימיו של יעקב הוא מברך את שני בני יוסף. רגע לפני הברכה, בתחילת פרשת ויחי, יעקב אבינו נושא נאום באוזני יוסף:

"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף אֵ-ל שַׁדַּי נִרְאָה אֵלַי בְּלוּז בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיְבָרֶךְ אֹתִי: וַיֹּאמֶר אֵלַי הִנְנִי מַפְרְךָ וְהִרְבִּיתִךָ וּנְתַתִּיךָ לִקְהַל עַמִּים וְנָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲחֻזַּת עוֹלָם: וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי: וּמוֹלַדְתְּךָ אֲשֶׁר הוֹלַדְתָּ אַחֲרֵיהֶם לְךָ יִהְיוּ עַל שֵׁם אֲחֵיהֶם יִקָּרְאוּ בְּנַחֲלָתָם: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בַּדֶּרֶךְ בְּעוֹד כִּבְרַת אֶרֶץ לָבֹא אֶפְרָתָה וָאֶקְבְּרֶהָ שָּׁם בְּדֶרֶךְ אֶפְרָת הִוא בֵּית לָחֶם" (בראשית מ"ח, ג'-ז')

מרכז הנאום הוא "וְעַתָּה שְׁנֵי בָנֶיךָ הַנּוֹלָדִים לְךָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם עַד בֹּאִי אֵלֶיךָ מִצְרַיְמָה לִי הֵם אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה כִּרְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן יִהְיוּ לִי". יש שביקשו להסביר בעזרת פסוק זה את "ניצחונו" של יוסף על האחים בקרב על הבכורה: יוסף זוכה לרשת פי שנים, כאשר שנים מילדיו מוגדרים שווים בין האחים, בני יעקב.

מבלי להמעיט בערכו של אלמנט זה, נשאל: וכי למה זה הזכיר יעקב את מותה של רחל בעת תיאור "בכורתו" של יוסף, וברכת ילדיו? מקומה של השתלשלות הברכה ברור: יעקב ממשיך את הברכה לדורות הבאים, ומתאר לשם כך את הברכה שהוא עצמו זכה לה. אך מה עניין מות רחל לברכת בני בנה?

שנים עשר שבטיא

נשאל עתה שאלה שתחזיר אותנו אל תחילת דברינו- כמה שבטים ישנם? יעקב בהמשך פרשת ויחי מברך את בניו הביולוגיים, ללא אפרים ומנשה. הרמב"ן מבאר בברכת יוסף שם:

"ועל הכלל, ראוי שנפרש בברכת יוסף שיהיה בה זכר לשני השבטים היוצאים ממנו, והוא לשון פורת ובנות. אבל מפני שהזכיר לוי, ושבטי ישראל[1] אינם אלא שנים עשר, לא יעשה ממנו כן בברכתו שנים שבטים חלוקים אבל ירמוז להם. וכן במשה רבינו בברכתו דמה אותו לשור ולראם (דברים לג:יז), והזכיר בו הקרנים, כי כל אחד מהם גוף אחד שממנו יתחלקו קרנים. ובעבור ששם לא הזכיר שמעון, אמר בפירוש והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה." (רמב"ן בראשית מט:כב)

דברי הרמב"ן מעוררים שאלה; בסוף דבריו הוא אומר ששבטי ישראל הם שנים עשר, וניתן להשמיט את שמעון ולהוסיף את שני בני יוסף. וכי יעלה על הדעת ששמעון אינו אחד משבטי ישראל? או באופן הספירה הקלאסי, שלוי אינו אחד משבטי ישראל? ובאופן יותר יסודי- אם כל פעם משמיטים אחד אחר מהבנים, ברור לכל כי בעצם מדובר בשלושה עשר!

הבן שלושה-עשר

נבקש עתה לבאר את משמעות דברי הרמב"ן, לאור הפסוק העומד בכותרת המאמר. בפועל, אמורים היו להיות שלושה עשר שבטים. אולם, בעקבות שתי בעיות, ירד מספרם לשנים עשר. אנו לא ניגע כאן במהות המספרים שלושה עשר ושנים עשר, אלא בגורמים לירידה במספר, ולמשתמע ממנה למעשה.

מתחילה, היו אמורים להיות שלושה עשר בני יעקב[2]. ששה מלאה, ארבעה מזלפה ובלהה, ושלושה מרחל[3]. אולם קרה מה שקרה, ורחל מתה בדרך אפרת היא בית לחם, בטרם תספיק ללדת בן שלישי. אולם יעקב לא מתייאש, ומבקש לנסות להביא עוד ילד לעולם מבלהה. וכאן מתרחשת בעיה נוספת: בלילה בו מבקש יעקב לבוא אל בלהה, בא ראובן ועושה מעשה. ועל כן נאמר: "וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל". ופועל יוצא מכך הוא: "וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר".

אך יעקב גם כאן לא מתייאש, וחוזר במובן מסוים לתכניתו המקורית: הוא שואף שיהיו לו שלושה ילדים "בני רחל". אי לכך הוא מוסיף את שני בני יוסף כשני בנים שלו עצמו, ועולה מניין בניו לשלושה עשר, שלושה מהם בני רחל. בכך נסביר גם את נאומו של יעקב לפני ברכת אפרים ומנשה: הברכה לה זכה מאת ריבונו של עולם כללה שלושה עשר ילדים. בעקבות מות רחל, נאלץ יעקב לזכות לשלושה עשר ילדים שחלקם אינם ילדיו הביולוגיים, אלא בני בניו.

 




[1] נקודה מעניינת כאן היא הופעת הביטוי "שבטי ישראל" בתורה. למעט ברכת דן בפרשת ויחי בו מופיע הביטוי לבדו, כל אזכור שלו עד חטא העגל מלווה במספר שנים עשר. לאחר חטא העגל שוב לא חוזר המספר לצד הביטוי "שבטי ישראל", עד ספר יהושע. שמא הקשר הוא כזה: שני בני יוסף נהיו "שבטים" בכח, אך לא בפועל. רק לאחר חטא העגל, עת "הופרש" שבט לוי ממניין השבטים, נכנסו בני יוסף להיות שבטים גם בפועל. אך עדיין קשה על סוף דברי הרמב"ן שפעם אחרת שמעון אינו מן המניין.


[2] לא רק יעקב ידע זאת- כאשר לאה יולדת את יהודה היא מודה, סוף כל סוף, לריבונו של עולם. וכי למה? דווקא עתה, הייתה צריכה היא להבין שלידת הבנים לא מועילים ליצירת חיבה בין יעקב לבינה. אלא שעד עתה הניחה שלכל אחת מנשות יעקב יהיו שלושה ילדים, למעט אחת מהן שתלד אחד יותר. כאשר היא יולדת את יהודה, היא מניחה שהיא ה"זוכה", ועל כן מודה לקב"ה, וכדברי רש"י שם: "שנטלתי יותר מחלקי". אמנם ניתן להסביר את דבריה גם לאור ההנחה שיהיו שנים עשר ילדים בלבד, אולם עדיין עולה מכאן שהייתה לה איזו מידה של ידיעה מראש בדבר מספר ילדי יעקב העתידיים.


[3] התכנון המקורי מכיל בתוכו מעין "תחרות" במספר הילדים: יעקב מתחילה אמור להוליד בן אחד יותר מאשר ישמעאל, ורחל אמורה ללדת מתחילה בן אחד יותר מאשר כל אחת מהשפחות, ואכמ"ל.


 




 

 

בית המדרש