ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לבטוח בהשתדלות או להשתדל לבטוח?

ע"י: ליאל גלילי

הקב"ה מבטיח ליעקב שיסייע לו אולם בכל זאת יעקב מכין עצמו לקראת הפגישה עם עשיו? האם באמת "ברוך הגבר אשר יבטח בה´ והיה ה´ מבטחו"?!

 בפרשת השבוע אנו קוראים על יעקב שהכין עצמו לקראת הפגישה עם עשו. לא ברור כיצד זה יתכן, הרי שה' הבטיח ליעקב שיעזור לו בכל, האם יתכן שיעקב לא סומך על הקב"ה שיעזור לו? שכן, אצל יוסף הוא עזר לו לאורך כל הדרך.

ספר דגל מחנה אפרים  אומר על הפסוק "ברוך הגבר אשר יבטח בה' והיה ה' מבטחו" (ירמיה י"ז, ז') שכל הבוטח בה' אז ה' דואג לכל צרכיו, והעיקר להאמין בה' שהוא לבדו ואין מלבדו, ושאין הוא צריך צריך לשום עילה וסיבה ועל ידי זה ה' יביא לו את פרנסתו, כי ה' הוא עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות ואפילו שלא יפעל למען פרנסתו, ה' יכול להזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול.

ספר ישמח משה מוסיף על דגל מחנה אפרים שאדם צריך לעשות כל שבכוחו למען עצמו ותמיד לבטוח בה', אבל בדברים בהם אין ידו משגת עליו לבטוח בקב"ה שיעזור לו, כיוון שה' לא חיסר באדם אלא במה שלא יוכל לעשות לבדו. והנה אנו רואים שמי שלא שומר תורה כראוי - כפי יכולתו, אז הוא לא מצליח לעשות דברים מסוימים, ואם ישתדל יותר יצליח, אבל מי שסומך בכל אמונתו בה' שיעזור ויעשה למענו, אז כל שעל אותו אדם לעשות הוא לשבת רגל על רגל.

ספר ישמח משה מוסיף שהאבות היו שומרים את התורה כראוי, אבל בגלל שבזמן האבות עדין לא ניתנה תורה והארץ לא הייתה משועבדת לתורה, יעקב היה צריך לעשות מעשה שהוא כדרך הטבע, אבל היום בגלל שכבר קיבלנו את התורה אנחנו צריכים לבטוח בה' בלי שנעשה כלום וה' יעשה למעננו.

הרב קוק כותב על הברייתא במסכת שבת דף ל"ב עמוד א', שמספרת שר' ינאי היה בודק האם ניתן לעבור גשר ורק לאחר מכן היה עובר[1], אך ר' ינאי עבר על אחת השיטות שלו: "שאל יעמד אדם במקום סכנה ויגיד יעשו לו נס, שאולי לא יהיה נס ויקרה לאותו אדם משהוא, ואם עושים לו נס לוקחים לו מזכויותיו". הרב קוק מפרש את המילים "אם עושים לו נס לוקחים לו מזכויותיו"  שה' חפץ בהנהגה השלמה שלו על הטבע, שכן האדם הוא אחד ממפעלי ה' שיצר בחכמה על פי חוקי הטבע שהוא עשה, וראוי שהאדם גם כן יאהב את הטבע ואת הסדר שבו מניחים לו לפעול בו, ושהאדם לא יהיה נפעל.

זוהי תכליתו של האדם, שהוא צריך להיות פועל- והנס עושה את ההפך וע"י כך הופך את האדם לנפעל. כתוצאה מכך האדם אינו יכול לעשות דבר וע"י זה נגרע כוחו של האדם. שהאדם מממש את תכליתו הוא נדבק בדרכי ה' וזכויותיו של האדם מתרבות, אבל מי שעושים לו ניסים והוא מפסיק להיות פעיל ומתוך כך הוא הופך לנפעל וחי על חשבון הזכויות שעשה בעבר, כמו שאמר ר' ינאי "לוקחים לו מזכויותיו".

ראוי שאדם יעשה את התכלית שלו בעולם, כי גם לכוחות המוסריים שהעניק הקב"ה לעולמנו יש גבול, ולכן לפי דבריו של הרב קוק האדם צריך לנוע ולעשות דברים, ולא כמו שאמרנו קודם שהאדם צריך להאמין בה' ולא לעשות כלום ויקרו ניסים, אלא שהאדם שלא מימש את ייעודו בעולם לא מקבל זכויות לעולם הבא.

לסיכום, אדם צריך להאמין שהקב"ה עוזר לו בכל מה שהוא עושה, אבל אם הוא לא יעשה שום דבר וישב רגל על רגל אז ה' לא יוכל לעזור לו.

מי ייתן ונזכה לעשות את תכליתנו בעולם, ונקבל את שכרנו.





[1] הגמרא עוסקת בסוגיא היכן גברים עומדים על דין וחשבון על מעשיהם. 


 

 

בית המדרש