ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

פולמוס: אחריותנו למצב יהדות צפון אמריקה – לבטים נוספים בעקבות מאמרו של הרב שרלו

ע"י: הרב חגי רביב

אחר מאמרו של הרב שרלו אודות מצב היהדות בארה"ב ובחינה מחודשת ליחסנו אל הרפורמים שם התעורר פולמוס בבית המדרש. במאמר תגובה לרב שרלו כותב הרב חגי רביב (ראש תכנית בני עליה) כי הפתרון לתופעה הוא באמצעות תהליך של קירוב על בסיס הצבת אלטרנטיבה ברורה, אלטרנטיבה שלא באה לטשטש את ההבדלים אלא אדרבה להציג מודל של יהדות אמתית. אתם מוזמנים להגיב ולקחת חלק בדיון מבית מדרשנו

אין ספק שהעלאת המודעות לבעיה הכואבת של אובדן מתמשך של חלקים משמעותיים מעם ישראל, לסדר היום הציבורי שלנו היא הכרחית ובוערת ומחייבת התייחסות ברמות שונות ובציבורים שונים הכוללים בוודאי גם את בתי המדרש רבנן ותלמידיהן. קריאתו של מכובדי הרב שרלו שלא להתעלם מבעיית ההתבוללות בוודאי חייבת להישמע והדאגה הכנה העולה מדבריו חייבת להיות דאגה של כולנו.

למאמרו של הרב שרלו "רשמים ולבטים משליחות בארצות הברית"

להבהרת הרב שרלו למאמרו  

בעיית הזהות היהודית/ישראלית של הציבורים הרפורמים והקונסרבטיבים בצפון אמריקה, שגם היא עולה מן המאמר, בוודאי גם היא מחייבת התייחסות גם אם לא באותו מדרג. אולם מתוך ולמרות ההערכה הרבה שאני רוכש לרב שרלו אני רוצה להשיג על שתי נקודות יסוד במאמרו. ולנסות להרחיב בכך את הדיון הנרקם בבית המדרש בין תלמידים לרבותיהם.

ביסוד המאמר מאבחן הרב שרלו התדרדרות מסוכנת בהזדהות של הציבורים הלא אורתודוקסים בצפון אמריקה עם מדינת ישראל וממילא ירידה משמעותית במה ששומר על זהותם כיהודים. כמו כן מניח הרב שישנו קשר ברור בין היכולת לשמר זהות יהודית זו לבין היכולת ליצור סכר בשיטפון ההתבוללות הנוגף יהודיים אלו. נדמה לי שבשתי הנחות אלו יש מקום לפרשנות שונה.

ראשית, המציאות בשטח מלמדת שהזיקה והקשר בין הקהילות שאינן אורתודוקסיות למדינת ישראל הוא הכרחי מצד הקהילות וככזה הוא משתמר היטב גם בימים אלו. למנהיגי קהילה רפורמית או קונסרבטיבית הקשר לארץ ישראל הוא על פי רוב הכרחי לשימור הקהילה היות ובמקום שהמימד הדתי הוא חלש את מקומו בגיבוש הקהילה יכול לתפוס רק הזיקה למדינת ישראל.

לשם דוגמא אם נבחן את מוסדות החינוך היהודים בקליבלנד, מערש הולדתה של היהדות הרפורמית בארה"ב, מבחינת מוסדות החינוך של התנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות הדגש החינוכי המוקדש  שם ללימוד העברית ולביטויי ישראליות לעולם עולה עשרת מונים על פני המצוי בחינוך האורתודוקסי. אין ספק שידיעת העברית והחיבור למדינת ישראל עולה משמעותית ככל שהמוסד החינוכי פחות דתי במובן האורתודוקסי של המילה, רמת העברית בבית הספר הרפורמי טובה משמעותית מהרמה בבתי הספר האורתודוקסיים, ילדי בתי הספר הרפורמי והקונסרבטיבי מבקרים באופן מאורגן במהלך כיתה ח' בארץ דבר שוודאי לא קיים במוסדות האורתודוקסיים וכו'. שליחים ומורים ישראלים –קרנם בעליה במוסדות החינוך והקהילה הללו בעוד שבקרב המוסדות האורתודוקסיים ואפילו ה"מודרן אורתודוקס" חל פיחות אדיר במעמד השליחים לטובת מחנכים מקומים (בוגרי "ישיבה אוניברסיטה" ודומיהם). וכך המצב למיטב ידיעתי בהרבה מקומות ברחבי ארצות הברית.

הדבר גם מסתבר כי הרי הדרך היחידה לשכנע הורה להשקיע כסף רב בחינוך פרטי ייחודי לילדיו הוא רק על ידי הדגשת המייחד, וככל שהמימד הדתי פחות מודגש, הייחודיות, לעולם תבוא ממדינת ישראל. ומכאן נוכל להקיש גם למוסדות הקהילה האחרים.

אין ספק שישנם קשיים בזיקה בין הקהילות הנ"ל לארץ ישראל וצודק הרב שרלו בהבחנה שקשיים אלו נובעים בראש ובראשונה בגלל המימד הפוליטי מדיני אולם נדמה לי שאין מקום לדאגה אותה מביע הרב לגבי ניתוק הזיקה לארץ, אדרבה באופן פרדוכסלי הזיקה הזאת חשובה לראשי הקהילות היום יותר מאי פעם, וגם אם הם לא ימהרו להודות בכך. ההוכחה הטובה ביותר תהיה הפריחה העצומה של תוכניות הסוכנות היהודית  כגון "תגלית" שצוברות תאוצה אדירה בשנים האחרונות ודווקא בקרב יהודים מקהילות אלו.

ההנחה השנייה עליה מבסס הרב את דבריו היא שעידוד הזהות היהודית, וגם אם הוא במסגרת הקהילות הללו, יעכב את הליכי ההתבוללות של העם היהודי. קשה לענ"ד להבין הנחה זו, הרי בסופו של דבר צעיר רפורמי בצפון אמריקה מוצא את בת זוגו באחת משתי דרכים: היותר שכיחה היא דווקא מחוץ לקהילה (בקמפוסים, במקומות העבודה וכו') במקרה כזה אם הבחורה אינה יהודייה, והבחור או משפחתו ידרשו את גיורה, הגיור שיוצע לה על ידי הקהילה ויוכר, להצעת הרב, על ידי מדינת ישראל ודאי לא יפתור את בעיית ההתבוללות. שהרי בראי ההלכה הבחורה עדיין תישאר גויה לכל דבר ועניין. ואדרבה באפשרות השנייה, בה בחור מוצא את בת זוגו בקרב הקהילה, הרי ככל שיתרבו גיורים אלו גם מסגרת הקהילה תפסיק יותר ויותר להוות חממה בטוחה למציאת בת זוג. ואכן כבר היום בהרבה קהילות רפורמיות אחוז היהודים על פי דת הוא בכי רע.

אז מה הפתרון?- אין ספק שעצם העלאת השאלה כפי שעשה הרב שרלו היא הכרחית, קטונתי מלומר שיש לי תשובות ברורות, אני רק משוכנע שתהליך של קירוב חייב להיות בראש מעינינו, קירוב על בסיס הצבת אלטרנטיבה ברורה, אלטרנטיבה שלא באה לטשטש את ההבדלים אלא אדרבה להציג מודל של יהדות אמיתית. קירוב כזה באופן טבעי דורש עבודת אומנות כיצד מחד להדגיש את השוני ואי נתינת לגיטימציה,  שלענ"ד היא הרסנית, אולם מאידך גיסא יש בה חיבוק גדול ליחידים תוהים ומבולבלים.

אני גם מאמין שאם ישנם בתי מדרש שדווקא מהם יכולה לצאת הבשורה של האלטרנטיבה שתשמש מודל לחיקוי בסופו של תהליך, אלו בתי המדרש של הציונות הדתית. בתי מדרש שהשכילו, ברוחו של הרב קוק, לצקת את התוכן המסור מדורי דורות לכלים חדשים ועדכניים. בתי מדרש שהצליחו למצוא ולבשר חדשנות ורעננות מחשבתית אמונית ורוחנית בתוך מסגרתה הנוקשה והבלתי מתפשרת של ההלכה והמסורה.

מקום הפעילות שלנו יכול להתמקד בשני מוקדים לפחות -  בני הנוער והאוניברסיטאות. בני הנוער, מזרמי היהדות השונים מרוכזים בהרבה מקומות במסגרות לימודיות שונות תחת המטריה של הפדרציות הקהילתיות. כגון, בתי ספר קהילתיים בתי ספר יום ראשון וכד' במסגרות הפורמליות והבלתי פורמליות  – השתלבות שליחים מתאימים דווקא בנקודות מפגש אלו עם בני הנוער הן צו השעה. תנועת הנוער של ארגון הקהילות האורתודוקסיות NCSY הרימה את הכפפה אולם השאירה עוד המון מקום לציבור שלנו עם הייחודיות שלו לפעול ובגדול. המוקד השני הוא האוניברסיטאות או ליתר דיוק מרכזי "הלל"- ארגוני הסטודנטים היהודיים באוניברסיטאות השונות. מרכזים אלו הם מוקד פעילות פרוץ המשווע ליוזמות ברוכות. רק בביקורי האחרון נפגשתי עם בחורה אורתודוקסית המשמשת נשיאת הארגון באוניברסיטה קטנה באחת מערי השדה אשר ביוזמה פרטית, החלה לארח בבית הוריה מידי חודש למעלה מעשרים סטודנטים רפורמים לסעודת שבת "כדי שיראו איך נראית סעודת שבת בבית דתי"... האפשרויות ל"יוזמות חכמות" עצומות אולם השטח כמעט שומם.

מציאתם והכשרתם שליחים שהם "רבי אומן" כאלו מתוך בתי המדרש שלנו היא המשימה הראשונה שלנו כמחנכים ושל גדולי ההנהגה הרוחנית בדורנו -משימה שיש לעורר אליה.

 

 

בית המדרש