ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

איך מעמיקים את חווית התפילה?

ע"י: הרב אבי בלידשטיין

בשיעור לחבורת הבוגרים של ישיבת פתח תקוה עוסק הרב בלידשטיין בהעמקת חווית התפילה ובעצות להתכוונות על פי מקורות שונים.

סיכום ומקורות מאת עמיחי פילוסוף:


יש מקום לשאוף לדבר לא רק על עבודת ה', דרכיה, היתכנותה וכו', אלא גם לעשות אותה, לפעול אותה. התחום של תפילה הוא מקום טוב לדבר על כך. מעבר לעבודה שאדם עובד בעצמו, יש משהו בעבודת ה' המשותפת שיש בה ערך נוסף. כשותפים לחיים, גם בקשר זוגי ניתן לדבר על עבודת ה' כעבודה משותפת.

בתפילה, מושג המקום הוא משמעותי מאד. אנו מקדישים לתפילה מקום מסויים, זה מובן אחד. מובן נוסף הוא מהבחינה הנפשית-תודעתית. כשאני עומד בתפילה, אני "עומד במקום מסויים" מבחינה תודעתית כלשהי. ננסה להבין כיצד ייצור של מקום מסויים בתודעתנו בעומדנו בתפילה, מקום מפגש עם הקב"ה- הוא הבסיס לעבודת התפילה.

 

מקורות

סוכה יד א. מדת אכזריות ומדת הרחמנות נדמות כמתוארות כאן כמקומות שונים של תודעתו של הקב"ה. הנהגתו ופנייתו יכולה להיות במקום של רחמים או במקום של דין. כאשר אנו מגיעים לתפילה, אנו למעשה- בתודעתנו, במצב הרוח- קובעים את מקום המפגש, את מקומו של ה' (אכזריות/רחמים) במפגשו עימי.

יבמות קה ב. המקום כאן הוא בהקשר של לאן התפילה מכוונת. התפילה אינה נק', אינה מקום, אלא היא וקטור, תנועה. "כך אמר אבא: המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה". ועל כך כותב רבינו יונה (על הרי"ף, ברכות כב ב) שידמיין אדם כאילו הוא עומד בשמים, ויכוון לפשוט גופו מעל נשמתו, ולאחר שיגיע למחשבה זו יחשוב כאילו הוא עומד בבהמ"ק שהוא למטה. ההכוונה מגמ' זו היא שהדמיון שהאדם מדמיין, כלומר המקום שאני מביא את עצמי אליו בדמיוני לעמוד בתפילה- בשמים, בבימ"ק- עם משמעויותיו של המקום הזה, הוא גם כן בסיס לעבודת התפילה. חסידים היו שוהים שעה אחת- אולי שהייה זו היא הנסיון לכונן בדמיון ובתודעה את המקום שבו אני עומד בתפילה, ואת קומת התודעה שמקום זה מחולל.

בעש"ט עה"ת, נח, עמוד התפילה. בדבריו, הבעש"ט מכוון לאמירה שבה עצם ההימצאות של האדם בתפילה- במילותיה וכוונותיה- הוא ממציא את עצמו למקום מסויים. בכל אות, וממילה למילה, האדם עובר ונכנס להיכלות וגילויי שכינה בדרגות מתעלות. התפילה היא מקום להימצא בו. וממקום זה, מהיכלות אלו, הקב"ה מציץ ונפגש עם האדם. המקום כאן כאמור אינו מעמד שאני יוצר ומעצב כבסיס לעמידתי, אלא התפילה עצמה, המילים, הן מקום; התפילה היא טיול במקומותיו של הקב"ה. כאשר חודרת לתודעה באמצע התפילה מחשבה זרה, האדם נזרק מן המקום שאליו הגיע. כאילו מישהו בא וזרק אותו. משום שבאמת באמת, הוא כבר אינו שם, הוא כבר אינו נמצא במקום ההוא. המקום ההוא הוא מקום קיים, הוא נמצא  גם אם האדם נזרק משם, ולכן הוא גם יכול לשוב לשם. ייכנס שוב אל ההיכלות, אל מילות התפילה, כאשר מחשבתו נתונה להיות באותו מקום.

מקור מים חיים, יד. מילות התפילה כתיבות, תיבות אליהן ניתן להיכנס לתפילה, ושבהן גם ניתן להתכנס ולהסתתר מן החוץ.

ממה שלמדנו, ניתן לצאת ולנסות "עבודה מעשית" בענין. לנסות ולכונן לפני התפילה את ההיכל שבו אני רוצה להיפגש עם הקב"ה. איזה היכל זה יהיה?

יש הנחיה של הבעש"ט להיכנס תחילה ממקום של יראה, שמנכיח את עצם העמידה לפני הקב"ה, ואח"כ עוברים במהלך התפילה אל היכלות אחרים.


 

 

בית המדרש