ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מדוע פעמיים הדגישה התורה את גילו של יעקב?

ע"י: מתניה בארי

אילו היתה התורה אומרת לנו שיעקב חי שבע עשרה שנה בארץ מצרים, היינו מסיקים לבד את גילו, וכן להיפך. מה צורך ראתה התורה לתאר לנו את שניהם? שאלה זו ממילא נשאלת לשני הכיוונים. בעיוננו זה ננסה להעלות חידוש קל מכל אחד משני הפרטים, ומשניהם גם יחד

"וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז:כח). הפסוק מתאר לנו שני אלמנטים שלכאורה מעידים זה על זה, שכן כבר נאמר לנו: "וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז:ט).

אילו היתה התורה אומרת לנו שיעקב חי שבע עשרה שנה בארץ מצרים, היינו מסיקים לבד את גילו, וכן להיפך. מה צורך ראתה התורה לתאר לנו את שניהם? שאלה זו ממילא נשאלת לשני הכיוונים. בעיוננו זה ננסה להעלות חידוש קל מכל אחד משני הפרטים, ומשניהם גם יחד.

"בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה" (בראשית לז:א)

הפסוק לקוח מפתיחת פרשת וישב, והוא גילו של יוסף עת החל סיפור התגלגלותו למצרים. ללא ספק יש מידה של דמיון כאן בין שבע עשרה השנים בהן חי יוסף בבית אביו לבין שבע עשרה השנים בהן חי יוסף במחיצת אביו בארץ מצרים.

כידוע, חז"ל מקשרים בין 22 השנים בהן יעקב חי שלא במחיצת יצחק אביו לבין 22 השנים בהן יוסף חי שלא במחיצת יעקב אביו[1]. חז"ל דורשים זאת כ"מידה כנגד מידה" בה נענש יעקב על הימנעותו מכיבוד הורים במשך כל אותן 22 שנים.

ייתכן שיש להפעיל "מידה כנגד מידה" דומה על יחסי יוסף ויעקב: במשך 17 שנה היה יוסף סמוך על שולחן יעקב אביו. ב"מידה כנגד מידה" על כך (בצד החיובי), יעקב נסמך על שולחן בנו במשך 17 שנה. הזכרת משך שהייתו של יעקב במצרים היא, אם כן, אזכור לאותן 17 שנה בהן חי יוסף תחת חסות אביו. אמנם למספר זה, שבע עשרה, היינו יכולים להגיע לבד לו אמרה התורה רק שיעקב בן 147 שנה. אולם כך לא היתה מקשרת אותנו אל האזכור הנוסף של משך זמן זהה, הלא הוא 17 שנותיו של יוסף[2].

"שְׁנֵי חַיָּיו"

את המספר השני, 147 שנותיו של יעקב, נקשר אל גילו הקודם האמור לנו, הלא הוא 130, בעמדו לפני פרעה. אולם מספר השנים לא זוכים לתיאור זהה. גילו של יעקב בפרשתנו מתואר כ: "וַיְהִי יְמֵי יַעֲקֹב שְׁנֵי חַיָּיו שֶׁבַע שָׁנִים וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה" (בראשית מז:כח). מנגד, גילו של יעקב בעמדו לפני פרעה מתואר כ:

"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה מְעַט וְרָעִים הָיוּ יְמֵי שְׁנֵי חַיַּי וְלֹא הִשִּׂיגוּ אֶת יְמֵי שְׁנֵי חַיֵּי אֲבֹתַי בִּימֵי מְגוּרֵיהֶם" (בראשית מז:ח-ט)

פרעה שואל לימי שני חייו של יעקב, בעוד יעקב עונה לו על ימי שני מגוריו, לצד טענה שימי שני חייו היו "מְעַט וְרָעִים". אולם בפרשתנו, באה התורה ומציגה את ימי שני חייו של יעקב, שהם כמו ימי שני מגוריו (בתוספת 17 השנים שעברו), ואינם "מעטים" כלל וכלל!

ניתן ליישב סתירה זו בשני אופנים. הראשון מבוסס על מבטנו האובייקטיבי כ"קוראים". יעקב חי בתחושה סובייקטיבית שימי שני חייו היו "מעט ורעים", לעומת ימי שני מגוריו שהם "רגילים", ואפילו רבים. התורה מתארת לנו, הקוראים האובייקטיביים, שימי חייו הם בעצם שווי ערך לימי מגוריו, ואינם מעטים מהם כלל וכלל.

אופן אחר ליישב סתירה זו הוא בכך שבאמת השתנה דבר מה בין התיאורים השונים - יעקב חי 17 שנה במחיצת בנו יוסף. נסביר: עד עמידתו של יעקב לפני פרעה, חי יעקב במידה רבה של צער. צער זה התאפיין בחוסר עז של כיבוד הורים: הן מצידו כלפי אביו, והן מצד יוסף בנו כלפיו (על בסיס המדרש של ה-22 שנה), עד כדי שנוצר פער בין ימי שני מגוריו לבין ימי שני חייו. 17 השנים האחרונות של חייו, התאפיינו בכיבוד הורים מצד בנו האהוב, ובסופן חזר יעקב להיות נורמלי, כאשר ימי שני חייו וימי שני מגוריו מאוזנים.

אריכות ימים

השכר המובטח לישראל על מצוות כיבוד הורים הוא, כידוע: "לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ" (שמות כ:יב, ובניקוד אחר בדברים ה:טז). לאור דברינו, ניתן לומר שאין מדובר על שכר בבחינת שכר ועונש הבאים ב"מתנה" מריבונו של עולם, אלא על תוצאה ישירה של מציאות חיים תקינה. כלומר, מי שמכבד את הוריו זוכה למציאות חיים תקינה של קשר בריא עם הוריו, מה שמאפשר לו איזון בין "ימי שני חייו" ו"ימי שני מגוריו". בדוגמא שלנו, ימי שני חייו של יעקב, במהלך אותן 17 שנים במצרים, הפכו מ"מְעַט וְרָעִים" לרגילים, ובכך ממש "האריך ימים"![3]

עניין זה מקשר אותנו חזרה אל החלק הקודם של דברינו. נשאל: מה בכיבוד הורים הוא המוביל אותנו ל"אריכות ימים"? בעזרת החלק הראשון של דברינו נוכל להשיב על זאת: אחת המשמעויות של כיבוד הורים היא האחריות ההדדית של ההורים על הילדים, ושל הילדים על ההורים, בהמשך החיים. לכך רומזת התורה כאן. 17 השנים בהן חי יעקב תחת כנף יוסף, הן חלף 17 השנים בהן חי יוסף תחת כנף יעקב[4]. כיבוד ההורים, כפי שאנו רואים כאן, מבטא את מציאות החיים התקינה של משפחה שחבריה תומכים זה בזה בתקופות שונות של החיים, מה שמאפשר אורח חיים בריא וימים ארוכים.

 

"אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד" (משלי ג:טז)





[1] יצויין שאין שום אזכור שכזה בפשט הכתוב, והוא כולו מבוסס על ההנחה שיעקב והאחים יורדים מצרימה בתחילת השנה השלישית לשנות הרעב, אך אין הכרח בכך.


[2] גם תיאור זה לכאורה מיותר: מה עניין גילו של יוסף לסיפור? והרי לא מובא גילו של אף אחד אחר? ייתכן אפוא שהובא כדי להקביל לסיפורנו.


[3] אנו נוטים להסביר "אריכות ימים" כ"שנים רבות". אולם לדברינו, לא כן הוא, כמות השנים אינה משתנה, אלא משמעותו של כל יום היא המשתנה. באמת נדמה שזהו פשט משמעות הביטוי, ימים אינם שנים, וארוך אינו רבים.


[4] ברור לכל שאין כאן הוראה לכיבוד הורים או דאגה לילדים באופן כמותי, ושאל לנו לכבד את הורינו או לדאוג לילדינו לשיעורים.


 

 

בית המדרש