ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מעמד כהני מצרים מול מעמד כהני ישראל

ע"י: מתניה בארי

לא מעט אנו נפגשים במילה "כהן" ובתפקידה, מחקר יסודי ייאלץ אותנו לעבור על כל המקומות בהם מוזכרים כהנים ולנסות לדלות מהם את הדומה ואת השונה. מספר דוגמאות יאפשרו לשפוך מעט אור על מעמד הכהונה במצרים ובישראל

אחד הדברים הנחמדים בספר בראשית, הוא שבו אנחנו פוגשים לראשונה ביטויים שגורים אי אלו ואחרים, ואנו יכולים לראות מה משמעותם בשימוש הראשון שלהם מאז ומעולם. חלקנו, כיוון שכבר קראנו את הדברים מספר פעמים כמספר שנותינו ויותר, כבר אדישים לדברים ולא מתרגשים ממשמעות הדברים כפי שהם מופיעים לראשונה.

הפעם הראשונה בתורה בה מופיע המילה "כהן" היא במלכיצדק מלך שלם: "וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד:יח). הפעם הראשונה בה אנחנו נתקלים בכהנים כמעמד ציבורי, הוא בפרשתנו. מדובר כמובן בכהני מצרים, עליהם לא השפיעו גזירותיו של יוסף במהלך הרעב במצרים.

אחד מקרא ושניים תרגום

מחקר יסודי ייאלץ אותנו לעבור על כל המקומות בהם מוזכרים כהנים ולנסות לדלות מהם את הדומה ואת השונה. מפאת קוצר היריעה, נביא כאן רק כמה דוגמאות קלות, ובעזרתן נשפוך מעט אור על מעמד הכהונה במצרים ובישראל.

נתחיל דווקא במלכיצדק: "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד:יח).

ובתרגום אונקלוס: "ומלכי צדק מלכא דירושלם אפיק לחים וחמר והוא משמיש קדם אל עלאה"[1]. נמשיך אל הכהן השני בתורה: "וַיִּקְרָא פַרְעֹה שֵׁם יוֹסֵף צָפְנַת פַּעְנֵחַ וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה וַיֵּצֵא יוֹסֵף עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בראשית מא:מה).

ובתרגום: "וקרא פרעה שום יוסף גברא דמטמרן גלין ליה [צפנת פענח] ויהב ליה ית אסנת בת פוטיפרע רבא דאון לאתו ונפק יוסף שליט על ארעא דמצרים".

מה מנחה את אונקלוס לתרגם אחרת את המילה "כהן" בשני המקומות? ניתן להציע שתי מתודות לפתרון: הראשונה טמונה בהכרת התורה, ובמגמה פרשנית. כלומר, אין מדובר על הבדל בפשט הכתובים המבדיל בין שני המופעים של "כהן", אלא מדובר על הבדל מגמתי בפרשנות: המתרגם מבקש ליצור הבדל בין הכוהנים השונים. אפשרות שנייה היא לומר שיש הבדל בפשט הכתובים, המניע את המתרגם לתרגם את המילה "כהן" אחרת בכל מקום.

המתודה השנייה מבטאת היצמדות לפשט הכתוב, אך דורשת רגישות גדולה לעומק הפשט, ויכולת "דליית מים" מוצלחת. המתודה הראשונה, מנגד, מבטאת את יכולת הפרשן להתנתק מפשט התורה ולהביע רעיונות המבוססים על ידע נרחב בתורה, אשר באופן עקרוני מקומם הוא אחר. אולם בחירה במתודה זו מציבה בעיה אחרת: עלינו להסביר מדוע העדיפה התורה לומר את הדברים בצורה זהה, ומה ראה הפרשן לנכון לסטות מפשט הכתוב, ולהבדיל בין המופעים.

אם נצעד במתודה הראשונה, אזי פשוט וברור שאונקלוס מתרגם את הכהן לה' (לרבות מלכיצדק, אשר לפי המדרש הוא שם בן נח) כ"משמש לפני", ואת הכהן לעבודה זרה כ"רבא", וזאת על אף שאין הבדל עקרוני לא בפשט הכתוב ולא בתפקיד אותו הם ממלאים

אולם ניתן, לעניות דעתנו, למצוא הבדל בפשט הכתוב בין המקרים, אשר הוא שמנחה את אונקלוס בתרגומו השונה: מלכי צדק הוא כהן לאל עליון, ואונקלוס מתרגמו כמשמש לפני אל עליון. מנגד, פוטי פרע הוא כהן "של" און, ואונקלוס מתרגמו כ"רבא". חיזוק להשערה זו ניתן למצוא הן בתרגום של "כֹּהֵן מִדְיָן" (שמות ג:א), שהוא "רבא דמדין" (במובן "כהן של"), והן בתרגום של "לְכַהֲנוֹ לִי" (שמות כח:א)[2], שהוא "לשמשא קדמי" (במובן "כהן ל-").

חשוב להבהיר, שאין כאן דיוק לשוני דקדוקי גרידא: שני הביטויים מאפיינים תודעה רוחנית כלשהי. אדם המכהן כ"כהן ל-" הוא אדם שתודעתו תודעת שירות כלפי הגורם העליון (אמיתי או מדומה). אדם המכהן כ"כהן של" הוא אדם שתודעתו תודעת שלטון בשם הגורם העליון. כך מדקדק התרגום: "כהן ל-" הוא "משמש לפני", בתודעת שירות. "כהן של" הוא "שליט של", בתודעת שלטון.

כהנא מסייע כהני

עתה נעיין בתרגומים שנותן אונקלוס למילה "כהנים"[3]. מחד עומד הביטוי "מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט:ו), שתרגומו "מלכין כהנין ועם קדיש", וכן הוא בעוד מקומות. אולם בפרשתנו, כהני מצרים זוכים להיתרגם כ"כומריא" (בראשית מז:כב). מפשט הכתובים לא נראה שיש מה לדקדק בלשון התורה, המאפשר לנו להיתלות בו על מנת להבין את החילוק שמחלק אונקלוס בין הכהנים. בשל כך יש להחיל כאן את המתודה הראשונה, לפיה ההבדל נעוץ בפרשנות ולא בפשט הכתוב[4].

ניתן, לדעתנו, להעמיד הבדל משמעותי בין המופעים[5] ובכך להצדיק אף את המתודה הראשונה. ההבדל נעוץ במעמד הכהנים, כפי שעולה מפשט הפסוקים. כהני מצרים זוכים לקרקע שלהם, לכסף המגיע אליהם מפרעה, ול"חק", כלומר משכורת קבועה. העולה מכאן שיש להם מעמד שונה מאשר פשוטי העם. בצד השני של המתרס עומדים כהני ישראל, המוכרים לנו מימים ימימה: אין להם קרקע עצמאית, אלא הם נוחלים בתוך בני ישראל. הם לא זכאים לכסף מה"מדינה", אלא מהעם, בדמות התרומות. אלו, מטבען, אינן קבועות כמו המעשרות: מדאורייתא אדם יוצא ידי חובה ב"כלשהו", וממילא הכנסת הכהנים אינה קבועה.

הדברים משקפים, בעינינו, מעמד של "פרטים" לכהנים. פשוט וברור הוא שהכהנים הם במעמד מורם מעם בפן הדתי. אך ברמה החברתית-כלכלית אין להם מעמד עליון על כל העם, אלא הם אפילו מתחת לעם[6]. כך, לדעתנו, גם מפרש אונקלוס את הדברים. אין הבדל עקרוני בין תפקיד כהני מצרים לבין תפקיד כהני ישראל (בעבודתם הדתית). אבל מבחינת המעמד שלהם יש הבדל עצום, ודווקא לכך הוא רומז בשימושו במונח "כמרים"[7].

גם כאן, ההבדל בין כהני מצרים לבין כהני ישראל אינו רק הבדל טכני: יש כאן הבדל בתודעה הרוחנית. כהני מצרים, כמו "כהן של", רואים בעצמם כשליטים בשם האלילות בשמה הם באים. שליטה זו לא מתבטאת דווקא בעבודה המעשית שלהם, מה שמשאיר להם את הכינוי "כהן", אבל שליטה זו כן מקנה להם מעמד כלכלי-חברתי אחר, אליטיסטי, והוא אשר זוכה להיתרגם "כומריא". כהני ישראל, מנגד, כמו "כהן ל-"[8], רואים בעצמם משרתי עליון, ללא העליונות החברתית שעלולה להתלוות.

אם כנים דברינו, אזי גם ברור מאליו מה ראתה התורה לנכון לספר לנו על כהני מצרים. מצרים היא אנטיתזה לישראל בתחומים רבים. הבולט ביותר ביניהם הוא משמעות הארץ: "כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק" (דברים יא:י). בעינינו גם כאן. כהני מצרים, הבולטים כל כך לאור המציאות הכלכלית במצרים דאז, מוצגים ומוצבים כמגדלור אשר אנו, ישראל, צריכים להיזהר ממנו בכינון הכהונה בעמנו, לדורות[9].

דברינו אלה מקבלים משנה תוקף לאור הסתכלות היסטורית פשוטה. רבות אנו קוראים בתנ"ך על הנביאים שהתלהמו לנוכח הקרבת הקרבנות ה"ריקה" מתוכן של העם. שמא מה שמביא לכך הוא הפיכת תפקיד הכהנים למעמד חברתי-כלכלי, כפי שניתן לראות אצל בני עלי[10]. כן הוא אף בימי בית שני, שם הכהנים כבר הפכו להיות אליטה חברתית, עד כדי עליית חלקם למעמד של "צדוקים", המהווים "בר פלוגתא" עקרוני של חז"ל, ה"פרושים".

 

"וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ" (שמות יט:ו).





[1] נציין שבדומה לתרגום אונקלוס מופיע גם בתרגום המיוחס ליונתן על התורה, למעט מקרים בודדים. להבדלים אלו נתייחס בעז"ה במקום אחר.


[2] פסוק זה עוסק בהקדשת הכהנים לעבודת ה', אך מעניין לראות שמופיעים "כהנים" עוד קודם לכן.


[3] בחרנו להפריד את המילה "כהן" מ"כהנים" בעיוננו, בעיקר משום שהם זוכים לתרגום אחר והן משום שזוהי מגמתנו בפרושנו, וראה לקמן.


[4] לשיטה זו עדיין מוטל עלינו להבין מדוע התורה בכל זאת תיארה אותם כזהים ומהו העקרון על פיו אונקלוס מתרגם אחרת, בכל מופע של שינוי.


[5] בשונה מההבדל הראשון, לא מדובר כאן בהבדל דקדוקי לשוני, אבל ההבדל עדיין מעוגן בפשט הכתוב.


[6] והקביל ר' יוחאי זכות את הכהנים במידה כלשהי לעבד עברי, אשר ברמה הכלכלית-חברתית מעמדו נמוך, אך אדוניו מצווה להעניק לו ולתת לו כל מחסורו, עד כדי "כל הקונה עבד עברי, כקונה אדון לעצמו" (קידושין כ.).


[7] אונקלוס, כמובן, משווה למעמד הכמורה בנצרות, שהיה מעמד מורם מעם ברמה הכלכלית-חברתית ולא רק ברמה הדתית, לפחות עד המהפכה הצרפתית בסוף המאה ה-18.


[8] כפי שהזכרנו כבר, ביטוי זה מאפיין גם את הקדשתם לכהונה: "וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ לִי" (שמות כח:א).


[9] ואולי יש לדמות לערבוב כתרי כהונה, תורה ומלוכה.


[10] על חטאיהם של בני עלי, ועל חלקו של עלי עצמו בכך, נרחיב בעזה במקום אחר.


 

 

בית המדרש