ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ספירת העומר- בין שמחה אבל לחידוש חלק ו´

ע"י: הרב אביע"ד סנדרס

סדרת שיעורים מרתקת עומד הרב אביעד סנדרס על מהותם של ימי ספירת העומר ועל מורכבותם המיוחד. מורכבות של אבל, שמחה וחידוש - חלק ו´

 

בשנת 1983 האירוויזיון נערך בגרמניה, לרגע המאורע החליט אהוד מנור לכתוב שיר מיוחד אותו שרה עפר חזה- שם השיר היה חי, נושאו של השיר היה החיים של עם ישראל אשר ממשיכים למרות כל הצרות והבעיות. הרקע לשיר היה ברור, הנה עם ישראל חוזר לשיר על אדמת גרמניה, אך הפעם הוא אינו חוזר כעם מובס ומושמד אלא כעם עצמאי וגאה. בלבו של השיר ניתן למצוא את המילים הבאות:

 


אני שואל ומתפלל טוב שלא אבדה עוד התקווה.


עובר מזמור מדור לדור,

כמעיין מאז ועד עולם


אני שואל...


חי, חי, חי כן, אני עוד חי.

זה השיר שסבא

שר אתמול לאבא והיום אני.


אני עוד חי, חי, חי, עם ישראל חי.

זה השיר שסבא שר אתמול לאבא והיום אני.


בשיעורים הקודמים עסקנו בשינוי שעבר על העם היהודי לאורך התקופות השונות ועל ההשפעה שיש לשינוי זה על היחס שלנו לתקופת ספירת העומר., הגענו למסקנה שהאדם הוא נוף מולדתו- אך מה יעשה היהודי, שלכאורה, הרי הוא נטול מולדת. העם היהודי חי רוב ימיו מחוץ למולדתו, העם היהודי חי את רוב זמנו בגלות.

דווקא אהוד מנור בשיר זה היטיב לבטא יותר מכל מה מצב זה גרם לעם ישראל- הנוף של עם ישראל אינו אך ורק אדמה, הנוף של עם ישראל הוא שיר שסבא שר אתמול לאבא. רק מתוך אותו שיר, עם ישראל חי וממשיך הלאה.


באחת מן הפסקאות המפורסמות של הרב קוק בספר אורות נאמר שעם ישראל עזב את "הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון" (אורות המלחמה ג' א'). הפוליטיקה העולמית אינה מתאימה ואינה טבעית לעם שאצל המסורת מסבא לאבא לבן הנה המרכז. הפוליטיקה העולמית הנה אומנות הפשרה, אומנות הכך ותן.  עם ישראל מתוקף המסורתיות שלו אינו מסוגל לפשרה, כל מסורת שלו, כל אמונה שלו מקובעת באלפי שנות העברה סיזיפית של תחושות, ידע ורגשות מהורים לילדיהם. כאשר ישנה התנגשות בין הפוליטיקה העולמית והמסורת הנטייה הטבעית ביותר היא להתחפר להתגונן ולעתים אף לתקוף. כך קרה בימי המרד הגדול, כך קרה בימי מרד בר כוכבא, כך קרה לתלמידיו של רבי עקיבא.


אך אחרי אלפי שנים של ניתוק מן הפוליטיקה, לאחר גלות קשה שגובה וגבתה קרבנות נוראיים, מתחילה לחלחל ההבנה שעל מנת להיות חי, המסורת חייבת לפגוש את הפוליטיקה העולמית. חייבת להיות אינטראקציה ביניהם. דומים הדברים למה שאמר הרמב"ם בנוגע לימות המשיח שאין בינם לעולמנו אלא שיעבוד מלכויות. ימות המשיח הם הימים בהם עם ישראל מצליח לשלב בין הפוליטיקה העולמית לחיים של מסורת.  


בשיעור הבא אנסה לסכם את המהלך ולהראות איך התהליך שאנו עוברים משפיע וימשיך להשפיע על ימים גדולים אלו, ימים שבין נס, גאולה עצמית ומתן תורה.

 

 

 

בית המדרש