ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

יהדות והימורים-אל מול תורה ועבודה

ע"י: הרב אביע"ד סנדרס

יחס התורה למהמרים בהיר ומובן- אך כיצד יש לגשת לתופעה בימינו? ואיך כל זה קשור ל"מסמסים"? הרב אביע"ד סנדרס מגיב לגליון מוצש האחרון.

הכתבה שפורסמה בשבוע האחרון על  התרחבות תופעת ההימורים בציונות הדתית,

תפסה חלק גדול מן הציבור הציוני דתי מופתע מאוד. הכתבה סקרה שורה של

קבוצות אנשים שמשחקים יחד פוקר או מהמרים יחדיו במשחקי כספים. חלק

מהאנשים שרואיינו בכתבה הנם כאלו שלא משקיעים כסף רב ומשחקים בעיקר לכיף,

מאידך היו כאלו שכן משקיעים כסף רב והמשחק עבורם הופך להיות תחרותי מעין

כמוהו.

 

דומה, שביחס לסערה שעוררה כתבה אחרת במגזין מוצש- על הדתיים שמסמסים

בשבת, כתבה זו לא עוררה סערה גדולה. אני חייב להודות שמבחינתי הדברים הם

שונים לחלוטין.

 

היחס של התורה שבעל פה למהמרים הנו חד:

 

אלו הן הפסולין , המשחק בקביא, והמלוה ברבית, ומפריחי יונים, וסוחרי

שביעית (סנהדרין ג' ג')

 

על כך אומר הרמב"ם בפירושו למשנה:

 

המשחק בקוביא - פסול לעדות. לפי שאינו מתעסק בישובו של עולם, ואסור לאדם

שיתעסק בעולמו אלא או בתורה וגמילות חסדים, או בסחורה ואומנות ומלאכה שיש

בהן ישובו של עולם:

 

במבט ראשון דבריו של הרמב"ם נראים קצת לא רלוונטיים לימינו, הרי הרבה

מאוד אנשים עושים דברים שאינם תורה וגמילות חסדים. אנו רצים, מתעמלים,

קוראים ספרים, צורכים אומנות ועוד. כמובן שסוף דבריו של הרמב"ם בא לדבר

בדיוק על נקודה זו, הקריטריון הנו מלאכה שיש בה ישובו של עולם. מהו בדיוק

הגדר ההלכתי של ישובו של עולם, זאת היא שאלה מורכבת מאוד, אך ניתן לומר

בבירור שכל פעולה שהאדם עושה ראוי שיהיה בה מימד שמפתח את העולם שהופך

אותו למקום שיותר טוב לשבת בו.

 

לא סתם ההימורים עשו עליה מארה"ב לישראל. ההימורים הן הלב של התפיסה

שגורסת שאדם לאדם זאב, שהכסף יענה את הכל- שהמטרה הסופית של העבודה היא

הרווח הטמון בצדה לאדם העובד. אם ניתן להשיג כסף ללא עבודה- למה לא? אך

אצלנו, התורה לא מזוהה עם הכסף ועל הכסף לא כתוב שמאמינים באלוקים ואולי

בגלל זה הכסף לא הופך אצלנו להיות האלוקים בעצמו. גם אם היתה אופציה לא

לעבוד כלל, עדיין התורה היתה דוחפת אותנו לעבוד ולשנות. גם מי שיש לו כסף

שמספיק לו ולמשפחתו עד קץ כל הימים צריך לעבוד, אף הוא צריך לעסוק

ביישובו של עולם.

 

היהדות לא מאמינה שמטרתה של העבודה היא להרוויח כסף, היהדות גורסת שיש

בעבודה ערך עצמאי, ערך של הפיכת העולם למקום טוב יותר, הפיכת העולם למקום

מיושב יותר. הכסף מגיע רק בעקבות ישוב העולם ועל מנת ליישב את העולם, לא

סתם כך.

 

ההימורים לא עושים דבר מעין זה, ההיפך הוא הנכון זוהי הדרך המהירה לקבל

כסף, הדרך שמייתרת העבודה. אף אם ננטרל את הסחרור הכלכלי שיכול להיכנס

אליו המהמר, בלבו של ההימור עומדת התפיסה שהכסף שווה את הכל, שאדם לאדם

זאב.

 

בניגוד לסוגית המסמסים בשבת- אנשים שמאמינים בריבונו של עולם אך קשה להם

עם תורתו, כאן יש תופעה ששורשה הוא חוסר אמון בעולם עצמו- במקום בו שם

אותנו הקב"ה לשמור ויישב ולקדם. בכתבה רואיין מישהו שאמר שהוא מאוד חרד

לדיני קניינים ועל כן הוא דואג לומר שכל הכסף מתחילת המשחק הוא מופקר ועל

כן אין עוברים על איסור גזל, אך מה נעשה שעצם המשחק, עצם התחרות על כסף-

היא גופא החרבתו של העולם, ההיפך מישובו.

 

התשתית שלנו היא האמונה בתורה ועבודה, בחשיבות של שניהם. ההימורים הם

ההיפך משני הדברים כאחד הן מן התורה והן מן העבודה. על אף השמחה הרבה שיש

במפגש, על אף הכיף והריגוש שבתחרות, עצם המשחק על כסף הוא פסול מעיקרו,

הוא תופעה שאין לה מקום. זהו המקום בו ראוי לשים את הגבול, החבלה בתשתית

של העולם, בישוב שלו, בתורה ובעבודה.

 

 

בית המדרש