ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קרוב שהוא רחוק ורחוק שהוא קרוב

ע"י: הרב אביע"ד סנדרס

על קרבת ה´ למרות הסתר הפנים ובזכותו

 המעבר בין ילדות לבגרות מלווה תמיד בתחושה נוראית של אובדן האמונה הדתית התמימה. בעוד בתור ילד קטן האמונה היא קשר ישיר של הילד עם בוראו, בבחינת דיאלוג, ככל שהאדם מתבגר הוא רואה שלמעשה אין כאן כל דיאלוג, לפחות לא כזה הנראה לעין. הוא מדבר ואלוקים שותק, הוא זועק ואלוקים לא עונה. האדם מבין שהוא מדבר אל עצמו. בכדי לנסות ולענות למצוקה הבסיסית הקיימת אצל האדם הדתי, הציעו גדולי המחשבה את ההבנה שאלוקים הוא כה גדול כך שלמעשה הוא אינו עונה, קיומו אינו קיומנו. מה עשו גדולי המחשבה עם כל התיאורים שכן תיארו את אלוקים כקרוב וכבעל מידות? לשם כך הם הגו את תיאורית התארים השליליים, אך תיאוריה זו אינה מספקת.

 

״פשרה עלובה היא זו אם האדם, באי יכולתו לגבש מושג לגבי מהותו של אלוהים, צריך להדביק לו תארים כגון כל יכול וכל יודע כדי לשלול את האפשרות שאלוהים עשוי להיות
חסר כוח או ידע. כפי שכבר הציע רבי חסדאי קרשקש, שלילת האפשרות לקיומו של פגם כלשהו אצל אלוהים היא עצמה קביעה חיובית.
בניסוח שאולי הוא קיצוני יותר, אפשר לומר שכל שלילה נעשית על סמך חיוב כלשהו. כך, לדוגמה, רק אם ידועים לי העקרונות החיוביים של החשבון אני יכול לדחות את הטענה שחמש ועוד שבע הם ארבע עשרה. יתר על כן, מדחייה כזאת משתמעת בהכרח האפשרות לקביעה אחרת המתייחסת לפסוק חמש ועוד שבע, קביעה שהיא ודאי חיובית... ההנחה החיובית היא... שאלוהים הוא כליל השלמות... כאשר באים וטוענים שהאמת הדתית היא רציונלית במהותה, וכי קיומו של אלוהים צריך להיות מוקש מתוך היקש הגיוני, תיאורית התארים השליליים נעשית חסרת שחר״ (ברקוביץ', "אלוהים, אדם והיסטוריה").

 

אם כך מה יעשה האדם? גם בתיאוריית התארים השלילים יש בעיה לוגית וגם היא אינה מספקת את רצונו הדתי של האדם. לשם פיתרון של תחושה זו דומה שיש לאמץ נקודת מבט אחרת, האומרת כי בסופו של דבר אולי חוסר המענה עצמו הנו המענה הגדול ביותר. חוסר ההתערבות של האלוקים אינו נעשה כי אלוקים גדול מדי, או שהעולם אינו מעניין אותו. חוסר ההתערבות האלוקית הנו הדרך היחידה בה האלוקים דואג שהאדם יישאר אדם, שההחלטות שהאדם יקח יהיו החלטות אמתיות, החלטות שהן אך ורק שלו. בחוסר ההתערבות, בחוסר התשובה, אנו מקבלים מהקב״ה את התשובה החדה ביותר. הוא לא מתערב מכיון שחוסר ההתערבות שלו מאפשר לנו להיות עצמנו, לפעול על פי כוחנו.


יש כאן אבסורד מסוים: קרבת אלוקים מושגת אך ורק בגלל שאלוקים רחוק, שהרי אם היה קרוב- אנו לא היינו עצמנו ועל כן לא היינו יכולים להיות קרובים. בעמדנו יום יום בתפילה אנו פונים אל הקב״ה ואומרים לו- אנחנו יודעים שזה מענין אותך, שזה מפריע לך, שהמצוקות שלנו הם המצוקות שלך, אך עכשיו אנחנו כאן לפתור אותם- אנחנו כאן כיוון שרצית שנהיה כאן, ועל כן אנחנו פועלים ועובדים.

 

 

 

 

בית המדרש