ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

קבלה לעתיד

ע"י: יוני שפירא

במאמר הבא אבקש לבחון את משמעות ´הקבלה לעתיד´ בתהליך התשובה על פי הגישות השונות, ותוך כדי גם לראות מה בעצם מגדיר אותנו כבעלי תשובה. בסוף המאמר אכתוב תובנות שעלו לי מחודשי אלול-תשרי משנים שעברו.

 

במאמר הבא אבקש לבחון את משמעות 'הקבלה לעתיד' בתהליך התשובה על פי הגישות השונות, ותוך כדי גם לראות מה בעצם מגדיר אותנו כבעל תשובה. ובסוף המאמר אכתוב תובנות שעלו לי מחודשי אלול-תשרי משנים שעברו.

 

הרס"ג מונה ארבעה חלקים בתהליך התשובה: עזיבה, חרטה, בקשת כפרה, וקבלה לעתיד. כשהרס"ג מדבר על השלב האחרון – הקבלה לעתיד, הוא מביע את חששותיו שאנשים לא יעמדו בזה. הוא בטוח שביום כיפור אנשים יעזבו את החטא ויתחרטו על זה, אולם לגבי הקבלה שלא ישנה הוא בכלל לא בטוח. הוא אף מציע פתרון מרחיק לכת לדבר – תפרוש מן העולם עד שהכל יהיה מאוס עליך, וכך גם החטאים יהיו מאוסים עליך.
בהמשך הרס"ג מגדיר מה נחשב לעשות תשובה – "כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת". דהיינו, שבשביל להיחשב בעל תשובה מספיק שאדם יקבל על עצמו בלב שלם שלא לחזור על המעשה, אפילו אם בסופו של דבר הוא כן ימעד. תהליך התשובה מסתיים בגמר ארבעת השלבים: עזיבה, חרטה, בקשה הכפרה וקבלה לעתיד, אם עשה אותם בלב שלם.

 

גישה נוספת המחשיבה את ההסכמה בלב כתשובה היא הגישה של הרב קוק. הרב קוק בפרק ז' של אורות התשובה כותב על מעלתם וערכם של הרהורי תשובה "הרהורי תשובה הם הם מגלים את עומק הרצון", "ולהיות בטוח, שבהרהור תשובה לבד גם כן מתקנים הרבה את עצמו ואת העולם"

מלבד ההיבט ההגותי שמתאר הרב קוק, יש לאמירה הזאת גם ביטוי הלכתי. במסכת קידושין ישנה פסיקה המורה כי המקדש אישה על מנת שהוא צדיק גמור הרי זו מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו (מט,ב) הרהור תשובה לא רק מועיל להגדיר אדם כחוזר בתשובה אלא גם להחשיבו כצדיק גמור.

 

מנגד, קיימת גישה שאינה מסתפקת בהרהור תשובה, ועל פי הבנתי, זאת שיטת הרמב"ם. כאשר הרמב"ם מתאר בפרק ב' את שלבי התשובה, מתעורר קושי בדבריו: הוא מזכיר פעמיים את עניין הקבלה לעתיד, פעם בתיאור עזיבת החטא "יגמור בלבו שלא יעשהו עוד" ושוב לאחר החרטה - "לא ישוב לזה החטא לעולם". לדעתי יש לומר שעזיבת החטא והניתוק ממנו כוללים החלטה רגעית שלא לחטוא שוב, ללא תכנון העתיד. לעומת זאת, קבלה לעתיד היא נקיטת אסטרטגיה לטווח ארוך שאמורה למנוע בכל עת חזרה אל החטא. יעיד על זה המשפט הבא שכתב הרמב"ם – "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". חלק מהפרשנים מסבירים כי האדם צריך כביכול לזמן את ה' לעדות להבטחתו כי לא ישוב לזה החטא לעולם. צריך שלאדם יהיה הצהרת כוונות ברורה לחזור בתשובה, צריך שיהיה להבטחתו מן מעמד של שטר, שבועה, עדות.

דברים אלו מתקשרים עם האמור בהלכה הראשונה בפרק: "איזו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה". עוד לפני כתיבת שלבי התשובה, הרמב"ם מתאר תשובה שנמדדת במישור המעשה. אדם שפרש מן העבירה הוכיח שתשובתו הייתה שלמה, ואדם שלא נקלע לניסיון עליו לפחות להגיע לתודעה עצמית עמוקה שהוא מתכוון לשנות את דרכיו ולעזוב את חטאיו. תשובה אינה הרהור בלבד, היא דורשת נכונות מצד החוטא לקבל על עצמו קבלה ברורה ומחייבת, כגון שטר או שבועה. אדם שחטא שוב באותה עברה הוכיח שתשובתו לא הייתה גמורה, וגם חטא בחטא נוסף: הפר את ההבטחה שלו לה'.

 

גישה נוספת ומעניינת היא גישת רבינו בחיי בספרו חובת הלבבות. רבינו בחיי כותב לכל אחד משלבי התשובה חמישה פרטים/תנאים שעל האדם לעשות על מנת להשלימו. בתנאי הקבלה לעתיד הוא כותב, שעל האדם להשיב את הגזילות, להימנע מלהזיק לכל הברואים (אפילו לאבן!), להתבונן בגדולת ה' ולבייש את עצמו על שהעיז להמרות אותו, לשים לב שמותו מתקרב, לזכור שה' היטיב לו וכן עוד "משימות" שעל האדם לעשות על מנת להשלים את השלב של הקבלה לעתיד.

ניתן לראות בבירור שלדעת רבינו בחיי הרהור תשובה לא מספיק בשביל להיחשב כבעל תשובה. אדם צריך לבנות לעצמו מן "תוכנית שיקום" בשביל להימנע מלחזור על החטא. 

לסיכום, ראינו גישה אחת המחשיבה מאוד את הרהור התשובה עד כדי כך שקבלה בלב היא דבר שמספיק בשביל להיחשב כבעל תשובה, ואפילו כצדיק גמור. לאחר מכן ראינו גישה הדורשת הצהרת כוונות ברורה, התחייבות לעמוד בהבטחה. ולבסוף ראינו גישה המוליכה את פרטי הקבלה לעתיד לצורה הכי פרקטי שיש, ומבקשת מהאדם לבנות לעצמו "תוכנית שיקום"

 

בחלק הבא של המאמר אכתוב תובנות והצעות להתמודדות בדרכי התשובה שעלו לי בעקבות חוויותי בחודשי אלול – תשרי משנים שעברו:

 

א. הדבר שהכי קשה לי בווידוי שביום כיפור הוא החלק של הקבלה לעתיד. כל פעם כשאני מגיע לחלק הזה אני מרגיש שיש במילים שלי זיוף. אני יכול באמת להתחרט על עבירה שעשיתי, אולם אם אני רוצה לקבל על עצמי לא לשוב על המעשה אני צריך ביסוס אמיתי לדברי. אני צריך להוכיח שיש לי כוונה ברורה שלא לחזור על המעשה. אני מרגיש שכדי שה' יסלח לי על המעשה אני צריך להראות לו שיש לי תוכנית שיקום, ושהדברים לא נשארים רק בלב. לכן, אני מאוד מזדהה עם הגישה של רבינו בחיי . הצעתי היא לשבת לפני או אחרי יום כיפור ולחשוב כיצד אתה מתקן את עצמך בתחום כזה או אחר, לכתוב לעצמך עצות פרקטיות.

 

ב. ברגע שהאדם מבין שהוא צריך להשתפר בתחום מסוים, הוא כבר עשה חצי עבודה. אולם, אין זה פשוט. פעמים רבות אנחנו לא מסוגלים להבחין בחסרונות שלנו. לכן, הצעתי היא לבקש מחבר, אח, הורה או כל אדם אחר שמכיר אותך טוב, לכתוב לך נקודות שעליך לשפר, היכן עליך לעשות תשובה. לפעמים רק אדם שמביט עלינו מבחוץ יכול להבחין בהתנהגות הלקויה שלנו.

 

ג. תשובה צריכה להיעשות כל הזמן, כל השנה, לא רק באלול-תשרי. הרב קוק מדבר רבות על כך שהתשובה קדמה לעולם, התשובה היא היא התקדמות העולם. התשובה היא קודם כל המחשבה של האדם להתקדם תמיד בחיים. בין אם זו התקדמותו האישית ובין אם זו התקדמות העולם. שאיפת האדם לתקן את עצמו ואת העולם שורשה בעניין התשובה. לכן, בעקבות המחשבה הזאת, ובעקבות הרצון שלי לקיים את הדברים שקיבלתי על עצמי לעשות, פיתחתי לעצמי מנהג לבחון את עצמי פעם בבמה חודשים היכן אני עומד ביחס להצהרת הכוונות שהייתה לי בתשרי. 

 

ד. כפי שנאמר בעונג שבת בשבת האחרונה -לחבר לעצמך וידוי אישי, ולא רק לקרוא את המילים הכתובות.

 

ה.  פעמים רבות בחודשי אלול ותשרי אני שומע שיחות ושיעורים בנושא של 'אל תתייאשו'. אני שומע משפטים בסגנון של "תאמינו שאפשר לתקן", "גם אם נפלת 100 פעמים, אפשר לקום בפעם ה101" וכדומה. ואני רוצה לקוות שאנחנו לא נמצאים במקום הזה, שזאת לא השפה שקיימת בבית המדרש שלנו.

אני זוכר שבתקופתי בתיכון היו לי מצוות שקשה היה לי לקיימן. עולמי הדתי היה לקוי ותמיד אמרתי לעצמי שכאשר אגיע לישיבה ואהיה בשיעור א' תהיה לי הזדמנות לתקן ולעשות תשובה, תהיה לי הזדמנות לעצב את עולמי הדתי כפי שאני רוצה שיהיה. הרי, כאשר אתה מגיע לישיבה זה הרבה יותר קל. כבר אין את הלחץ החברתי, את הסטיגמה שהדביקו עליך, את הבגרויות והמבחנים שיושבים לך על הראש, את הבית והאחים הקטנים שמפריעים לך, ויותר מכל אין את השגרה הישנה שהיית רגיל לה וקבוע בתוכה. עכשיו בישיבה הכל חדש, זה פרק זמן חדש בחיים, פרק זמן שבו בוחרים כיוון, פרק זמן שבו אתה מעצב את הזהות שלך ואת תפיסת העולם שלך. בישיבה אתה נמצא עם חבורה שלמה שחפצה לעבוד את הקדוש ברוך ה', ועובדים אותו ביחד. עבודת ה' אינה רק משהו אישי, כי אם עבודה שביחד, רצון משותף של כולם.

על כן, אני קורא ומזמין את כולם לבוא עם הרבה שמחה ואופטימיות לקראת הימים הבאים, לקראת השנה המתחדשת. אני בתקווה שכולם כבר מחכים לשנה החדשה מתוך ידיעה ברורה שאנחנו באמת הולכים להתקדם ולהשתפר - שהרי יש לנו את כל הסיבות והכלים להצליח.

 

שתהיה לכם שנה מדהימה.

 

 

 

 

 

בית המדרש