ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

מוסריות ויציאת מצרים

ע"י: ליאל גלילי

בשבועות האחרונים קראנו על בני ישראל, על תהליך הפיכתם לעם ועל התלאות שעברו במצרים. סוף סוף הגענו לפרשת בא, שבה אחרי כל המכות שהמצרים חוטפים בגלל עקשנות מלכם- בני ישראל יוצאים ממצרים כמנצחים, עם ראש למעלה.

כאן לא מסתיים הסיפור שלנו במצרים. ה' לא סתם שם את עם ישראל כעבדים במצרים לזמן כה ארוך. אנחנו מזכירים את יציאת מצרים בקריאת שמע, שחרית וערבית. ישנן מצוות רבות נוספות שנצטווינו לקיימן כאות וזיכרון ליציאת מצרים, ביניהן שבת, ציצית, מועדי ישראל ועוד. גם בדיבר הראשון בעשרת הדברות נאמר: "אנכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ', ב').

מדוע כה חשוב לזכור את יציאת מצרים?

ביציאה ממצרים טמונים רבים מעיקרי היהדות: מציאות האלוקים בעולם, השגחתו, ענייני שכר ועונש, עיקרי הנבואה ועוד. על ידי זכירתה אנו משננים לעצמנו את עקרונות העם היהודי. מיציאת מצרים נלמדים גם ערכים רבים, עליהם נקרא בפרשת משפטים, העוסקים איך להתייחס לכל אדם ואדם שאיתנו, בין אם אותו אדם הוא עבד או חבר שלנו.



ספרו של הרב יונתן זקס, "רדיקלית אז, רדיקלית עכשיו", פותח בשאלה למה להיות יהודי בזמן הזה. הרב כמובן מסביר באריכות הדברים, אבל בקיצור אומר שעל פי הרב זקס, היהדות הביאה לעולם את הערכים שעל פיהם חי העולם כיום- שוויון בפני החוק, קדושת החיים וכבוד האדם.

כשחיפשו חז"ל את הסיבה מדוע זכו בני ישראל לצאת ממצרים, אמרו: "בזכות שלא שינו את שמותם ולא שינו את לשונם". האמנם? וכי מה בין שינוי השם או הלבוש לבין הזכות לצאת ממצרים? חז"ל, שהכירו בהשפעתה העצומה של הסביבה, העלו על נס את חוסר השתלבותם של בני ישראל בתרבות המצרית. הם ראו בכך מסירות נפש.

מסירות נפש זו, לעמוד כצור איתן מול נחשולי הסביבה, היא שזיכתה את בני ישראל לצאת ממצרים. היא שזיכתה את עם ישראל לקבל את תורת ה', היא ששימרה את העם היהודי ככזה, על אף נדודיו הארוכים בארצות העמים ובתרבויותיהם השונות.

 

 

בית המדרש