ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

ספקותיו של פרעה

ע"י: דניאל גורדון

בתחילת הפרשה, לאחר התראת פרעה על מכת הארבה, מתוארת סצנה ייחודית.

"ויאמרו עבדי פרעה אליו, עד-מתי יהיה זה לנו למוקש--שלח את-האנשים, ויעבדו את-ה' אלוקיהם; הטרם תדע, כי אבדה מצרים. ויושב את-משה ואת-אהרן, אל-פרעה, ויאמר אלהם, לכו עבדו את-ה' אלוקיכם; מי ומי, ההלכים. ויאמר משה, בנערינו ובזקנינו נלך; בבנינו ובבנותנו בצאננו ובבקרנו, נלך--כי חג-ה', לנו. ויאמר אלהם, יהי כן ה' עמכם, כאשר אשלח אתכם, ואת-טפכם; ראו, כי רעה נגד פניכם. לא כן, לכו-נא הגברים ועבדו את-ה'--כי אתה, אתם מבקשים; ויגרש אתם, מאת פני פרעה."

 

יש כאן תיאור יחיד במינו. בעקבות תחינת עבדיו פרעה מוכן, עוד לפני המכה לשחרר את בני ישראל. עד עכשיו התרגלנו למערכת מאוד ברורה- מכה, הענות פרעה, הסרת המכה, חיזוק לב פרעה. כאן יש יציאה מהסדר, מה פשרה?

יתרה מזאת, הקב"ה הוא שמקשה את לב פרעה, אז איך פתאום התעורר לו מקום של בחירה חופשית?

משה ואהרן נקראים שוב אל פרעה כדי להצטוות על השילוח אותו הם עצמם דרשו. פרעה שואל שאלה מוצדקת: “מי ומי ההולכים?" עד הרגע הזה פרעה סבר שהדרישה היא לשלוח את העם לעבוד את ה'



במדבר לשלושה ימים. פרעה מוכן להענות לבקשה הזו וכדי להתחיל את הפרוצדורה מבקש רשימה
שמית- אילו עבדים בדיוק לשחרר? ברור לפרעה שאין צורך לשחרר את העם כולו לעבודה במדבר, הרי עבודת ה' נעשית על ידי כהנים בלבד.

משה מסרב להצעתו הנדיבה של פרעה. תשובתו הדרמטית מפורטת בצורה מעוררת חשד. ואכן, לכך בדיוק נועדה- לעורר חשדות וחששות אצל פרעה. למה כולם יוצאים? האם הם באמת מתכננים לחזור אחרי שלושה ימים?

בשלב זה מטיח פרעה את ההאשמה בפניהם: “ראו כי רעה נגד פניכם"- אתם עובדים עלי. מה שמוביל כמובן ל-"ויגרש אותם מאת פני פרעה".

 

הפרשייה תמוהה, למה יש לפרעה פרץ של בחירה חופשית? למה משה עונה לו בצורה שמערערת את בטחונו של פרעה בנכונות כוונותיהם של משה ואהרן? לכל אלו יש להוסיף את השאלה המפורסמת- למה כל הגאולה נעשית בצורה של תרמית? למה לא יכלו לומר לפרעה בפשטות שישלח אותם לתמיד?

 

אני חושב שהשאלות האלו יכולות להוביל אותנו להסתכלות מחודשת על סוגיית הבחירה החופשית של פרעה. אפשר להסביר את הקשיית הלב בצורה שאינה כפייה של ממש. היא תוצאה פרקטית של ביטול המכות. באופן טבעי, השפעה של ארוע קשה על אדם יכולה לחלוף כשהארוע חולף. מוכרת הבדיחה על אותו אחד שנשבע לחזור בתשובה אם הקב"ה ימצא לו  חניה, אך כשמצא אמר: “לא נורא, הסתדרתי." התנועה הזאת של הקשיית הלב היא טבעית ואין בה התערבות ישירה בבחירה החופשית של האדם. זה מה שהוביל את הקשיית לב פרעה עד עכשיו.

אך מכת ברד, כפי שהסביר הרב יוני גרוסמן בשיעורו, חתמה את סדרת המכות שנועדו לחנך את פרעה ומצרים- “ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". פרעה באמת ובתמים הגיע לאמונה ולכניעה בפני ה'.

עכשיו יש בעיה, התוכנית האלוקית הייתה נרחבת יותר, יש פגיעות נוספות הראויות לפרעה ולמצרים כעונש. בנוסף, עמ"י צריך עוד אותות על מנת להביאו לשלב הסופי של "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". כדי לגרום לכך היה צורך בחיזוק לב פרעה.

גם כאן, חיזוק לב פרעה לא נעשה ע"י מניעת כל בחירה ממנו, אלא על ידי הכנסת ספקות לליבו. כשעבדי פרעה מתחננים אליו "הטרם תדע כי אבדה מצרים" הוא באמת מוכן להקשיב לה'. אך כאן משה מהתל בו. הוא מתחיל להעלות ספקות בליבו של פרעה.

פרעה מוכן לשלם את מחיר שחרור בנ"י לכמה ימים בתמורה להפסקת המכות. אך הוא לא מוכן לשחרר את בנ"י לגמרי.

אם פרעה היה חוזר בתשובה שלמה, על אף הספקות האלו היה משחרר את בני ישראל. אך פרעה לא חזר בתשובה, הוא רק ניסה להסיר מעליו את הצרות - “וברכתם גם אותי". הוא עוד לא מבין את החומרה במעשיו. לכן, כל עוד לא מגיע מעצמו להחלטה לשחרר את בנ"י לגמרי, עדיין הוא ראוי לעונש.

אם משה היה מציג לפרעה את הדרישה כמות שהיא: שלח עמי לעד. ייתכן והיה מוכן לשלם את המחיר, אך אין בכך סימן לחזרה בתשובה – הוא עדיין לא היה מבין את חומרת מעשיו, אם כן הוא עוד היה ראוי להענש.

הדרך היחידה שפרעה היה באמת יכול להגיע למצב של חזרה בתשובה היא ע"י הספקות בדבר כוונתיהם של בנ"י. הוא היה יכול להרהר בדבר ולהבין שלמעשה הדבר הנכון לעשות הוא לשחרר את בנ"י, גם ללא קשר למכות. אך פרעה לא עשה זאת, הוא לא הסכים לשלח את בנ"י.

לכן אפילו לאחר שילוח בנ"י, פרעה עדיין לא היה בטוח אם בנ"י מתכננים לחזור או לברוח. בפרשה הבאה יאמר "ויגד למלך מצרים כי ברח העם". כשספקותיו של פרעה מותרים  מתברר שבשום שלב לא הבין את חומרת מעשיו. השילוח לא נעשה מתוך הבנה שצריך לשלח אלא רק כניסיון להסיר המכות.

פרעה יוצא במטרה להחזיר את העם אליו ומרכבותיו וחילו טובעים בים. איך מגיעים למצב שנכנסים לים סוף הקרוע? איך ייתכן לראות כזה נס גלוי מול העיניים ולהכנס? האם לא היה ברור להם מה יהיה הסוף? נראה שלא, אותו קושי לב שמנע מהם להבין את חומרת מעשיהם מנע מהם לראות את יד ה'.

 

 

בית המדרש