ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

כשרות ממלכתית

ע"י: יצחק שיזגל

מה הקשר בין כשרות מהדרין לדאגה שכל אחד בעם ישראל ישמרו על המצווה לאכול כשר? דיון בשאלה הזו, שרלוונטית מאוד לשמירת ההלכה הציבורית.

 

שאלה העולה רבות בקרב שומרי כשרות, במיוחד במדינת ישראל, בה קיימים סוגים רבים של כשרויות, היא האם היחיד יכול לסמוך על כשרות הרבנות, או שמא עליו לנסות למצוא השגחה מהודרת. התשובה לשאלה זו חשובה משום שעסקים רבים אינם יכולים, או שאינם רוצים, לשאת בעלויות הגבוהות יותר של השגחה מהודרת, ולא מוכנים לשקול אף אפשרות מלבד כשרות רבנות. אולם, אם הציבור הדתי לא יסכים לכשרות שכזו, עסקים אלו יוותרו לחלוטין על השגחה כלשהי, ובכך יחשפו את לקוחותיהם למוצרים שאינם כשרים.

מדוע הציבור הדתי דווקא? התשובה לכך פשוטה. יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות יתמכו בעסק בין אם הוא כשר או שאיננו כזה. לכן לבעלים לא יהיה שום אינטרס להכניס השגחה אלא אם כן היא תביא תנועה של לקוחות דתיים לעסק שלו. כפועל יוצא מכך, המכירות העודפות צריכות לכסות את עלויות



ההשגחה, על מנת שבעלי העסק יסכימו לקבל על עצמם את מגבלות ההשגחה. באופן מעשי,

דבר זה יגרור לכך שרוב בעלי העסקים לא יחפצו בכשרות מהדרין, כי זו דורשת משגיח שיימצא באופן קבוע במקום. השגחת הרבנות מאפשרת השגחה לפרקים, העולה פחות כסף באופן מהותי.

השאלה הברורה העולה היא האם מותר לי להוריד את רמת ההקפדה שלי בדיני כשרות כדי שיהודי אחר לא יחטא. התשובה הקצרה לשאלה זו, על בסיס כמה מקורות בתורה שבעל פה, חיובית. הבית יוסף או"ח סימן שו, דן בשאלת חילול שבת על מנת להציל מישהי משמד, כאשר היא נלקחה בחוזקה באמצע השבת על ידי ישראל מומר. לאור חומרת הדברים שעשויים לקרות לבת מבחינה רוחנית, מול החומרה הפחותה שבחילול השבת להצילה, פוסק הבית יוסף שמצווה להצילה, ואף ניתן לכפות על כך. לפי זה אנו למדים לעניינינו, שיותר לסמוך על רמת השגחה פחותה, על מנת למנוע מיהודים רבים שאינם שומרי תורה ומצוות מלחטוא על ידי אכילת מאכלים לא כשרים.

ניתן לשאול מדוע מעניין אותנו מה עושים יהודים חילונים עם האכילה שלהם, כאשר להם עצמם לא אכפת מכך כלל. התשובה היא שכל ישראל ערבים זה לזה. כל ישראל אחראים האחד לשני. לאף אחד אין ספק שאם אדם ינסה להתאבד, עלי לעשות כל שביכלתי על מנת למנוע את התאבדותו. באופן דומה, אם חברי מסכן את עצמו מבחינה רוחנית, בהתעלמותו ממצוות בסיסיות כמו שמירה על כשרות המאכלים, עלי לנסות להצילו מעבירות שכאלו.

מעבר לכך, הכשרות, יחד עם שמירת השבת, היא מסימני ההיכר של היהודי. כשרות ושבת ייחודיות בקרב המצוות בכך שהן מהוות זהויות ייחודיות של שמירת המצוות היהודית. על כן עלינו לשמור עליהן גם אם הדבר דורש הקרבה. העלאת רמת שמירת הכשרות עוזרת לא רק לכל יהודי פרטי באשר הוא, אלא גם לעם ישראל כולו.

השורה התחתונה היא בהכרעת השאלה מה אנו מחשיבים כחשוב יותר – השמירה על נפשותינו מכל חשש וספק פגיעה רוחנית, ללא אכפתיות מכלל ישראל; או עשיית מה שנכון עבור העם כולו, תוך שמירה על רמה נאותה של שמירת כשרות. שמא ישאל הקורא, וכי שתי רמות של כשרות אינן יכולות להתקיים במקביל? הן אכן יכולות, אם הציבור יקבל את שתיהן בצורה שווה. אולם אם השגחת הרבנות אינה מתקבלת בקרב הציבור, הרי שהתוצאות הקשות מבחינת כלל ישראל הן בלתי נמנעות. אדם עשוי לרצות לאכול לפי אמות המידה הגבוהות ביותר, אבל האכפתיות והדאגה לכלל ישראל צריכות לגרום לו לבחור ברמת כשרות שהיא אמנם מעט נמוכה יותר, אבל וודאי שהיא תקפה וטובה. בתיאבון.

 

 

בית המדרש