ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

היררכיה צבאית

ע"י: נתנאל שמחה נחשון

נתנאל שמחה נחשון מאיר אור חדש על עצת יתרו, ומראה כיצד הקדים את זמנו במאות שנים.

בתחילת הפרשה מציע יתרו למשה למנות "שרי אלפים שרי מאות שרי חמישים ושרי עשרות". מטרת מינוי זה היא בניית היררכיה שיפוטית בעם ישראל: “והיה כל הדבר הגדל יביאו אליך וכל הדבר הקטן ישפטו הם". תכונות האופי הנדרשות משרים אלו על פי הצעת יתרו הן רבות: “אנשי חיל, יראי אלהים, אנשי אמת, שנאי בצע". הצעת יתרו מתקבלת ומשה אכן ממנה שרים אלו, אך התכונה היחידה המצוינת בבחירתם היא "אנשי חיל".[1] יצוין, כי תכונה זו היא התכונה הראשונה המוזכרת בהצעת יתרו.

הוצעו כמה פרושים למושג 'אנשי חיל'. אונקלוס תרגם: "גוברין דחילא דה'", רש"י מפרש: "אנשי חיל – עשירים" ובדרך זו הלך גם הרשב"ם, הרמב"ן מפרש: "אנשי כח וזריזות", אבן עזרא והחזקוני מפרשים: "שיש להם כח לסבול טורח". אולם נראה, שההסבר הפשוט הוא שאנשי חיל הם מלשון 'חיל' – איש צבא.

המלבי"ם (דברים א' ט) מפרש את הצעת יתרו כמינוי מפקדי צבא שישמשו גם כשופטים:

"וידוע ששרי אלפים ושרי מאות הם ממונים על צבא מלחמה ... כן יעץ לו יתרו ששרי החיל שימנה על צבא המלחמה הנכונים לכנס לארץ שהם שרי האלפים והמאות הם יהיו גם כן השופטים את העם"

הצעתו של המלב"ים נראית נכונה מפשט הכתובים. כל תארי השרים שמציע יתרו, למעט שרי עשרות (דבר זה יוסבר להלן), מופעים בתנ"ך בהקשר צבאי מובהק: "ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה" (במדבר ל"א יד), "ולשום לו שרי אלפים ושרי חמישים ולחרוש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו" (שמואל א' ח' יב), ובעוד פעמים רבות.[2] למעשה, שרים אלו לא מופיעים בתנ"ך בהקשרים שיפוטיים בשום מקום פרט לתיאור הצעת יתרו בשמות ובדברים.

אין זו סתירה, בתנ"ך קיימת זהות, במקרים רבים, בין ה'שופט' ל'מפקד'. השופטים בספר שופטים הינם מפקדים צבאיים וכאשר העם מבקש משמואל מלך הם מבקשים: "ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו" (שמואל א' ח' כ).[3] דבר זה איננו ייחודי לתנ"ך, לאורך ההיסטוריה, במשטרים רבים, בעיקר מלוכניים, הייתה זהות בין הרשות השופטת העליונה לפיקוד הצבאי העליון.

ראוי לשים דגש על נקודה זו. היררכיה צבאית היא מהמאפיינים הבולטים ביותר של צבא מאורגן. היררכיה כזו מאפשרת לצבא גמישות גבוהה ויעילות, אך דורשת פיקוד זוטר איכותי. בתקופת המקרא, גם במעצמות המזרח הקדום, תחום ההיררכיה הצבאית לא היה מפותח וכמעט אף פעם לא היה קיים באופן קבוע. הצבאות היו מחולקים בדרך כלל באופן גס, על פי שבטים, משפחות, עמים או קבוצות וכאשר נדרש לצורך משימה מסוימת כוח קטן הוא נוצר באופן זמני.

נוהגים ליחס את תחילתה של ההיררכיה הצבאית הקבועה ליון הקלאסית, שם הוקמו יחידות בסיס שנקראו 'פלאנקס' וגודלן נע לאורך השנים בין 64 ל-256 לוחמים שסודרו במערך קרבי. בצבא היוני לא הייתה יחידת ביניים קבועה ומסודת בין פאלנקס לבין הצבא כולו. ההיררכיה הצבאית שוכללה בשיטה המאניפולארית הרומאית. בשיטה זו יחידת הבסיס הייתה ה'מאניפול' שמנה 60 או 120 לוחמים (והחל מסוף המאה השנייה לספירה ה'קנטוריה' שמנתה תמיד 60 לוחמים). שלושה מאניפולים (שניים גדולים ואחד קטן, ביחד- 300 איש) היוו 'קורהטה' ועשר קורהטות היוו 'לגיון' (3,000 לגיונרים ועוד ולטים, פרשים וחילות עזר. למעשה בין 4,000 ל-6,000 לוחמים). זוהי כבר היררכיה צבאית מדורגת וקבועה. מאז הוצגו בפני ההיסטוריה שיטות היררכיה צבאית מגוונות. כולנו מכירים את ההיררכיה הצבאית המודרנית המקובלת בצה"ל המתחילה מכיתה בת כ-10 לוחמים ומסתיימת בגייס בן יותר ממאה אלף לוחמים.

אם אכן השרים שהציע יתרו הינם מפקדים צבאיים, הרי זו אמירה מרחיקת לכת. הצעה זו היא היררכיה צבאית מפורטת וקבועה שאנו לא מכירים בהיסטוריה עד תקופת הרפובליקה הרומית. בכך יתרו הקדים את זמנו בהרבה!

נקודה נוספת היא נקודת ההתחלה, גם ביון וברומא היחידה הבסיסית מונה עשרות רבות או אף מאות חיילים. ההיררכיה הצבאית של יתרו דומה יותר לצבאות מודרניים בהם היחידה הבסיסית מונה עשרה לוחמים. דבר זה מוזר, כי כוח כה קטן הוא בעל משמעות בלחימה מפוזרת מודרנית אך לא בלחימה מקובצת בסגנון הנשק הקר. יתכן, שזו הסיבה ששרי העשרות אכן לא מופיעים בהקשרים צבאיים בתנ"ך לאחר הצעת יתרו, יתכן שיחידה כה קטנה של לוחמים התגלתה כלא יעילה ולא נעשה בה שימוש.

***

הרהור לא קשור לסיום

התלמוד הבבלי על המשנה במסכת נדרים לה: פותח בסוגיא מפורסמת השואלת אם כהנים הינם שלוחי דידן או שלוחי דשמיא. הגמרא על אותה המשנה מסתיימת בדף לח. באגדות העוסקות במשה ומספרות על עושרו, חוכמתו, גבורתו, ענוונותו וכו'. יכול להיות שיש קשר בין הסוגיא הפותחת על משנה זו לסוגיא הסוגרת. יכול להיות ששתי סוגיות אלו באו לעורר אותנו למחשבה.

משה, שבפרשתנו נמצא יותר מתמיד בתווך בין ישראל לה', שלוח דידן או שלוח דשמיא?





[1]על אבחנה זו עמדו מפרשים רבים והציעו הסברים שונים. ראו לדוגמה: ספורנו, אבן עזרא הארוך, חזקוני ועוד.


[2]במדבר ל"א מח, נב, נד; דברי הימים א' כ"ו כו; דברי הימים ב' י"ז יד; דברי הימים ב' כ"ה ה.


[3]לכך יש מקבילה בחוקי החיתים, בהם נאמר "מי שיש לו דין יבוא אל 'מפקד המשמר'” (ציטוט מהזיכרון. מופיע ב'עולם התנ"ך', הספר לא לפני כדי להביא הפניה מדוייקת).


 

 

בית המדרש