ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

לילה זרוע כוכבים

ע"י: אריה גרין

תרגום וניתוח השיר ´וינסנט´ (Starry, Starry Night) מאת דון מקלין

 

פתיחה

השיר 'וינסנט' ('Vincent'ידוע גם כ-'Starry, Starry Night'), מאת דון מקלין, הוא השיר האהוב עלי, זאת בשל הפרוזאיות המופלאה שבה הוא כתוב. קשה לתאר את שאני חש כשאני שומע את הצלילים הקולחים ואת המנגינה הייחודית של הברותיו, בשפת המקור של השיר, אנגלית. זו הסיבה שמעט פחדתי לגעת בו, לנסות לצלול פנימה ולנתח אותו. התחושה הראשונית שלי הייתה שמדובר ביצירת אמנות מהסוג שמקומו במוזיאון, וכל ניסיון לגעת בו הוא בבחינת "כל המוסיף גורע". תחושה זו התעצמה כשהבחנתי שהקסם העיקרי של השיר, כפי שאני רואה אותו, טמון בצליל הנפלא של המילים הנשטפות בזרם השיר הפרוזאי. לדעתי, עיקר היופי הטמון בשיר הוא בתיאוריו הוויזואליים, ובצורה שבה מקלין מצליח להביא אותם לידי ביטוי בשפה האנגלית. אכן, במחשבה שלאחר מעשה, קשה לי להסביר מדוע החלטתי בכל זאת, על אף החטא שאולי יש כאן כלפי השיר המקורי, לנסות את מזלי ולתרגם את השיר משפת המקור, מאנגלית לעברית.

 

על כל פנים, הדבר הראשון ששמתי אליו לב בבואי לתרגם את השיר, הוא שדון מקלין החליט לפעול במרחב סמנטי שבו יש לאנגלית יכולות כבירות. לא פעם ולא פעמיים עמדתי נבוך מול העובדה שגם אם ישנו תרגום מדויק למילה מסוימת, אין המילה קולעת מספיק בכדי שתיצור את אותה התחושה שיוצרת מקבילתה האנגלית. הדבר מסתבך כפליים כשמנסים להוסיף חריזה וקצב קוהרנטי להברות.

 

על אף  שבמידה רבה המילים מדברות בעד עצמן, מעט רקע על המחבר ועל הנושא של השיר, יאיר את עולמנו, ויעניק לנו את היכולת להבין גם את הרובד הנוסף של הנושא עליו מדבר השיר. אני חושב שבכדי להפיק את המרב מן השיר, צריך לגשת אליו פעמיים, פעם ראשונה באופן נקי, ופעם שנייה לאחר הכרת הרקע.

 

תרגום השיר

 





























































































































































































































































































 

וינסנט

Vincent

 

 

 

 

לילה זרוע כוכבים

Starry, starry night

 

כחול אפור במכחולך,

Paint your palette blue and gray,

 

הבט בחוץ ביום קיצי,

Look out on a summer's day,

 

בעיניך הרואות חושך נשמתי.

With eyes that know the darkness in my soul.

5

צללים על הגבעות,

Shadows on the hills,

 

משרטטים עצים ונרקיסים,

Sketch the trees and the daffodils,

 

משבי הרוח הקרירים,

Catch the breeze and the winter chills,

 

בצבעים על אדמת המשי המושלג.

In colors on the snowy linen land.

 

 

 

 

עכשיו אני מבין, את שניסית אז לומר,

Now I understand, What you tried to say to me,

10

את שהקרבת על מזבח השפיות,

And how you suffered for your sanity,

 

כיצד ניסית לשחרר.

And how you tried to set them free.

 

הם לא שמעו, לא ידעו כיצד,

They would not listen, they did not know how,

 

אולי יטו אוזנם.

Perhaps they'll listen now.

 

 

 

 

לילה זרוע כוכבים,

Starry, starry night

15

פרחים בוערים בשלהבות הכחול,

Flaming flowers that brightly blaze,

 

עננים מתערבלים בערפל סגול,

Swirling clouds in violet haze,

 

משתקפים בעיני וינסנט התכולות,

Reflect in Vincent's eyes of china blue,

 

 

 

 

צבעים משנים גוון,

Colors changing hue,

 

שדות בוקר זרועי דגן,

Morning fields of amber grain,

20

פנים מחושלים חרושים בכאב,

Weathered faces lined in pain,

 

יונקים מידיו האוהבות של האמן.

Are soothed beneath the artist's loving hand.

 

 

 

 

עכשיו אני מבין, את שניסית אז לומר

Now I understand, What you tried to say to me,

 

את שהקרבת על מזבח השפיות

And how you suffered for your sanity,

 

כיצד ניסית לשחרר.

And how you tried to set them free.

25

הם לא שמעו, לא ידעו כיצד,

They would not listen, they did not know how,

 

אולי יטו אוזנם.

Perhaps they'll listen now.

 

 

 

 

אותך לא יכלו לאהוב,

For they could not love you,

 

אך אהבתך נותרה כנה,

But still your love was true,

 

וכשלא נותרה תקווה

And when no hope was left in sight

30

באותו ליל זוועה,

On that starry, starry night,

 

לקחת את חייך בידך.

You took your life, as lovers often do.

 

אך תמיד ידעתי וינסנט,

But I could've told you Vincent,

 

העולם הזה לא נועד לאחד יפה כמותך.

This world was never meant for one as beautiful as you.

 

 

 

 

לילה זרוע כוכבים

Starry, starry night

35

דיוקנאות תלויים בהיכלים ריקים,

Portraits hung in empty halls,

 

רק ראשים על קירות,

בלי מסגרות ובלי שמות,

Frame-less heads on nameless walls,

 

עם עיניים שבוהות וגם זוכרות,

With eyes that watch the world and can't forget.

 

כמו הזרים שפגשת בחיים,

Like the strangers that you've met,

 

אנשים בלויים בבגדים בלויים,

The ragged men in ragged clothes,

40

קוץ כסוף מגואל מדם ורדים,

The silver thorn of bloody rose,

 

שבור ומרוסק על השלג הבתולי.

Lie crushed and broken on the virgin snow.

 

 

 

 

עכשיו אני יודע, את שניסית אז לומר

Now I think I know, What you tried to say to me

 

את שהקרבת על מזבח השפיות,

And how you suffered for your sanity,

 

כיצד ניסית לשחרר,

And how you tried to set them free,

45

הם לא הקשיבו,

They would not listen,

 

הם לא מקשיבים,

they're not listening still,

 

חלילה הם שבים.

Perhaps they never will.


 

האמנות המילולית של מקלין

נעבור בקצרה על ההקשר ההיסטורי של השיר ועל המתואר בו. מחבר השיר הוא דון מקלין (Don Mclean), שנולד ב-1945 בניו רושל שבמדינת ניו יורק. את אלבומו הראשון הוציא מקלין ב-1968, וב-1971 הגיע לשיא הצלחתו ופרסומו עם פרסום הסינגל 'American Pie' שנכתב על אמריקה של שנות החמישים. השיר מבכה את מותו של הזמר 'באדי הולי' וייחס ליום מותו הטרגי את המונח: "היום שבו המוזיקה מתה". ב-1972 כתב מקלין את הסינגל המוצלח השני שלו, שבו אנו עוסקים כאן, וינסנט. סוג נגינתו באופן כללי נכנס לקטגורית ה'פולק הקלאסי של ארצות הברית', והוא מתאפיין בסאונד אקוסטי ורך כנהוג בסצנה זו.

 

דון מקלין מתאר בשיר את וינסנט וואן גוך (Vincent Van Gogh), הצייר ההולנדי המפורסם מן המאה ה-19. קרוב לוודאי שרוב השיר מדבר על התקופה הקשה ביותר בחייו של וואן גוך, שבה היה מאושפז במוסד פסיכיאטרי בסן רמי שבפרובנס. בתקופה זו צייר וואן גוך, כמעט באופן בלעדי, ציורי נוף ששאבו השראה מהמראות הנשקפים מחלונות בית החולים. ישנן מספר רמיזות בשיר לכך שמדובר על תקופה זו. רמז דק יחסית נמצא בשורה 'הבט בחוץ ביום קיצי' (שורה: 3), המתארת את נקודת המבט של וואן גוך מכותלי סן רמי החוצה, אך הראיה העיקרית היא הציורים המתוארים בשיר שצוירו בתקופה זו: "פרחים בוערים" (שורה: 15) - סדרת ציורי החמניות; "שדות בוקר זרועי דגן" (שורה: 19) – 'שדה חיטה עם עורבים'; "פנים מחושלים חרושים בכאב" (שורה: 20) – 'אוכלי הבולבוסים'; וכמובן היצירה ששמה מוזכר בפזמון- 'ליל כוכבים' (שורות: 1; 14; 34).[1]

 

בנוגע לפרשנות הנרחבת של השיר, הדעות חלוקות, שכן לא ברור מי ה'הם' שאינם מקשיבים לוינסנט. יש אומרים שמדובר על עולם האמנות שלא ייחס לוואן גוך חשיבות בעודו בחיים. ואולי, באופן ספציפי, מדובר על האמנים שלא נענו להזמנתו להצטרף אליו למושבת אמנים שקיווה להקים בארל שבפרובנס. פרשנות אלגורית לעניין זה תפרש שמדובר בציורים של וואן גוך עצמו, שאינם מסוגלים להקשיב ולאהוב אותו בחזרה. זאת על אף אהבתו הגדולה לאמנות, אשר הובילה את וואן גוך בסופו של דבר אל חיים מרירים ובלתי שפויים למדי. השיר נע בצורה יפה בין ציוריו של וואן גוך לבין סיפורי חייו ההיסטוריים, ומעניק להם חיים כדמויות בסיפור חייו.

 

רוב השיר עוסק בתיאור יפיפה של ציורי וואן גוך, וזהו גם החלק הקשה לתרגום. בחלקים העוסקים בציורים יש גם לא מעט תוכן שאפשר לנתח ואף להפיק ממנו מרגליות. בכל זאת, לדעתי, האמירה העיקרית בשיר היא דווקא בפזמון, שחוזר ונשזר במהלך השיר כחוט השני, ומשנה צבע בסוף המהלך. בניתוח פזמון זה אתמקד.

 

 

 

שבירת הכלים של וינסנט

להבנתי, מקלין מנסה לרדת בשיר לעומק דעתו של וואן גוך עת החליט להתאבד. מה גורם לאדם כל כך מוכשר, עם כל כך הרבה יופי, בעל תוכן מדהים כל כך הגלום בתוכו, לוותר על הכול ולהיכנס למלנכוליה, שדומה לבור ללא תחתית, עד הסוף המר? שאלה זו אינה שאלה שכלית לוגית, ואף אינה פסיכולוגית במובנה הטהור. להבנתי, זוהי שאלה קיומית שאף אחד חוץ מוואן גוך לא יכול לענות עליה. אני חושב שהאמפטיה של השיר כלפי וואן גוך, וההבחנה של המהלך הטיפולוגי בדמותו, יכולות להאיר נקודות בנו הדומות במהותן לסיפור המסופר, גם אם בזעיר אנפין.

 

ייתכן שהשיר מתאר מצב הדומה למודל 'שבירת הכלים'. המונח 'שבירת הכלים' בא לתאר את השבר שנוצר כאשר יורד לעולם אור גדול מכדי שהעולם יוכל להכילו. מקור המונח בסיפור מתן תורה, כאשר שם מדובר על התורה האלוקית, האור הגדול ביותר שהאנושות אי פעם קיבלה. כידוע, בסיפור זה התוצאה הייתה שבר גדול, שהתבטא בחטא העגל, שהוביל בסופו של דבר לשבירת הלוחות ולנתינתם באפיק אחר. משה פיסל בעצמו את הלוחות השניים וקיבל את ההתגלות לבד. כאשר משה פיסל את הלוחות בעצמו, מדובר היה בחוויה פחות עוצמתית עבור עם ישראל, ולכן העם היה מסוגל להכיל המאורע, והדבר לא הביא לתוצאות הרסניות.

 

נדבך נוסף בסיפור מתן תורה הוא הכפייה בה התורה ניתנה. כמאמר המדרש: "מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם הר כגיגית ואמר להם: אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם".[2] זהו טעם לפגם בנתינת התורה, הקשור קשר עמוק לשבירת הכלים עליה דיברנו, שכן עם ישראל, והעולם כולו, כנראה לא היו בשלים לקבל את האור הגדול המקופל בתורה, והיה צורך לכפות עליהם את קבלתה.

 

שנים רבות עם ישראל חי עם תורה שאותה קיבל בכפייה, עד לימי אחשוורוש, כמו שנאמר באותו מדרש: "הדור קיבלוה בימי אחשוורוש". כלומר, בתרגום לעברית, חזרו וקיבלו את התורה בימי אחשוורוש. בקבלת התורה השנייה יש תיקון היסטורי לבעייתיות הבסיסית במתן תורה, כפי שאירע בהר סיני. בכך שעם ישראל, בימי אחשוורוש, מקבל את התורה ברצון הוא מעניק תוקף ומשמעות לחיבור של עם ישראל לתורה האלוקית.

 

הסיפור שמספר מקלין אודות וואן גוך הוא מקבילה אנושית לסיפור הטראגי של שבירת הלוחות.

 

מקלין כותב בפזמון (שורות: 13-9):                                                                                                       

 

עכשיו אני מבין, את שניסית אז לומר

את שהקרבת על מזבח השפיות,

כיצד ניסית לשחרר.

הם לא שמעו, לא ידעו כיצד,

אולי יטו אוזנם.

 

מדובר באדם שדיבר בשפה אמנותית שאף אחד לא היה מסוגל להבין ולהכיל. היופי והאור שבקעו ממכחולו, עת הביט החוצה ביום קיצי ושרטט את אשר ראה, היו בתדר שעולם האמנות באותה תקופה לא היה מסוגל לקלוט. התסכול הרב שנוצר בוואן גוך עקב חוסר ההכרה בו על ידי עולם האמנות גרם לו 'לשבור את הלוחות' במובן מסוים, והביא אותו לסף אי השפיות. בכך שניסה לשחרר, כדברי השיר, את העולם מהפרדיגמות האומנותיות שבהם היה שבוי באותה תקופה, הקריב את חייו הנורמליים האפשריים. כל זאת כדי להביא לעולם את הבשורה האמנותית שלו. העולם, באופן טרגי, לא נענה להזמנה זו, לא ידע לכוונן את עצמו לתדר הדק, הייחודי והיפיפה שאותו שידר וואן גוך. המהלך מגיע לשיא התסכול בבית השלישי (שורות: 33-27):

 

אותך לא יכלו לאהוב,                                                                

אך אהבתך נותרה כנה,                                                                       

וכשלא נותרה תקווה                                                    

באותו ליל זוועה,

לקחת את חייך בידך,                                                    

אך תמיד ידעתי וינסנט,                                                             

העולם הזה לא נועד לאחד יפה כמותך.                                     

 

האהבה החד צדדית של וואן גוך לעולם הגדילה את התסכול אצלו עוד ועוד, עד שהתקווה לקשר הדדי של אהבה נורמלית, שהתמעטה לאט לאט, נגוזה לחלוטין בליל הכוכבים, שבו החליט "לקחת את חייו בידיו". בשורה האחרונה של השיר מתאר מקלין בצורה ישירה מאוד את חוסר התיאום המוחלט בין העולם לבין המסר העוצמתי שהווייתו של וואן גוך מנסה להתוות לו. העולם פשוט לא נוצר לאחד יפה כמותו, וכשזהו המצב ההתחלתי, אין לנו אלא לצפות לפיצוץ. במקרה זה הגיע הפיצוץ בדמות הצתת אבקת שריפה בכדור שפילח את בשרו של וואן גוך, והביא למותו אחרי יומיים שלמים של ייסורים.

 

מבחינה היסטורית, הסיפור שמסופר בשיר איננו רחוק מן המציאות. במהלך חייו לא זכה וואן גוך להצלחה כלל, וסבל מעוני ומדחייה של כל הסובבים אותו. כבר בצעירותו, כשדודניתו, קי פוקס, דחתה את הצעת נישואיו, וכן בהמשך, כשעבר לגור עם פרוצה אלכוהוליסטית בשם מריה הורניק, ואף שקל לשאת אותה לאישה, אך נתקל בהתנגדות מצד אחיו, תיאו, ומצד אביה של הורניק. וואן גוך נחל הצלחה מועטה מאוד במכירת יצירותיו, ונצרך להתפרנס בעזרת אחיו, תיאו, שהיה היחיד ששמר אתו על קשר במהלך כל חייו.

 

קשה לי לסיים בכזאת אמירה פסימית, ולכן אגיע לחלק המקביל ל"הדור קיבלוה" בסיפורו של וואן גוך. לאחר מותו, העולם, כידוע, קיבל את מורשתו והכיר בו כאחד האמנים הגדולים בהיסטוריה, וכנראה הגדול שבפוסט-אימפרסיוניסטים. אמנם, יש בדבר טרגדיה משמעותית, שכן קבלתו והבנת גדלותו התרחשה רק אחרי מותו, כשהייתה כבר לא רלוונטית לדידו. אני בכל זאת רואה כאן נחמה כלשהי, שכן גם כאשר נראה שבאמת "אבדה התקווה באותו ליל זוועה", ובאמת נדמה שנגמר הסיפור, אין לדעת לאן עוד עשוי הסיפור להתגלגל ומה יקרה עם הדברים שעשינו בחיים. אין לדעת מה המשמעות של השינויים, ואף הקטנים ביותר שעשינו בחיים, בדיוק כמו באפקט הפרפר הידוע לשמצה. אך כאמור, בשיר הזרקור מופנה לעבר הדיכאון שהפרפר חש נוכח מוטת כנפיו הקטנות וחייו הקצרים, ונוכח העובדה שהעולם אינו נוצר לאחד יפה כמותו.




[1] מומלץ לחפש ולהכיר את הציורים הללו - עיון בהן מעניק רוח חדשה לגמרי לתיאור המופלא של מקלין, ומאפשר לחבר בין המילים המתארות את האמנות לבין האמנות עצמה.


[2] תלמוד בבלי, שבת פח ע"א.


 

 

בית המדרש