ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שער היחוד

ע"י: שגיא כהן

האם אפשרי לחיות בתודעת "אין עוד מלבדו"? גישת רבנו בחיי, ולעומתה גישת חב"ד.

יחוד ה' הוא מושג מרכזי במחשבה היהודית. תפיסת האלוהות נידונה רבות בקרב ההוגים היהודיים והלא יהודיים במהלך הדורות. ונשאלת השאלה: האם אנו, המגדירים עצמנו אנשים מאמינים, מבינים את הייחוד? האם אנחנו באמת מסוגלים לחיות על פיו?

למאמר זה שני חלקים. בחלק הראשון אסביר את הייחוד על פי רבינו בחיי. בחלקו השני של המאמר אכנס עמוק יותר אל הייחוד בעזרת תפיסת הייחוד החבדי"ת, ואנסה לעמת אותה אל מול המציאות.

 

מיקומו של השער

מושג ייחוד ה' עומד בניגוד למושג אהבת ה'. מטרתו של שער הייחוד היא להבהיר לנו את חוסר יכולתנו להבין את הקב"ה. מהשער נגיע למסקנה שאיננו יכולים לפגוש את הקב"ה, או לדעת דבר מה עליו עצמו, ולכן גם לא נוכל לאהוב אותו.
השער הבא, שער הבחינה מראה לנו איך למרות מה שלמדנו בשער הבחינה אפשר לפגוש את ה', לעבדו ולאהבה אותו.

 

מהו ייחוד

אז מה זה בעצם ייחוד ה'? בפרק ח מבאר רבינו בחיי את הייחוד עצמו:

אם כן הריבוי ישיג הדבר הנאמר עליו 'אחד' מכל מה שסיפרנו, מפני שהם כנגד האחדות. כי האחד הנאמר על הדבר אשר ישיגנו בעצמו עניין מענייני הריבוי והשינוי, הוא מקרה מבלי ספק, והוא 'אחד' על דרך העברה, ולא על דרך האמת...

...כי האחדות עילת הריבוי, ואין לאחד האמיתי תחילה ולא תכלית. כי כל מה שיש לו תחילה ותכלה, מן הדין שתיכנס ההוויה וההפסד עליו. וכל מה שתיכנס ההוויה וההפסד עליו, משתנה. והשינוי כנגד האחדות. אם כן יהיה יותר מאחד, כי הוא קודם ההתחלה לזולתו אחריה, וזה מחייב לו הריבוי. וכן הדמות במתדמה - מקרה, וכל אשר ישיגנו מקרה - מתרבה... והאחד האמת לא ישיגהו שום מקרה בעצם כבודו בשום פנים.. ואם יאמר אומר, שהאחדות באחד האמת מקרה, נאמר כי עניין האחדות באחד האמת, הוא הרחקת הריבוי והרב ממנו. וכאשר נספר האחד, לא ספרהו כי אם בעניין אפיסת הריבוי והרב. והאחד האמת, לא יסופר במידה שמחייבת לעצם כבודו ריבוי ולא שנוי ולא חילוף בשום פנים.

ייחוד ה' פירושו הבנת אחדותו וייחודיותו של הקב"ה. כשמדברים על הקב"ה אומרים שהוא אחד יחיד ומיוחד. רבינו בחיי מסביר שכשאומרים אחד, אין הכוונה למספר 1 המתמטי. ולא לאחד אחדותי. אמנם אנחנו מגדירים אותו בעזרת המילה אחד, אבל זהו תואר שלילה, שבא להבהיר מה הקב"ה אינו.

הקב"ה איננו משהו שאנחנו יכולים להבין; אנחנו מגדירים אותו במילה אחד, אבל זו רק הגדרה שלנו ואין לה קשר אליו. הייחוד לוקח את הבורא אל מעל למקור הכל. הוא בלתי ניתן להגדרה. אין מילה שיכולה לתארו.

 

האבסורד שבייחוד

שיאה של דעת אלוהים לפי רבינו בחיי היא הוצאת ה' מהמחשבה. וזה אבסורד: לדעת אלוהים פירושו להבין שאני לא מבין כלום באלוהים.

מי שלא יודע, הוא היודע!

 

איך יכולה להיות ודאות במשהו שלא מבינים? איך עובדים את ה' אחרי שער הייחוד? איך אני עובד אלוהים שאני לא יכול לפגוש? התשובה היא ששער הייחוד איננו שער שעובדים על פיו את ה'. זה שער מסוכן למי שנשאר בו. לכן מיד לאחר השער הזה מופיע שער הבחינה, שמלמד אותנו היכן אנחנו יכולים בכל זאת לפגוש את הקב"ה בעולמנו.

 

גראביצר. ייחוד א-קיומי

עד כאן עסקתי בשער הייחוד על פי רבינו בחיי. מכאן אנסה להעמיק יותר במושג הייחוד.
חיים גראביצר הוא משפיע חב"די ומלמד דרדקי, חסיד אמתי. גראביצר לקח את ייחוד ה' צעד אחד קדימה. הוא רואה אלוקות בכל דבר כפשוטו. הוא הולך וצועק "אין עוד מלבדו", ומאחוריו עדת חסידים נרגשת. כל הכפר הולך אחריו ויחד ממללים "אין עוד מלבדו". הם רואים אלוקות ממש בכל דבר בבריאה.

כשמודיעים לחיים שבנו נפטר הוא ממשיך בשלו, ויחד עם אנשי הכפר הוא קובר את בנו בשמחה ובאמונה. אין עוד מלבדו כלום. לא משנה אם חיים או מתים, העיקר שאין עוד מלבדו.

אבל מיד אחרי ההלוויה חיים נכנס ל"דאון" (או אולי "שוב" בעגה החב"דית), פתאום הוא מבין שזה לא מסתדר עם המציאות, עם מה שהוא מרגיש. הבן שלו מת! איך אפשר שלא להיעצב?!

החל מרגע זה מתחיל סיפורו של נופל. גראביצר מחפש דרך בה יוכל לחיות בלי לטבוע בייחוד. 

חיים גראביצר הוא גיבורו של ספר שכתב פישל שניאורסון לפני כמאה שנה. גראביצר לא חי באמת, אבל נראה שהוא התחבט בבעיה אמתית - ייחוד ה' כפשוטו מתנגש עם המציאות.

 

חב"ד - ייחוד מבטל

אחרי שהסברתי את ייחוד ה' של רבינו בחיי, אני רוצה לקחת צעד אחד קדימה, בעקבות תורת הייחוד של חב"ד. לעניות דעתי תפיסת הייחוד ה' של רבינו בחיי מעט פשרנית, ולעומת זאת תפיסת הייחוד בחב"ד קיצונית וטוטאלית יותר.
ייחוד ה' בחסידות חב"ד הוא עניין מרכזי מאוד. הביטול של כל העולם במציאות נוכח שם מאוד. בשיעור א-ב בישיבת רמת גן הרביתי ללמוד מכתבי חב"ד, בעיקר תניא, ומעט את "דרך מצוותיך”. באוויר היה שיח על התבוננות והגעה ל"ביטול" (במלעיל).
מאוד הטרידה אותי שאלת חיבורה של תורה זו למציאות, לא הבנתי איך אפשר להגיד שהכל בטל אל הקב"ה אם יש מציאות. הרגשתי שאני לא מצליח להבין למה הם התכוונו. אני חי בעולם קיים וישנו ולא רוצה לבטל את משמעותו ואת משמעותי. אם באמת הכל בטל, מה הטעם לפעול בכלל?!
וחוץ מהאמון שאני נותן בעולם מרצוני והרגשתי, הרי כך גם לימדוני רבותי ההולכים בדרכו של הרב קוק. אנחנו מאמינים בעולם ורוצים לפתחו, אז למה לנו לבטלו?

 

חוסר הבנה או הבנה טובה מדי

אפשר לתרץ ולהסביר שלא הבנתי. חב"ד התכוונו להזכיר לנו שהכל מהקב"ה ולא שהכל כלום לעומתו. אנחנו שווים הרבה, אבל הקב"ה שווה יותר. קיומנו משמעותי אבל מגיע בחסד הקב"ה אלינו, ולא בזכות עצמנו. נראה שרבנו בחיי מכוון לזה: הוא אינו מדבר על "אין עוד מלבדו" מוחלט, אלא הבנה שהכל מהשם יתברך, אבל יש גם עולם. בשער הבא, שער הבחינה, נלמד שהעולם הוא טוב ושיש לו בורא.

אבל זו הבנה פשטנית, ונראה שאפשר להבין את החידוש של תורת חב"ד בצורה רדיקלית יותר. לא אומרים מילים בלי להתכוון אליהן. אם האדמו"ר הזקן אמר "אין עוד מלבדו" - לזה הוא התכוון. אין עוד מלבדו כלום. הכל אלוקות כפשוטו - אנחנו כלום, אנחנו לא באמת קיימים. הכל הקב"ה ולנו אין משמעות בעולם כלל.

 

הפרד ומשול

אולי הפתרון נעוץ בעובדה שיש מציאות. אם דקארט ניסה להוכיח את הקיום וטבע את המשפט "אני חושב משמע אני קיים", אז אני חושב שצריך להוכיח את המחשבה. אני קיים, האם אני חושב? או נכון יותר - האם אני חושב נכון...?

ואסביר.
אני עכשיו יושב על כיסא וכותב.

 אתה טוען שהכל אלוהות? נחמד. נדבר על זה בשיעור. נחשוב על זה בתפילה. נחיה את זה בשבת. אבל כשמחר אצא לגינה המציאותית שלי - לשתול עץ אמתי, ייחוד ה' יישאר בספר על המדף.

אולי שער ייחוד ה' הוא בסיס המחשבה, אבל השערים הבאים הם הבסיס לחיים.

הסתירה שאני רואה בין הייחוד לעולם אינה מאפשרת לי לחבר ביניהם, לכן אני נאלץ לפתור את הבעיה על ידי "הפרד ומשול". מצד אחד אציב את עולם הייחוד העיוני, ומן הצד השני את העולם המעשי. אני אמשיך לייחד ייחודים במחשבה אבל כשארצה לחיות אתעסק בדברים מעשיים. אינני רוצה בניתוק הזה אבל כרגע הוא נראה לי הכרחי. אני רוצה להאמין שיש אפשרות לחבר בין הייחוד למעשה, אבל לעת עתה אני נאלץ להסתפק בכל אחד מהם בנפרד.

 

 

בית המדרש