ישיבת אורות שאול, רעננה

בית המדרש

שער התשובה

ע"י: יוני שפירא

עמדתו המחשבתית של רבנו בחיי, המדגישה את הלב ומפחיתה בערך המעשה, מעניקה משמעות חדשה למושג התשובה.

הקדמה: מה אנחנו יודעים על תשובה?

מושג התשובה הינו מושג משמעותי מאוד בחיים. זהו מושג שאנו פוגשים בעיקר בסוף השנה ובתחילתה, הוא הסוגר והפותח. מושג התשובה מוליד שאלות  גדולות, כמו: מהי תכלית התשובה? איך עושים תשובה? האם התשובה היא תהליך הכרחי? כיצד מתכפר החטא? האם זו מצווה? ועוד שאלות רבות. הוגים שונים בתקופת הראשונים, וביניהם רבינו בחיי, עסקו בשאלות האלו.

משנת התשובה של רבינו בחיי מרתקת מאוד. לעומת ראשונים אחרים שאצלם מוקד התשובה הוא עזיבת החטא, אצל רבנו בחיי המוקד הוא התהליך שעובר האדם ביחס לה', ולא התהליך ביחס לחטא. זהו תהליך שכל אדם חייב לעבור, תהליך שיסודו בהכנעה ולב נשבר. יתרה מזאת, כל שלבי התשובה מכוונים לאותו תהליך שעובר האדם, ורק הוא משימתו של האדם. אצל רבנו בחיי, השאלה 'האם ה' יסלח לי' איננה מטרידה את האדם החוזר בתשובה, שהרי ברור לו שכאשר הוא יעשה תשובה בכל ליבו ויכולתו ה' יסלח לו, כי תשובה היא חסד – מתנה מה'. דווקא משום כך האדם מסוגל להתמסר לגמרי לה'. רבנו בחיי פירט היטב כיצד בדיוק יש לעשות תשובה, החל מההכנה לתשובה, דרך עשרים תנאים לשלבי התשובה וכלה בעבודה שאחרי התשובה.

במאמר הבא אנתח את משנת התשובה של רבנו בחיי, ואשווה אותה לראשונים אחרים. בתחילת המאמר אעסוק בשאלה למי מיועדת התשובה, מה תכליתה, ומהי ההכנה אליה; לאחר מכן אשווה את שיטת התשובה כ"חסד" של רבנו בחיי מול שיטת התשובה כ"חירות" של הרמב"ם; אמשיך עם השאלה אם בתשובה מתקנים את האדם או את המעשה; לבסוף אנתח מה המשמעות של ה"קבלה לעתיד" על פי השיטות השונות, ומה ניתן ללמוד ממשנת התשובה של רבינו בחיי על ברכת התשובה שאנו אומרים בתפילת שמונה עשרה.

 

מי צריך תשובה?

מה מוליד את הצורך בתשובה? רבנו בחיי אומר שאי אפשר לאדם שלא לחטוא. לדבריו ברור לנו, הן מהתנ"ך והן מדרך השכל, שאין האדם מסוגל למלא את חובותיו כלפי הבורא באופן מושלם. טבעו ומידותיו של האדם גורמים לו לחטוא, "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח, כא). כל עובד ה' באשר הוא עובד ה' חייב לעשות תשובה. רבנו בחיי מייחד בספר שער מיוחד לתשובה, מפני שזהו תנאי הכרחי בהתקדמות של החסיד. הספר הינו הדרכה לעובד ה', הדרכה המתחילה מהראשית הפילוסופית ועד המטרה – אהבת ה', והתשובה היא אחד השלבים ההכרחיים בהדרכה לחסיד.

תשובה אינה מעשה דיעבדי, היא מעשה המביא את האדם להכנעה, ולכן מי שחטא ועשה תשובה שלמה נמצא ברמה גבוהה יותר מצדיק גמור שלא חטא, מפני שהצדיק לא הגיע למדרגת ההכנעה הגמורה כלפי ה'.

 

מהי תכלית התשובה

מטרת התשובה איננה לכפר על העבר. היא לא נועדה כדי לסמן "איקס" על החטא, לא כדי להפוך זדונות לזכויות, לא כדי להשיג את העולם הבא ולא כדי לגלות את התמסרותנו לה' עד כלות נפש. ייתכן שהתשובה מאפשרת לדברים האלה להתרחש, אולם מטרתה העיקרית היא החזרה של האדם לדרך של עבודת ה' (לאחר שהתרחק ממנה) ועל ידי כך להשיג את קרבת ה'.

ה"נושא" של החטא אצל חובת הלבבות הוא החיובים של האדם כלפי הבורא. חטא פירושו קיצור בחובות הבורא, ועל האדם להשיב את החובות שלא קיים. החטא הוא בפגיעה במערכת היחסים בין האדם לאדונו, ולכן צריך לחזור בתשובה.

 

ג. הכנה לתשובה

רבנו בחיי כותב כמה עצות לאדם לפני שהוא מתחיל את תהליך התשובה. ראשית כל, עצות פרקטיות – אם לא קיימת מצווה כלשהי אזי עליך להתמסר אליה, ואם עברת עברה אזי עליך להישמר ולהיזהר ממנה מאוד, לעבור לצד הקיצוני ההפוך ממנה. שנית, רבנו בחיי כותב כמה דברים שעל האדם לדעת – כגון שעשה מעשה רע ומכוער, שהוא ייענש על זה, שעליו לקבל על עצמו את הסבל של עזיבת ההרגלים הרעים ועוד.

בהמשך השער, רבנו בחיי כותב כמה דברים שעל האדם הרוצה לעשות תשובה לדעת כדי שתשובתו לא תתעכב. אדם שדוחה את זמן התשובה, שחוזר בתשובה רק על חלק מחטאיו (לדוגמה, רק על מצוות שבין אדם למקום), שעבר שוב על העברה לאחר שכבר חזר בתשובה או שהעבירה נראית לו כהיתר - מעכב את התשובה ומאבד את ערכה.

 

ד. האם תשובה היא "חסד" או "חירות"[1]

בעניין התשובה קיימת שאלה יסודית: האם בן חורין הוא האדם לשנות את עצמו או שמא עליו לצפות לחסד האל? האם יש לאדם סיכוי לפתיחת דף חדש או שמא עליו להיכנע למר גורלו בלי יכולת להשתחרר ממנו?

לדעת הרמב"ם, התשובה הינה מימוש חירותו של השב, ותפיסת התשובה שלו בנויה על הבחירה החופשית. שאלתו של השב הינה: האם אוכל לפתוח דף חדש ולשנות את אורח חיי? עיקר מהותה של התשובה הוא ההשתנות של האדם, שמתבטאת אצלו במילים המפורסמות: "אני אחר, ואיני אותו האיש שעשה אותן מעשים" (הלכות תשובה פרק ב, הלכה ד). הרמב"ם ראה בתשובה חוקיות, שאף להסביר את מנגנון פעולתה של התשובה וראה בה מעשה אנושי לפני ה'.

לדעת הרמב"ם, פניו של בעל התשובה אינו מופנות לעבר, העבר הינו כחלב שנשפך, השאלה האמתית היא האם יש לאדם את העוז, האומץ והיכולת לפתוח דף חדש, להיות אחר. ברור שחירות זו מטילה על האדם אחריות עצומה, ומתוך כך מובן מדוע אין הרמב"ם מונה את התשובה כמצווה. כל עניינה של התשובה היא חופש ובחירה, התשובה הינה הכרעה של קבלת עול המצוות.

לא כן אצל רבנו בחיי – "מחנות הבורא אותו, שנתן לו יכולת לתקן טעותו... בתשובה... באהבתו ובחמלתו עליו" (פתיחה לשער). לאמור, מקורה של התשובה ושל הכפרה הינו החסד האלוקי הבא מלמעלה למטה, ובהיענות של אהבת האדם לה' – המהלך ממשיך בתנועה מלמטה למעלה. בתחילת המאמר למדנו שהמצב האנושי הקבוע הוא האשם באי מילוי חובתו של האדם כלפי ה', "יצר לב האדם רע מנעוריו" ואם כן, בניגוד לרמב"ם, רבנו בחיי סובר שאין לו לאדם דרך לגאול את עצמו, כי אם על ידי ה'. תהליך התשובה הינו מתנה שנתן לנו ה' ברחמיו עלינו ובאהבתו אותנו.

ההבנה שהתשובה הינה חסד אלוקי מביאה את האדם להתמסרות מלאה לה'. במצב כזה האדם מקבל את חייו כפי שהם, מתוך אמונה שכל מה שקורה לו הינו ברצון ה' יתברך. גאולתו של האדם היא בביטחונו בה' המיטיב לו ומתחסד עמו. לכן אומר רבנו בחיי בפתיחת השער כי "הכניעה היא שורש התשובה", לאמור, הכניעה היא המשחררת את האדם ממועקה. האדם משתחרר לחסד האלוקי רק משום שהוא לא יכול לבד, אלמלא כן היה העול מוטל עליו. התשובה משקפת את אהבתו האינסופית של הקב"ה כלפי ברואיו. גאולתו של האדם הינה בהיענותו לחסד האלוקי, וגאולה זו מביאה להתמסרות מוחלטת לה'.

המוקד של התשובה במשנת רבנו בחיי הוא רגשות החרטה, ההודאה באשמה, ובקשת הסליחה. אותם רגשות שאצל הרמב"ם כמעט ונעדרו. האשמה והחרטה שגונו בידי הפילוסופים והפסיכולוגים הפכו לאמצעי העיקרי לתשובה.

המשמעות הקיומית של תפיסת התשובה כחסד היא התמסרות של האדם לה', היא היכולת לקבל את עצמי גם כחוטא ופגום, מכוח העובדה שאלוקים אוהב אותי; שכן אם על האדם מוטל לגאול את עצמו, הוא יחשוש כל הזמן שמא אין הוא יכול, לא יהיה מסוגל להכיל את עצמו כחוטא, יתפוס כל מעשה שלו כשלילי וכך גם לא יוכל להתמסר לגמרי לה'. אולם אם ידע שכל משימתו היא לעבוד את ה' בכל ליבו, נפשו ויכולתו, ויהיה בטוח שה', רב החסד, יסלח לו, אזי יהיה פנוי להתמסר לה' לגמרי.

את מה מתקנים בתשובה – את המעשה או את האדם

כפי שלמדנו, אף שרבנו בחיי מציב במרכז את חובות הלבבות, הוא נותן חשיבות גם למעשים של האדם ולקיום המצוות, זה הבסיס והמסגרת. לכן צריך קודם כל לדעת באופן פרקטי כיצד להתמודד עם התקלות שלנו בעבודת ה', להבין מה גרם לנו להתרחק. אולם ברור שהדגש בתהליך התשובה הוא על העבודה הפנימית, השינוי במעמד הנפשי של האדם.

ברור, אם כן, שלפי רבנו בחיי המטרה היא לתקן את האדם. התשובה הנעלה ביותר היא התשובה המביאה את האדם להשתלטות גמורה על יצרו ולעזיבת התאוות. היא תשובה שבה האדם "הכיר גדולת מי שהמרה אותו... והציב עונותיו לנגד עיניו ולנכחו תמיד, מתחרט עליהם... עד בא קיצו" (פרק ב) ורק על תשובה כזאת ראוי שה' יסלח.

כפי שלמדנו בשער הביטחון בפרט, ובכל הספר בכלל, העיקר הוא כוונת האדם – חובות הלבבות, ולא המעשים – חובות האיברים. הכל כבר נגזר מראש, כל מעשיו של האדם כבר נקבעו, ולכן העבודה של האדם בעולם היא העבודה בנפשו, בליבו.
מתוך דברים אלו מובן מדוע בסוף השער נכתב שעל כל עברה שבעולם יכול האדם לחזור בתשובה, אפילו מהעברות שקשה מאוד לחזור מהן בתשובה, והדרך לשוב מהן היא לעשות תשובה בכל כוחו ויכלתו עד כמה שידו מגעת, וכאשר האדם יעשה בשלמות ובהתמסרות את כל שלבי התשובה אזי ה' יסלח לו ו"יהפוך עולמות" כדי שהמעשה יהיה מתוקן. לדוגמה, אם אדם חטא בממונו כלפי הזולת ואין לו אמצעים לשלם על כך – ה' יתן לו כסף, ואם אדם נכשל באשת איש והוליד ממזר-  ה' יכרית את הממזר (עד כדי כך!). זאת מפני שהעיקר הוא שהאדם עשה בכל ליבו את התהליך הנפשי של התשובה, כי זה כל האדם.

שלבי התשובה במשנת התשובה של רבינו בחיי הם כדלהלן: חרטה, עזיבה, וידוי ובקשת מחילה וקבלה לעתיד. בשלבי התשובה העיקר הוא החרטה - השינוי במעמד הנפשי של האדם, ולכן היא קודמת לעזיבת החטא (זאת בניגוד לרס"ג ולרמב"ם, שלשיטתם העזיבה היא השלב הראשון, קודם החרטה). החרטה משמעותית מאוד במשנת התשובה של רבנו בחיי. היא מאוד חוויתית וטוטאלית – יסוד התשובה הוא לב נשבר. כחלק מתהליך החרטה על האדם להראות סימני חרטה במלבושיו, מאכליו ודבריו, עליו לבכות, לצעוק ולהתאבל, לבייש את עצמו ועוד. הנושא בתהליך התשובה הוא האם אתה מתקרב לה' על ידי התשובה או לא, לא האם עזבת חטא ספציפי. גם עזיבת החטא הספיציפי חשובה, אך היא איננה המרכז. מודגש שלא החטא הוא הבעיה המרכזית, אלא ההתרחקות מעבודת ה', ולכן החרטה קודמת לעזיבת החטא. לדעת הרמב"ם, לעומת זאת, השאלה היא האם עזבת את החטא הספציפי הזה, וזה מה שקובע אם התשובה שלך שלמה או לא.

לדעת רבנו בחיי, גם השלבים האחרים בתהליך התשובה נועדו כדי לתקן את האדם. כאשר מתוארים ארבעת שלבי התשובה ומטרתם, כותב רבנו בחיי כך: "והעזיבה – אות על ברור אמונתו בגמול ובעונש", "הקבלה שלא ישנה – אות על ידיעתו ברע מעשהו ובגודל חטאו" (פרק ד). שוב ברור שהדגש בתשובה הוא על התהליך שעובר על האדם - שידע את רוע המעשה ויאמין בשכר ועונש.

השורש של התשובה הוא כניעה, לא לחינם שער התשובה ממוקם לאחר שער הכניעה. כניעה היא השורש לעבודת ה', היא המוליכה אותנו ליחסים של עבד ואדון כלפי ה', כי רק כך ניתן לעבוד את ה'. וודאי שבעניין התשובה, על מנת שהאדם ישתנה באמת, עליו להגיע לידי הכנעה גמורה, זה חלק מהותי מהתשובה. אשר על כן, אדם שחטא (בעברות שלא חייבים עליהן כרת) וחזר בתשובה שלמה מגיע לדרגה גבוהה מזו של צדיקים שלא חטאו, מפני שבא לידי הכנעה ולב נשבר על ידי עוונותיו, בעוד שצדיקים שלא חטאו עלולים לבוא לידי גאווה על צדקותם.

 

משמעות הקבלה לעתיד, ומהי תשובה שלמה - רבנו בחיי מול רס"ג והרמב"ם

הרס"ג מונה ארבעה חלקים בתהליך התשובה: עזיבה, חרטה, בקשת כפרה וקבלה לעתיד. כשהרס"ג מדבר על השלב האחרון – הקבלה לעתיד, הוא מביע את חששותיו שאנשים לא יעמדו בזה. הוא בטוח שביום כיפור אנשים יעזבו את החטא ויתחרטו עליו, אולם בנוגע לקבלה שלא ישנה הוא כלל אינו בטוח. הוא אף מציע פתרון מרחיק לכת לדבר – תפרוש מן העולם עד שהכל יהיה מאוס עליך, וכך גם החטאים יהיו מאוסים עליך.

בהמשך הרס"ג מגדיר מה נחשב לעשיית תשובה – "כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת. ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסדת" (אמונות ודעות, מאמר ה). דהיינו, בשביל להיחשב בעל תשובה מספיק שאדם יקבל על עצמו בלב שלם שלא לחזור על המעשה, אפילו אם בסופו של דבר הוא ימעד. תהליך התשובה מסתיים בגמר ארבעת השלבים,  אם עשה אותם בלב שלם. אם יחטא, חטאו יהיה חטא חדש, שהרי על החטא הקודם כבר עשה תשובה.

הרמב"ם מוסיף על הרס"ג את שלב נקיטת האסטרטגיה, ואת המבחן במישור המעשה. כאשר הרמב"ם מתאר את שלבי התשובה (הלכות תשובה, פרק ב הלכה ב), מתעורר קושי בדבריו: הוא מזכיר פעמיים את עניין הקבלה לעתיד, פעם בתיאור עזיבת החטא - "יגמור בלבו שלא יעשהו עוד", ושוב לאחר החרטה - "לא ישוב לזה החטא לעולם". לדעתי יש לומר שעזיבת החטא והניתוק ממנו כוללים החלטה רגעית שלא לחטוא שוב, ללא תכנון העתיד. לעומת זאת, קבלה לעתיד המתוארת בסוף התהליך היא נקיטת אסטרטגיה לטווח ארוך שאמורה למנוע בכל עת חזרה אל החטא. יעיד על זה המשפט הבא שכתב הרמב"ם – "ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם". חלק מהפרשנים מסבירים כי האדם צריך כביכול לזמן את ה' לעדות להבטחתו כי לא ישוב לזה החטא לעולם. צריך שלאדם תהיה הצהרת כוונות ברורה לחזור בתשובה, ושיהיה להבטחתו מעין מעמד של שטר, שבועה, עדות.

דברים אלו מתקשרים עם האמור בהלכה הראשונה בפרק ב: "אי זו היא תשובה גמורה, זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה". עוד לפני כתיבת שלבי התשובה, הרמב"ם מתאר תשובה שנמדדת במישור המעשה. אדם שפרש מן העבירה הוכיח שתשובתו הייתה שלמה, ואדם שלא נקלע לניסיון עליו לפחות להגיע לתודעה עצמית עמוקה שהוא מתכוון לשנות את דרכיו. אם כן, תשובה אינה קבלה בלב בלבד, היא דורשת נכונות מצד החוטא לקבל על עצמו קבלה ברורה ומחייבת, כגון שטר או שבועה. אדם שחטא שוב באותה עברה הוכיח שתשובתו לא הייתה גמורה, וגם חטא בחטא נוסף: הפר את ההבטחה שלו לה'.

 

כעת נגיע לשיטת רבינו בחיי. לשיטת רבנו בחיי יש לבנות תהליך שיקום לטווח ארוך, כמו שכתב הרמב"ם; אולם המעיין בתכנית השיקום של רבנו בחיי יכול לשים לב שמטרתה היא לתקן את האדם, ולא רק להימנע מאותה העברה על ידי מאבק ביצר ובתאווה שגרמו לה. בתנאי הקבלה לעתיד הוא כותב שעל האדם להימנע מלהזיק לברואים (אפילו לאבן!), להתבונן בגדולת ה', לבייש את עצמו, לשים לב שמותו מתקרב, לזכור שה' היטיב לו, ועוד דברים ההופכים את האדם לעובד ה'. בנוסף, יש שמסבירים שלפי שיטת הרמב"ם, מאחר ומבחן התשובה הוא במישור המעשה, על האדם ליזום ניסיונות; אם הוא נכשל בעריות עליו להכניס את עצמו למצב שבו יוכל לחטוא בעריות שנית, ורק אם עמד בניסיון אזי תשובתו שלמה. לעומת זאת, לפי רבנו בחיי הימנעות מחזרה על העברה היא סימן שתשובתו הייתה שלמה, אבל לא התכלית. היא סימן לכך שהוא ירא את בוראו, בוש ממנו ומכיר את גדולת ה', היא סימן לכך שהתשובה השפיעה עליו. לסיכום, תשובה נקראת שלמה כאשר האדם השלים את כל ארבעת שלבי התשובה עם תנאיהם המפורטים, ושהתשובה אכן השפיעה עליו בצורה כזאת שגרמה לו להיות עובד ה' ולהימנע מלחזור על החטא.

בקשת התשובה בתפילת שמונה עשרה

אחרי שלמדנו מהי משנת התשובה של רבנו בחיי, אבקש לבחון כיצד היא באה לידי ביטוי בברכת התשובה המופיעה בתפילת שמונה עשרה, ועל ידי כך להבין יותר את התפילות שלנו[2] .

השיבנו אבינו לתורתך – ראשית כל עלינו לשוב לתורה, לקיום המצוות, לבסיס, למסגרת.
קרבנו מלכנו לעבודתך – אמנם יש קומה בסיסית של קיום תורה ומצוות, אולם ברור שהמטרה היא החזרה לעבודת ה', להתקרבות לה'. את התשובה וההתקרבות לה' ניתן לעשות על ידי העמדת היחסים ביני לה' כיחסים שבין עבד למלך, למערכת יחסים שאליה אני מגיע בהכנעה גמורה, כי הכניעה היא שורש התשובה.
החזירנו בתשובה שלמה לפניך – התשובה השלמה היא התשובה שבה חזרנו לגמרי לדרך של עבודת ה'. "החזירנו" היא היא התשובה השלמה.
ברוך אתה ה' הרוצה בתשובה – אחרי כל ההשתדלות של האדם, ברור שהתשובה היא חסד של ה', היא דבר שה' רוצה. זו הברכה היחידה שבה נאמר שה' רוצה; חז"ל מגלים לנו מה ה' רוצה באמת! אין הוא רוצה ברפואה, בקיבוץ גלויות, בבניין ירושלים, כי הם רק ענפים, לא העיקר. ה' רוצה את השורש של הכל – את התשובה, את החזרה של האדם לעבודת ה', את הרצון של האדם להתקרב לה', את ההכנעה של האדם כלפי ה'.

 

 

-------------------------------------------------------------------------

 

 

הערה לסיום:אחד המהפכים הגדולים ביותר של ספר חובת הלבבות הוא הצגת מצוות הנוגעות ללב ולאמונה, והסבר כיצד מקיימים אותם בדיוק, עד הפרטים הקטנים והעצות המעשיות. כאשר למדתי ספרי מוסר כמו "מסילת ישרים", הרגשתי שהדברים נשארים באוויר, שאינני יודע כיצד בדיוק לקיים אותם, ומאחר שלא הצלחתי ליישם את הדברים בחיים נרתעתי מללמוד ספרים אלו. כשלמדתי את חובת הלבבות שמחתי לראות שהוא מסביר ומפרט כיצד בדיוק לקיים את המצוות האלו. אמנם הרבה פעמים רבנו בחיי כותב עצות שבעיני נראות קיצוניות, מוגזמות או לא רלוונטיות, אך בכל זאת הרבה עצות שרבנו בחיי כותב עוזרות מאוד. אני יכול לספר על עצמי שהספר עזר לי לדעת כיצד מקיימים את שלבי התשובה של חרטה, עזיבת החטא וקבלה לעתיד (ללא הסברו, מושגים אלה אינם מובנים) ואף לקיים אותם.

 

ובקשתם משם את ה' אלוקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך.

                                                                 (דברים ד, כט)

 




[1]     בפרק זה נעזרתי במאמר של הרב שג"ר "תשובה כחסד" בספרו "שובי נפשי".


[2]        בכתיבת דברים אלו נעזרתי בספרו של הרב חיים וידל "שפתי תפתח".


 

 

בית המדרש